פואמות הרונות

לשם מה נועדה פואמת רונות

פואמת רונות היא עזר זיכרון, לא ספר משמעויות.

האלפביתים הרוניים הם אקרופוניים: כל אות קרויה על שם מילה המתחילה בצליל שהאות נושאת. Fehu מלמדת f; Beithe מלמדת b. זוהי שיטה מצוינת כל עוד כולם זוכרים את השמות, ושיר שבו בית אחד לכל אות, בסדר קבוע ובמשקל שירי, הוא דרך יעילה ביותר להבטיח שכך יהיה.

זה מה שטקסטים אלה מייצגים. הם המקבילה הרונית לשיר אלפבית, שחוברו עבור אנשים שלמדו את הכתב, והעיקרון המארגן שלהם הוא מנמוני ולא דוקטרינרי.

לעובדה זו חשיבות מכרעת לאופן שבו יש לקרוא אותם. בית אינו הגדרה ואינו התגלות. זהו רמז דמוי חידה המוצמד לשם, ותפקידו מסתיים ברגע שזוכרים את השם.

הפער בין הכתב לפואמה

אף אחד מטקסטים אלה אינו בן-זמנו של האלפבית אותו הוא מתאר, והפערים גדולים.

הפותארק הקדום היה בשימוש בקירוב מהמאה השנייה ועד המאה השמינית. אין לו אף פואמה כלל. כל משמעות המיוחסת לרונה מן הפותארק הקדום משוחזרת לאחור מתוך פואמות העוסקות באלפביתים מאוחרים ושונים.

פואמת הרונות האנגלית העתיקה מתארת את הפות'ורק האנגלו-סקסי, ושרדה בכתב יד שהועתק במאה העשירית.

הפואמות הנורווגית והאיסלנדית מתארות את הפותארק הצעיר בן שש-עשרה הרונות, ומתוארכות למאות השלוש-עשרה והחמש-עשרה בהתאמה.

הבריאת'ארוגאם של האוגהם נכתבו באירית עתיקה, ומתארים אלפבית שכבר יצא משימוש אפיגרפי עד המאה השביעית.

לפיכך, המרחק בין חורט בן המאה הרביעית לבין שורת השיר המוקדמת ביותר המתארת את אותיותיו עומד על כמה מאות שנים, ובמקרים הסקנדינביים מדובר אף בסדרה שונה לחלוטין. כל מי שטוען כי הוא יודע מה הייתה משמעות הרונה עבור האדם שחרט אותה, מסתמך על מסמך שאותו אדם לא היה מסוגל לקרוא.

כתב היד שנשרף

החשובה מבין ארבע המסורות כמעט שלא שרדה כלל.

פואמת הרונות האנגלית העתיקה נשמרה ב-Cotton Otho B.x, חלק מספרייתו של סר רוברט קוטון (Sir Robert Cotton). בשנת 1731 פרצה שרפה בבית אשברנהם (Ashburnham House), שבו אוחסן האוסף באותה עת, והשמידה או פגעה בחלק ניכר ממנו. כתב היד Otho B.x היה בין האבדות.

הטקסט קיים כיום אך ורק משום שהמפרי וואנלי (Humfrey Wanley) העתיק אותו בשנת 1705, עשרים ושש שנים קודם לכן, לצורך פרסום ב-Linguarum veterum septentrionalium thesaurus מאת ג'ורג' היקס (George Hickes). כל מה שידוע לנו על שמות הרונות באנגלית עתיקה מגיע דרך אותו תעתיק מודפס.

אין זו תלות מבוטלת. שבע רונות מתוך עשרים וארבע המקוריות (Gebo,‏ Wynn,‏ Peorð,‏ Eh,‏ Ing,‏ Eþel ו-Dæg) הושמטו מן הפותארק הצעיר עוד לפני שחוברו הפואמות הנורדיות, ולכן בפואמות אלה אין עבורן שום בית. השיר היחיד המתאר אותן הוא האנגלי. אלמלא ערך וואנלי את העתקו, שמותיהן של שליש מרונות הפותארק הקדום היו ספקולטיביים בהרבה מכפי שהם כיום.

היכן הן חלוקות זו על זו

ארבע המסורות מתארות לעיתים קרובות דברים שונים לחלוטין תחת אותה אות, וחילוקי הדעות הללו הם הדבר המועיל ביותר בהן.

Uruz היא שור בר באנגליה, סיגי ברזל בנורווגיה וגשם דק באיסלנד. בעל החיים נכחד בסקנדינביה, ולכן השם עוגן מחדש פעמיים, באופן עצמאי.

Kenaz היא לפיד באנגליה ופצע או כיב בשתי הפואמות הנורדיות. ערכות רונות מודרניות הולכות כמעט כולן בעקבות אנגליה, והשם Kenaz המודפס בהן מבוסס על המילה האנגלית.

Ansuz היא אל באיסלנד, פה באנגליה ושפך נהר בנורווגיה.

Fehu היא נחמה באנגליה, בתנאי שחלוקה ממנה לאחרים. בשתי הפואמות הנורדיות היא גורמת למדון ומריבות בין שארים, בלא שמוצע כל תנאי מקל.

קריאת פואמה בודדת בפני עצמה מייצרת ביטחון כוזב. בקריאה משותפת, הן מגלות מה יציב (Hagalaz היא ברד בכל מקום, Isa היא קרח בכל מקום) ומה היה בלתי ודאי כבר בעת חיבור השירים.

המנגנון האיסלנדי

הפואמה האיסלנדית עושה דבר שהאחרות אינן עושות, ומגלה לשם מה נועדו טקסטים אלה.

כל אחד משש-עשרה בתיה מציג שלושה קנינגים ומצרף אליהם שתי מילים: ביאור לטיני לשם הרונה, ומונח שירי בנורדית עתיקה עבור שליט. הרונה Fé מקבלת את הביטוי aurum fylkir (זהב ונסיך); Týr מקבלת את Mars tiggi; ו-Óss מקבלת את Jupiter oddviti.

שש-עשרה הבתים משתמשים בשישה-עשר מונחים שונים עבור שליט: fylkir,‏ vísi,‏ þengill,‏ oddviti,‏ ræsir,‏ konungr,‏ hildingr,‏ niflungr,‏ jöfurr,‏ allvaldr,‏ siklingr,‏ tiggi,‏ buðlungr,‏ mildingr,‏ lofðungr,‏ ynglingr.

השירה הסקאלדית דרשה מאגר עצום של מונחי הייטי (heiti) מעין אלה, מילים נרדפות שמשורר חצר נדרש לדעת בעל פה. לפיכך, הפואמה מלמדת שני תחומי לימוד בעת ובעונה אחת: את הרונות ואת אוצר המילים. זהו טקסט בית-ספרי, והביאורים הלטיניים מציבים אותו בבירור בכיתת לימוד מנזרית ולא באתר פגאני כלשהו.

הגרסה של האוגהם

לכתב האוגהם אין פואמת רונות, אך יש לו דבר מה שעשוי להיחשב עדיף בהרבה: שלוש רשימות קנינגים עצמאיות, הבריאת'ארוגאם (Bríatharogaim), המיוחסות למוראן מק מואין (Morann mac Moín), למק אינד אוג (Mac ind Óc) ולקוכולין (Cú Chulainn).

כל רשימה מספקת ביטוי בן שתי מילים לכל אות. מאחר שהשלוש חוברו בנפרד, הסכמה ביניהן מהווה עדות מהימנה באופן שמקור יחיד אינו מסוגל לספק לעולם. כאשר כל השלוש מתארות פנים סמוקות, פירוש האות הוא אדמומיות; כאשר כל השלוש מתארות פחד, פירושה הוא אימה.

בדיוק בדרך זו התבצע הפירוק המודרני של מיתוס אלפבית העצים של האוגהם. פרשני ימי הביניים שייכו לכל אות עץ מסוים; אולם הקנינגים מתארים לעיתים קרובות מטיל מתכת, שדה, מנור אורגים או גופרית; ובמקום שבו הביאור סותר את כל שלוש הרשימות, הביאור הוא היסוד הזר.

למסורת הגרמאנית אין דבר להשוות לכך, שכן אין בה לעולם יותר מעדות עצמאית אחת לכל רונה בכל שפה.

כיצד להשתמש בהן

שלושה כללים מעשיים נובעים מכל האמור לעיל.

ציינו את המסורת, לא רק את המשמעות. הטענה "משמעות הרונה Kenaz היא הארה" היא קביעה בלבד. התיאור "הפואמה האנגלית העתיקה מכנה אותה לפיד; שתי הפואמות הנורדיות מכנות אותה פצע" הוא תיאור מדויק. האפשרות השנייה מועילה בהרבה ואינה ארוכה יותר.

התייחסו להסכמה כאל ראיה ולמחלוקת כאל מידע. במקום שבו מסורות עצמאיות מתלכדות, הקריאה מבוססת. במקום שבו הן נפרדות זו מזו, משהו אבד כבר בעבר.

אל תצפו מהן לעסוק במאגיה. הן עוסקות בבקר, ברד, ספינות, מגנים, דליי חלב, דבורים, סיגי ברזל, פצעים, כבוד, מזג האוויר והקבר. הדבר היחיד שפואמות הרונות באופן עקבי אינן עוסקות בו הוא תורת הנסתר.