כתבי רונות

הפות'ורק האנגלו-סקסי

הרונות של אנגליה ופריזיה. מול שפה שרוכשת צלילים חדשים, האנגלו-סקסים עשו את ההיפך מהסקנדינבים והוסיפו אותיות, והעלו את השורה מעשרים וארבע לעשרים ושש, ואז עשרים ושמונה, ובסופו של דבר מעבר לשלושים. זהו גם הכתב ששימר את שמות הרונות, וזו הסיבה שכמעט כל משמעות באתר זה מגיעה דרך כאן.

29
רונות בפואמה
28
בשימוש אפיגרפי מבוסס
33
כולל אותיות בכתבי היד

השורה

עשרים ותשע הרונות של פואמת הרונות באנגלית עתיקה לפי הסדר, ואחריהן האותיות המאוחרות שנמצאו בכתובות נורת'אמבריות ואלפביתים של כתבי יד.

האֶט של פרייר (Freyr's ætt)

1–8

השמונה הראשונות שעברו בירושה, שלמות בצורתן אך לא בצלילן: האות הרביעית הפכה ל-o, וזה מה שעושה את השורה הזו לפות'ורק ולא לפותארק.

ᚠ
1

Feoh

f /f/, /v/

עושר / בקר

ללא שינוי מפהו (Fehu). באנגלית עתיקה feoh פירושה גם בקר וגם רכוש במובנו המלא, וממנה נגזרה המילה האנגלית fee.

ᚢ
2

Ur

u /u/

שור בר

אנגליה שמרה על החיה במקום שבו סקנדינביה איבדה אותה. הבית שלה הוא היחיד בשלוש המסורות שעדיין מתאר שור.

ᚦ
3

Þorn

þ /θ/, /ð/

קוץ

שמה שונה מן הענק הגרמאני לצמח. האות הזו נמלטה מן הכתב: היא נשמרה כ-þ באנגלית העתיקה בכתב הלטיני ושרדה בדפוס עד שאותיות דפוס מן היבשת כפו y במקומה.

ᚩ
4

Os

o /o/

אל / פה

הרונה שהופכת פותארק לפות'ורק. האנגלית העתיקה הסיטה את האות הרביעית מ-a ל-o, והפואמה מפרשת את השם כ-os הלטינית, פה, ולא כאל אנסוז (Ansuz).

ᚱ
5

Rad

r /r/

רכיבה / מסע

ללא שינוי. באנגלית עתיקה rad הולידה גם את road וגם את raid, שהתחילו כמילה אחת: רכיבה, ורכיבה שנעשית נגד מישהו.

ᚳ
6

Cen

c /k/, /tʃ/

לפיד

קנאז (Kenaz) של הפותארק הקדום בתוספת עמוד משמאל. אנגליה לבדה קוראת אותה כלפיד; שני השירים הסקנדינביים מכנים את אותה רונה כיב.

ᚷ
7

Gyfu

g /ɡ/, /j/, /ɣ/

מתנה

נשמרה, במקום שבו הפותארק הצעיר השמיט אותה. באנגלית עתיקה gyfu הולידה את gift, והבית שלה מסתיים במה שהמתנה משמעה עבור הגולה.

ᚹ
8

Wynn

w /w/

שמחה

גם היא נשמרה, וגם היא נמלטה: wynn שימשה כ-ƿ לצליל w באנגלית העתיקה בכתב הלטיני עד שסופרים נורמנים החליפו אותה ב-u כפולה.

Hægl's ætt

9–16

השמונה השניות שעברו בירושה, במלואן. אנגליה שמרה על Eoh ועל Peorð במקום שבו סקנדינביה השמיטה את שתיהן, ולכן הפואמה באנגלית עתיקה היא העדות היחידה ששרדה לכמה רונות.

ᚻ
9

Hægl

h /h/, /x/

ברד

אנגליה השתמשה בצורה בעלת הקו האלכסוני לכל אורך הדרך. באנגלית עתיקה hægl הולידה את hail.

ᚾ
10

Nyd

n /n/

צורך / מצוקה

ללא שינוי. הבית שלה הוא היחיד בכל המסורות שמציע מוצא מן האילוץ, ורק בתנאי שמקשיבים לו מוקדם.

ᛁ
11

Is

i /i/

קרח

ללא שינוי. הבית באנגלית עתיקה הוא היחיד מבין השלושה שמקדיש את רוב שורותיו ליופיו של הקרח.

ᛄ
12

Ger

j /j/

שנה (יבול)

עוצבה מחדש כצורה אחת מחוברת משני החלקים הנפרדים שבפותארק הקדום. באנגלית עתיקה ger היא האם הישירה של year.

ᛇ
13

Eoh

ï /eo/, /ç/

עץ טקסוס

נשמרה במקום שבו הפותארק הצעיר השמיט אותה, ולכן זהו הבית היחיד הקשור לרונת הטקסוס בירושה רצופה ולא בשם משותף.

ᛈ
14

Peorð

p /p/

משחק / סוד

הרונה שאין לה תרגום. באנגלית עתיקה peorð אינה מופיעה בשום מקום אחר בשפה, ולכן הבית היחיד שלה מגדיר מילה נטולת כל הקשר אחר.

ᛉ
15

Eolhx

x /ks/

אגמון האיילים

אנגליה שמרה על הצורה הזקופה ועל שם הצמח. ערך הצליל שלה נדד מן ה-z הסופית הישנה אל הצרור ks, ולא נשא כמעט שום עומס.

ᛋ
16

Sigel

s /s/

שמש

באנגלית עתיקה sigel פירושה שמש, ואין לה קשר ל-sigor, ניצחון. אוקולטיסטים במאה העשרים ערבבו בין השתיים, ומשם מגיעה קריאת הניצחון השגויה.

האֶט של טיר (Tir's ætt)

17–24

השמונה השלישיות שעברו בירושה, אף הן במלואן, ומסתיימות ב-eþel ואחריה dæg: הסדר של ברקטיאט ואדסטנה ולא של אבן קילבר.

ᛏ
17

Tir

t /t/

תיר / כוכב מנחה

ללא שינוי בצורה, אך הבית מתאר כוכב שאינו סוטה ממסלולו לעולם, ולא אל. עוד ריכוך מן העידן הנוצרי, כמו אנסוז (Ansuz) שהפכה לפה.

ᛒ
18

Beorc

b /b/

עץ ליבנה

ללא שינוי. הבית שלה הוא הארוך ביותר בשלוש המסורות, והיחיד שמתעכב על הפרדוקס של עץ המצמיח נצרים ללא זרע.

ᛖ
19

Eh

e /e/

סוס

נשמרה במקום שבו הפותארק הצעיר השמיט אותה. באנגלית עתיקה eh היא קרובת משפחה של equus הלטינית; המילה האנגלית המודרנית horse באה משורש אחר לגמרי.

ᛗ
20

Mann

m /m/

אדם

ללא שינוי, ושומרת על העמוד הכפול של הפותארק הקדום שהפותארק הצעיר קיפל לאחד. באנגלית עתיקה man פירושה אדם, גבר או אישה.

ᛚ
21

Lagu

l /l/

מים / ים

ללא שינוי. הבית שלה עוסק באיש יבשה על ספינה מיטלטלת, לא במלח, ומסתיים בסוס-ים שאינו נענה לרסן.

ᛝ
22

Ing

ŋ /ŋ/

אינג (אל)

נכתבת בדרך כלל בצורה בעלת העמוד, המעוין הסגור המורם על גבי עמוד. הבית שלה הוא שבר של סיפור על אל שהלך מזרחה מעבר לגל, והסיפור עצמו אבד.

ᛟ
23

Eþel

œ /œ/

אחוזה / מולדת

נשמרה, והוצבה לפני dæg ולא אחריה, לפי הסדר של ברקטיאט ואדסטנה ולא לפי אבן קילבר. באנגלית עתיקה eþel פירושה מולדת לא פחות משפירושה אחוזה חוקית.

ᛞ
24

Dæg

d /d/

יום

ללא שינוי. הבית שלה הוא אחד משני בתים בלבד בפואמה האומרים במפורש שהדבר המתואר שייך לעשיר ולעני כאחד.

התוספות האנגליות

25–29

חמש אותיות חדשות לצלילים שהיו באנגלית העתיקה ולא היו בפרוטו-גרמנית, ברובם תוצרים של אומלאוט ה-i ושל הפיצול האינגבאוני של ה-/a/ הפרוטו-גרמנית לשלושה. כל החמש מופיעות בפואמת הרונות באנגלית עתיקה, ואיתן מגיעה השורה לצורות בנות עשרים ושמונה ועשרים ותשע האותיות שהיו בשימוש מבוסס.

ᚪ
25

Ac

a /ɑ/

עץ אלון

חדשה. כאשר שינויי ההגייה באנגלית העתיקה דחפו את רונת ה-a הישנה אל o, נדרשה אות חדשה ל-a ששרדה. הבית שלה עוסק באלון המאכיל חזירים ומשמש לבניית ספינות.

ᚫ
26

Æsc

æ /æ/

עץ מילה

חדשה, ובנויה מהוספת קו לצורת אנסוז (Ansuz) הישנה. אנסוז התפצלה למעשה לשלוש אותיות פות'ורק: os, ac ו-æsc.

ᚣ
27

Yr

y /y/

קשת

חדשה, לתנועה הקדמית המעוגלת שנוצרה באומלאוט ה-i. השם נקרא בדרך כלל כקשת או כקרן, והבית שלה מכנה אותה שמחה וכבוד לאצילים.

ᛡ
28

Ior

io /io/

צלופח / נחש מים

חדשה ונדירה. הבית שלה מתאר יצור השוכן במים ובכל זאת ניזון על היבשה, ונקרא בדרך כלל כצלופח או כבונה.

ᛠ
29

Ear

ea /æɑ/

עפר / קבר

חדשה, והבית האחרון בפואמה. הוא מתאר את האדמה כמאוסה על כל אדם כאשר הבשר מתחיל להתקרר והגוף נמסר לקרקע.

אותיות מאוחרות וכתבי יד

30–34

תוספות נורת'אמבריות מאוחרות. קאלק (Calc) וגאר (Gar) אכן חקוקות, על צלבי רות'וול וביוקאסל, שם הן מבחינות בין העיצורים הווילוניים הקשים למקביליהם המחונככים. קוואורת' (Cweorð), קיאלק (Cealc) וסטאן (Stan) קיימות למעשה בכתבי יד בלבד, ור. י. פייג' (R. I. Page) טען שכמה מאותיות הקבוצה הזו הן פסאודו-רונות של אספני עתיקות. המחלוקת הזו היא הסיבה שמניין הפות'ורק במקורות שפורסמו נע בין 28 ל-34.

ᚸ
30

Gar

g /ɡ/

חנית

תוספת מאוחרת המפרידה את ה-/ɡ/ הקשה מגיפו (Gyfu), שהחנכוך הותיר אותה מכסה כמה צלילים. אינה בפואמת הרונות, אך חקוקה על צלבי רות'וול וביוקאסל.

ᛢ
31

Cweorð

q /kw/

אש

אות של כתבי יד ללא משמעות ודאית וכמעט ללא שימוש אפיגרפי. ככל הנראה המצאה של סופרים שנועדה לתת לשורה הרונית מקבילה ל-Q הלטינית.

ᛣ
32

Calc

k /k/

גביע

תוספת מאוחרת ל-/k/ הקשה, המפרידה אותה מקן (Cen) מאותה סיבה. חקוקה על צלב רות'וול ועל כתובות מהאי מאן ומסקוטלנד.

ᛤ
33

Cealc

kk /k/

גיר / אבן

וריאנט כפול של calc, המופיע בשורות רונות בכתבי יד ולא בכתובות ממשיות.

ᛥ
34

Stan

st /st/

אבן

אות דמוית ליגטורה לצרור st. בכתבי יד בלבד, והסיבה לכך שמניין הפות'ורק במקורות שפורסמו נע בין 31 ל-34.

מאיפה אנחנו מכירים את זה

צלבי אבן, תיבת עצם לווייתן, חרב בטמזה לונדון, וכתב יד אחד שנשרף.

פואמת הרונות באנגלית עתיקה

אנגליה הועתק במאה ה-10; הטקסט קדום יותר

עשרים ותשעה בתים, אחד לכל רונה, כל אחד מהם בית שיר חידתי על שם הרונה. זהו המסמך החשוב ביותר לשחזור משמעותו של כל שם רונה, בכל כתב שהוא. כתב היד, Cotton Otho B.x, נשרף בשרפת בית אשברנהם (Ashburnham House) ב-1731; הטקסט שרד רק מפני שהמפרי וואנלי (Humfrey Wanley) העתיק אותו ב-1705 לצורך ה-Thesaurus של ג'ורג' היקס (George Hickes).

תיבת פרנקס

נורת'אמבריה תחילת המאה ה-8

תיבה מעצם לווייתן מגולפת בסצנות מן האגדה הגרמאנית, מן ההיסטוריה הרומית ומן הבשורות, עם כיתובים ברונות באנגלית עתיקה ובלטינית. לוח אחד כתוב בצופן תנועות. המכסה ושלוש הדפנות שמורים במוזיאון הבריטי; הדופן הימנית נמצאת בברג'לו בפירנצה.

צלב רות'וול

דמפריסשייר, סקוטלנד המאה ה-8

צלב אבן אנגלו-סקסי הנושא בתי שיר רוניים הקרובים מאוד לפואמה באנגלית עתיקה חלום הצלב (The Dream of the Rood). נופץ בפקודת הכנסייה של סקוטלנד ב-1642 כעבודת אלילים, והורכב מחדש במאה התשע עשרה.

צלב ביוקאסל

קמבריה, אנגליה המאה ה-8

מונומנט אח לרות'וול, העומד עדיין בחצר הכנסייה שלו, עם כתובת זיכרון רונית שנשחקה מאוד בינתיים.

הסיאקס של ביאגנות'

נהר התמזה, לונדון המאה ה-10

סכין ברזל חד-להבית משובצת כסף, נחושת ופליז, הנושאת את הפות'ורק המלא בן עשרים ושמונה הרונות לאורך צד אחד ואת השם ביאגנות' (Beagnoth) לאורך הצד השני. שורת הרונות האנגלו-סקסית השלמה היחידה הידועה על גבי חפץ ולא בכתב יד. החורט שיבש את סדר האֶט השלישי, מה שמרמז שאפילו אומנים מיומנים לא תמיד ידעו את השורה המורחבת בעל פה.

כדי ספונג היל

נורפוק, אנגליה המאה ה-5

שלושה כדי שרפה מבית קברות אנגלו-סקסי מוקדם, מוטבעים במילה alu ברונות מראה. alu היא מילת הקסם השכיחה ביותר בקורפוס הגרמאני הקדום, ומשמעותה עדיין שנויה במחלוקת. אלה מן החפצים הרוניים המוקדמים ביותר באנגליה, והם יושבים היטב בהקשר קבורה טרום-נוצרי.

מטמון גאלוויי

דמפריס וגאלוויי, סקוטלנד נקבר כ-900

חמישה צמידי כסף שטוחים הנושאים רונות אנגלו-סקסיות שרוטות, לא סקנדינביות. אחד מהם נוקב בשם אקגבאורהט (Ecgbeorht); הארוך שבהם קורא DIS IS ÆIGNA FEOH, זהו העושר של הקהילה. כתובת התובעת כסף קבור עבור קהילה נזירית מערערת את ההנחה שמטמונים מתקופה זו הם שלל ויקינגי.

הבראקטאט של אנדלי

סאפוק, אנגליה כ-450–500

תליון זהב הנושא אחת מן הכתובות הרוניות האנגלו-פריזיות המוקדמות ביותר, ומציג את הזאבה והתאומים מן האיקונוגרפיה הרומית מעל טקסט רוני קצר. עדות לכך שהכתב הגיע עם ההתיישבות המוקדמת ביותר ולא התפתח מאוחר יותר.

עצם הקרסול מקייסטור-ביי-נוריץ'

נורפוק, אנגליה כ-400

עצם קרסול של אייל כרמים מתוך כד שרפה, שעליה חרותה raïhan, כנראה במשמעות אייל. ניתן לטעון שזו הכתובת הרונית העתיקה ביותר שנמצאה באנגליה, ועתיקה דיה כדי לעורר את השאלה אם היא אנגלו-סקסית או מיובאת.

ארון קות'ברט

לינדיספרן, נורת'אמבריה 698

ארון אלון שחרותות בו דמויות עם כיתובים בתערובת של רונות ואותיות לטיניות, לעיתים באותה מילה. עדות ישירה לכך ששני הכתבים שימשו זה לצד זה בהקשר נזירי, ולא זה כנגד זה.

כתב היד Codex Vindobonensis 795

זלצבורג המאה ה-9

כתב יד מחוגו של אלקווין (Alcuin) המציב שמות אותיות גותיות לצד מקבילותיהן הרוניות, בין אלפביתים אחרים. חלק מעניין מלומד קרולינגי באיסוף כתבים, ששימר בדרך אגב חומר גרמאני רב.

מטבעות רוניים

אנגליה המאות 7–9

סקאטות (sceattas) מוקדמות ומטבעות פני מאוחרים יותר הנושאים שמות של מטביעי מטבעות ברונות, לעיתים בערבוב עם אותיות לטיניות. המטבעות הכניסו את האוריינות הרונית למחזור המסחרי היומיומי ומתארכים אותה במדויק.

אבני השמות מלינדיספרן

נורת'אמבריה המאות 8–9

מצבות קבורה קטנות הנושאות שמות פרטיים ברונות ובכתב לטיני, לעיתים קרובות שניהם על אותה אבן. רמז שקט לכך שהבחירה בין השניים לא תמיד הייתה עניין של דוקטרינה.

ממצאים פריזיים

הולנד וחוף הים הצפוני המאות 5–8

קבוצה קטנה של כתובות על מסרקים, על מטבעות ועל מטה מעץ טקסוס, המראות את אותה שורה מורחבת בשימוש מעבר לים הצפוני. הכתב הוא, ליתר דיוק, אנגלו-פריזי ולא אנגלי טהור.

החתימות הרוניות של קינוולף

אנגליה המאה ה-9

ארבע פואמות דתיות, יוליאנה (Juliana), אלנה (Elene), כריסטוס השני (Christ II) וגורלות השליחים (The Fates of the Apostles), שהאפילוגים שלהן מאייתים את שם המשורר כאקרוסטיכון רוני. כל רונה פועלת פעמיים: כאות בשם, ודרך שם הרונה, כשם עצם במשפט. קריאת הפואמה בקול הוגה את שמו ומבקשת מן הקהל להתפלל למענו.

רונות הצופן isruna ו-hahalruna

אנגליה והיבשת מהמאה ה-9 ואילך

מערכות צופן בכתבי יד המוותרות על צורת הרונה ומקודדות במקומה את הקואורדינטות שלה: לאיזה אֶט היא שייכת ומה מקומה בתוך אותו אֶט, בקווים או בענפים ספורים. הן פועלות רק מפני שהחלוקה המשולשת של השורה הייתה נחלת הכלל.

השורה שגדלה

הפות'ורק האנגלו-סקסי והפותארק הצעיר הם שתי תשובות לאותה בעיה, והן תשובות הפוכות.

שני הכתבים הם צאצאים של הפותארק הקדום בן עשרים וארבע הרונות. בשניהם השתמשו אנשים ששפתם השתנתה במהירות באותן מאות שנים. בסקנדינביה קוצצה השורה לשש עשרה, והקורא נותר להשלים את השאר בעצמו. באנגליה ובפריזיה הוסיפו אותיות עד שהכתב יכול היה לכתוב את מה שאנשים אמרו בפועל.

הגידול התרחש בשלבים. הפיצול האינגבאוני הביא את השורה לעשרים ושש. תוספות נוספות קיבעו אותה על עשרים ושמונה לצורכי חריטה מעשית — זהו המספר המשובץ על הסיאקס של ביאגנות' (Seax of Beagnoth), שורת הרונות השלמה היחידה ששרדה על חפץ. פואמת הרונות באנגלית עתיקה מקדישה בית לעשרים ותשע. כתבי יד ומצבות מנורת'אמבריה דוחפים את המספר לשלושים ושלוש, ולעיתים שלושים וארבע, תלוי אילו אותיות נספרות ומי סופר.

מדוע השם השתנה

האלפבית הזה אינו נקרא כאן פותארק, והסיבה יושבת בעמדה הרביעית.

בפרוטו-גרמאנית הרונה הרביעית הייתה ansuz, אל, והיא נשאה את הצליל a. בניבים הגרמאניים של הים הצפוני התפצלה אותה תנועה יחידה לשלושה כיוונים בהתאם לסביבתה — הפיצול האינגבאוני. לפני עיצור אפי היא עברה אפיזציה והתעגלה לעבר o; בקדמת הפה הפכה ל-æ; ואחרת נשארה ɑ אחורית.

אות אחת לא יכלה לרשום שלושה צלילים, ולכן צורת ansuz שונתה שלוש פעמים: ענפים משופעים נתנו את ᚩ os, ענף שני נתן את ᚫ æsc, וענפים משני צידי הגזע נתנו את ᚪ ac. רונה אחת של הפותארק הקדום הפכה לשלוש רונות אנגליות.

מכיוון שהאות הרביעית הייתה עתה o, שש הראשונות מאייתות f-u-þ-o-r-c. השורה קרויה על שם פתיחתה בדיוק כמו המילה אלפבית, ולכן פתיחה שונה פירושה שם שונה.

שאר התוספות הולכות באותו היגיון. ᚣ yr מכסה את התנועה הקדמית המעוגלת שנוצרה במעתק ה-i (i-mutation). ᛠ ear ו-ᛡ ior מכסות דיפתונגים. אף אחד מהצלילים האלה לא היה קיים בשפה שעבורה תוכננו עשרים וארבע הרונות המקוריות.

מדוע כתב זה חשוב יותר משגודלו מרמז

כמעט כל משמעות של רונה שמהלכת היום בעולם הגיעה דרך אנגליה, ורוב האנשים שמשתמשים במשמעויות האלה אינם יודעים זאת.

הסיבה היא פואמת הרונות באנגלית עתיקה: עשרים ותשעה בתים, אחד לכל רונה, וכל אחד מהם סובב סביב שמה של הרונה. זהו המקור המורחב היחיד לשמותיהן של הרונות שהפותארק הצעיר השמיט. ל-Gebo, Wunjo, Perthro, Ehwaz, Ingwaz, Dagaz ו-Othala אין בית נורווגי או איסלנדי כלל, משום שאותיות אלה נעלמו מסקנדינביה עוד לפני שחוברו הפואמות הנורדיות. מה שאנחנו יודעים עליהן, אנחנו יודעים מפואמה אנגלית על אלפבית אחר.

הפואמה הזאת כמעט שלא שרדה. כתב היד שלה, Cotton Otho B.x, הושמד בשרפת בית אשברנהם (Ashburnham House) בשנת 1731, שכילתה או פגעה בחלק ניכר מספריית קוטון. הטקסט קיים משום שהמפרי וואנלי (Humfrey Wanley) תעתק אותו עשרים ושש שנים קודם לכן, עבור התזאורוס של ג'ורג' היקס (George Hickes).

הבתים גם מראים טיפול נוצרי בחומר פגאני בעיצומו. Ansuz הפכה לפה. Tiwaz הפכה לכוכב שלעולם אינו סוטה ממסלולו. אף אחד משני האלים אינו נקרא בשמו, בעוד הפואמה האיסלנדית מהמאה החמש עשרה נוקבת בשמות אודין (Óðinn) וטיר (Týr) בלי היסוס. אם אנגליה שכחה או שנמנעה מלומר — זו שאלה פתוחה.

רונות ולטינית, זו לצד זו

הסיפור המוכר הוא שהנצרות הביאה את האלפבית הלטיני והרונות נסוגו מפניו. העדויות מאנגליה אינן תומכות בגרסה נקייה של הסיפור הזה.

ארון קות'ברט הקדוש, שנעשה בלינדיספרן בשנת 698, מסמן את דמויותיו ברונות ובאותיות לטיניות מעורבות בתוך מילים בודדות. צלבי רות'וול וביוקאסל הם מצבות נוצריות הנושאות שירה רונית. מצבות הקבר בלינדיספרן נושאות שמות בשני הכתבים, לעיתים על אותה אבן. טובעי המטבעות הטביעו את שמותיהם על מטבעות ברונות במשך מאות שנים אחרי ההתנצרות.

שתי אותיות אף החליפו צד. Þorn נקלטה באנגלית העתיקה הכתובה באלפבית לטיני בתור þ, משום שללטינית לא היה דבר לצליל th, ונשארה בכתיבה האנגלית מאות שנים; מדפיסים מן היבשת שלא היו להם אותיות דפוס של thorn החליפו אותה ב-y, וזה כל מקורו של "Ye Olde" המתיימר לעתיקות. Wynn שימשה בתור ƿ לצליל w עד שהסופרים הנורמנים העדיפו u כפולה.

הרונות יצאו משימוש באנגליה במאה האחת עשרה, מאוחר יותר משמוניטין הכתב מרמז, ובדרך של דעיכה ולא של איסור.

על קריאה ברונות האלה

חיזוי ברונות בימינו משתמש כמעט תמיד בעשרים וארבע הרונות של הפותארק הקדום, ובמקום שבו הוא משתמש בשמות ובמשמעויות, המשמעויות האלה שאובות ברובן מן הפואמה הזאת.

כדאי לומר זאת במפורש, משום שנוצר כאן מצב מוזר: פרקטיקה הנערכת באלפבית אחד, המשתמשת במערכת משמעויות שתועדה עבור אלפבית אחר, בכתב יד נוצרי, כשבע מאות שנה אחרי שהאלפבית הראשון יצא משימוש. שום דבר מזה אינו הופך את הפרקטיקה לחסרת ערך. פירושו כן שמי שטוען לגישה ישירה למה שחורט מתקופת הברזל התכוון אליו ברונה מפריז במה שהעדויות יכולות לשאת.

אין פרקטיקה אנגלו-סקסית מתועדת של הוצאת רונות כדי להשיב על שאלה. בדה (Bede) מתאר litterae solutoriae, אותיות מתירות, שנאמר עליהן שהן מסוגלות להסיר כבלים, וזה מלמד אותנו מה איש כנסייה נורת'אמברי חשב שאנשים מאמינים על כתיבה, ולא מה מישהו עשה בפועל.

שאלות נפוצות

עשרים ותשע בפואמת הרונות באנגלית עתיקה, שהיא הקבוצה המוגדרת בצורה הברורה ביותר, ועשרים ושמונה בשימוש האפיגרפי המבוסס, המספר ששובץ בסיאקס של ביאגנות'. כתבי יד ומצבות מנורת'אמבריה מעלים את המספר לשלושים ושלוש, ולעיתים לשלושים וארבע. השונות אמיתית, והיא תלויה באילו אותיות מאוחרות מכניסים לחשבון.

בגלל האות הרביעית שלה. השורה קרויה על שם צלילי שש הרונות הראשונות בה, והפיצול האינגבאוני פיצל את ה-/a/ הפרוטו-גרמנית לשלושה כיוונים בגרמנית של הים הצפוני, ועיגל אותה לכיוון o לפני עיצור אפי. צורת אנסוז (Ansuz) שונתה ל-ᚩ os, ל-ᚫ æsc ול-ᚪ ac, וכאשר o עומדת במקום הרביעי, השורה מאייתת f-u-þ-o-r-c.

אלה שני פתרונות הפוכים לאותה בעיה. שתי השפות רכשו צלילים שכתב עשרים וארבע הרונות לא ידע להבחין ביניהם. סקנדינביה קיצצה את השורה לשש עשרה והטילה על הקורא להשלים את ההבדל מן ההקשר; אנגליה הוסיפה אותיות, מעשרים וארבע לעשרים ושש, אחר כך לעשרים ושמונה, ואז הלאה. אף אחת מן הגישות אינה שגויה, והסקנדינבית היא שהניבה הרבה יותר כתובות ששרדו.

מפני שהיא המקור המורחב היחיד לשמותיהן של כמה רונות. גבו (Gebo), ווניו (Wunjo), פרת'רו (Perthro), אהוואז (Ehwaz), אינגוואז (Ingwaz), דגאז (Dagaz) ואות'אלה (Othala) הושמטו מן הפותארק הצעיר עוד לפני שחוברו השירים הנורבגי והאיסלנדי, ולכן אין בשירים האלה בית עבורן. כמעט כל משמעות שמייחסת להן פרקטיקת הרונות המודרנית מגיעה מן הפואמה האנגלית הזו, שנכתבה על אלפבית אחר.

בקושי. כתב היד שלה, Cotton Otho B.x, הושמד בשרפת בית אשברנהם (Ashburnham House) ב-1731, שפגעה בחלק גדול מספריית קוטון או כילתה אותו. הטקסט קיים מפני שהמפרי וואנלי (Humfrey Wanley) העתיק אותו ב-1705, עשרים ושש שנים קודם לכן, לצורך פרסום ב-Thesaurus של ג'ורג' היקס (George Hickes).

סכין ברזל מן המאה העשירית שנמצאה בטמזה, משובצת בכסף, בנחושת ובפליז בפות'ורק המלא בן עשרים ושמונה הרונות לאורך צד אחד ובשם ביאגנות' (Beagnoth) לאורך הצד השני. זוהי שורת הרונות האנגלו-סקסית השלמה היחידה הידועה על גבי חפץ ולא בכתב יד, והיא שמורה במוזיאון הבריטי. החורט שיבש את סדר האֶט השלישי, מה שמרמז שאפילו אומנים מיומנים לא תמיד ידעו את השורה המורחבת בעל פה.

לא במישרין, והראיות סותרות כל סיפור נקי. ארון קות'ברט הקדוש משנת 698 מערבב רונות ואותיות לטיניות בתוך מילים בודדות. צלבי רות'וול וביוקאסל הם מונומנטים נוצריים הנושאים שירה רונית. מצבות הקבורה בלינדיספרן משתמשות בשני הכתבים, לעיתים על אבן אחת. הרונות דעכו במאה האחת עשרה מתוך שחיקה, לא מתוך איסור.

שתיים. תורן (Þorn) נקלטה באנגלית העתיקה בכתב הלטיני כ-þ, מפני שללטינית לא הייתה אות לצליל th, ושרדה בכתיבה האנגלית במשך מאות שנים, עד שמדפיסים מן היבשת שלא היו להם אותיות דפוס של thorn החליפו אותה ב-y, וכך נולד ה-Ye Olde המזויף. ווין (Wynn) שימשה כ-ƿ לצליל w עד שסופרים נורמנים החליפו אותה ב-u כפולה.

לעיתים רחוקות. הטלת רונות מודרנית משתמשת כמעט תמיד בעשרים וארבע הרונות של הפותארק הקדום, אף שהמשמעויות המיוחסות להן מגיעות ברובן מן הפואמה הזו. אין פרקטיקה אנגלו-סקסית מתועדת של שליפת רונות כדי להשיב על שאלה; בדה (Bede) מזכיר "אותיות מתירות" שנאמר עליהן שהן מסירות כבלים, וזהו תיעוד של אמונה בדבר הכתיבה ולא של שיטה מתועדת.

ליתר דיוק, אנגלו-פריזי. כתובות על מסרקים, על מטבעות ועל מטה מעץ טקסוס מהולנד ומחוף הים הצפוני מראות את אותה שורה מורחבת בשימוש מעבר לים, והממצאים האנגליים המוקדמים ביותר, כמו ברקטיאט אנדלי (Undley), שייכים לאותה מסורת. הכתב התפתח בקרב קהילות קרובות זו לזו משני החופים, ולא באנגליה לבדה.

תלוי באילו מהן מדובר. קאלק (Calc) וגאר (Gar) חקוקות על צלבי רות'וול וביוקאסל, שם הן מבחינות בין העיצורים הווילוניים הקשים למקביליהם המחונככים, כך שאכן נעשה בהן שימוש. קוואורת' (Cweorð), קיאלק (Cealc) וסטאן (Stan) קיימות למעשה בכתבי יד בלבד, ור. י. פייג' (R. I. Page) טען שכמה מאותיות הקבוצה הזו הן פסאודו-רונות של אספני עתיקות: צורות שהמציאו סופרים כדי להשלים אלפבית, ולא אותיות שמישהו כתב בהן.

קינוולף (Cynewulf) עשה זאת, ארבע פעמים. המשורר בן המאה התשיעית שיבץ את שמו כאקרוסטיכון רוני באפילוגים של יוליאנה (Juliana), אלנה (Elene), כריסטוס השני (Christ II) וגורלות השליחים (The Fates of the Apostles), ושזר את הרונות C, Y, N, E, W, U, L, F במשקל כך שכל אחת מהן משמשת גם כאות בשמו וגם, דרך שם הרונה, כשם עצם במשפט. מי שקורא את הפואמה בקול הוגה את שמו ומתבקש להתפלל למענו.

פוסטים אחרונים

גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.