הדקאנים המצריים

הדקאנים כאלים

שלושים ושישה הדקאנים היו אלוהיים מלכתחילה, ונכתבו בסימן של אל אפילו כששימשו כוכבי שעות. במשך אלפיים שנה קיבלו סיפור חיים בספר נות, גופים משלהם על תקרות המקדשים, מקום בין שליחי המגפה וההגנה, ולבסוף מעמד של שדים במאגיה של שלהי העת העתיקה.

36
אלי כוכבים בעלי שם
70
ימי היעלמות בכל שנה
380 לפנה״ס
נאוס העשיריות

הקריירה האלוהית של הדקאנים

מכוכבי שעות שנכתבו בסימן של אל ועד כוחות מסוכנים עם סכינים וראשי אריות: המונומנטים והרעיונות שהפכו לוח כוכבים לפמליה של אלים.

✨

אלים מן הרשימות הראשונות

אסיוט ומצרים התיכונה בערך 2100 לפנה״ס

כבר בטבלאות מכסי הארונות הקדומות ביותר נושאים שמות הדקאנים את הסימן המגדיר של אל. הדקאנים היו אלוהיים בעוד הם משמשים מצייני שעות, והמכסים המונים אותם מציירים גם את נות, אלת השמים שעל גופה הם נעים.

🌟

סופדת וסאח

המובילים מהממלכה הקדומה ואילך

סיריוס היה סופדת, שזוהתה עם איזיס, ואוריון היה סאח, שזוהה עם אוזיריס. השניים, הנזכרים בכתבי הפירמידות ומצוירים עומדים בסירות על תקרת סננמוט, העניקו לפמליית הדקאנים כולה את אופייה כמשפחה אלוהית בתנועה.

⚱️

מוות בדואת

אבידוס ותבאי מבערך 1290 לפנה״ס ואילך

ספר נות, החקוק בקנוטף של סתי הראשון ובקברו של רעמסס הרביעי, מספר כיצד כל דקאן שוקע, שוהה שבעים יום בבית החניטה, מיטהר ונולד מחדש במזרח. פירוש דמוטי מן התקופה הרומית מראה שכוהנים עדיין עסקו בו.

📜

משפחות של רשימות

קברים ומקדשים מהממלכה החדשה עד התקופה הרומית

אין קאנון יחיד של השלושים ושישה. נויגבאואר ופארקר מיינו את הרשימות למשפחות כמו קבוצות סננמוט, סתי הראשון וטאניס, לכל אחת סדר וכתיב משלה. סאח וסופדת קבועים; שמות רבים אחרים באים והולכים.

⏳

שעון המים מכרנך

כרנך בערך 1380 לפנה״ס

כלי הבהט שנעשה בימי אמנחותפ השלישי, המכונה לרוב הקלפסידרה העתיקה ביותר ששרדה, מסמן את שעות הלילה בפנים ונושא את השמים מבחוץ: דקאנים, כוכבי לכת וקבוצות הכוכבים הצפוניות. האלים ששלטו בזמן חקוקים על המכשיר שמדד אותו.

🛶

דמויות בסירות

אדפו, דנדרה ואסנה מהתקופה המאוחרת עד התקופה הרומית

מונומנטים מאוחרים נותנים לכל דקאן גוף: בעל ראש נחש, ראש אריה, ראש איל או ראש בז, עטור כוכב או דיסקוס, לרוב עומד בסירה, ויש שהם חמושים בסכינים. משהייתה לכל דקאן דמות משלו, אפשר היה לחקוק אותו על אבן או לתאר אותו בלחש.

🦁

שליחי סחמת

תאולוגיית המקדש האלף הראשון לפנה״ס

טקסטים מאוחרים קושרים את הדקאנים לשליחיה ולטובחיה של סחמת, אלת המגפה בדמות לביאה. כל דקאן, השולט בעשרת ימיו, יכול היה לשלח מחלה או לעצור אותה. עד כמה זוהו שתי הקבוצות זו עם זו עדיין שנוי במחלוקת בין המומחים.

⚠️

חמשת הימים שבחוץ

לוח השנה סוף השנה

שלושים ושישה דקאנים של עשרה ימים מכסים 360 ימים, ומשאירים חמישה ימים אפגומניים מחוץ להשגחתם. אלה היו ימי ההולדת של אוזיריס, הורוס, סת, איזיס ונפתיס, וגם הימים המסוכנים ביותר בשנה, שבהם נזקקו ללחשי הגנה יותר מכול.

🏛️

נאוס העשיריות

צפט אל-חנה ואבו קיר 380–362 לפנה״ס

מקדשון אבן (נאוס) של נקטנבו הראשון הפורש את השנה דקאן אחר דקאן, עם דמותו של כל אחד ופעולותיו בעשרת ימיו. הוא נשבר לחלקים ושקע בחלקו במפרץ אבו קיר, וב-2008 חובר מחדש בפרסום מתוך שברים שבלובר ובאלכסנדריה.

🌌

תהלוכות מעל הראש

מצרים העליונה התקופה התלמיית והרומית

על תקרות מקדשים מאוחרות צועדים הדקאנים בתהלוכה על פני גופה של אלת השמים, לרוב ברצועות לצד כוכבי הלכת, ובתקופה הרומית גם לצד מזלות גלגל המזלות. הם מוצגים כצוות אלוהי פועל המנווט את השעות, לא כמפת כוכבים.

🔤

שמות בלבוש יווני

מצרים ההלניסטית מהמאה ה-2 לפנה״ס ואילך

האסטרולוגים היוונים אימצו את שמות הדקאנים יחד עם הדקאנים עצמם, והפייסטיון מתבאי מונה שלושים ושישה מהם. סופדת נעשתה סותיס, והנחש כנוביס שעל אבני חן מרפאות נגזר לרוב מכנמת. שמות מאוחרים רבים איבדו לגמרי את שורשיהם המצריים.

😈

מאלים לשדים

מזרח הים התיכון המאות ה-1–5 לספירה

ב"צוואת שלמה" נעשים שלושים ושישה הדקאנים לרוחות חושך שהמלך כובל, וכל אחת מתוודה על המחלה שהיא גורמת. קלסוס, שאוריגנס מצטט אותו, מייחס למצרים שלושים ושישה שדים המחלקים ביניהם את הגוף. האלים הישנים שמרו על מספרם ועל כוחם על המחלות.

מלכים, בונים וקוראים מודרניים

השליטים שהמונומנטים שלהם נושאים את אלי הדקאנים, והחוקרים שכינסו אותם, ההדירו אותם וחיברו אותם מחדש.

אמנחותפ השלישי

מלך בערך 1390–1352 לפנה״ס תבאי

המלך שבימיו נעשה שעון המים מכרנך, שפניו החיצוניים חקוקים בדקאנים, בכוכבי הלכת ובקבוצות הכוכבים הצפוניות סביב המכשיר שמדד את הלילה.

סתי הראשון

מלך בערך 1290–1279 לפנה״ס אבידוס

מלך מן השושלת התשע עשרה, שהקנוטף שלו באבידוס משמר את ספר נות, החיבור המתאר את מותם, היטהרותם ולידתם מחדש של הדקאנים מדי שנה לאורך גופה של אלת השמים.

רעמסס הרביעי

מלך בערך 1155–1149 לפנה״ס עמק המלכים

מלך מן השושלת העשרים, שתקרת חדר הקבורה שלו נושאת העתק שני של ספר נות: אלת השמים נמתחת בקשת מעל ארון האבן והדקאנים במסלולם.

נקטנבו הראשון

מלך 380–362 לפנה״ס צפט אל-חנה

מייסד השושלת השלושים, אחד מבתי המלוכה המצריים הילידיים האחרונים, שהזמין את נאוס העשיריות עם תיאורו, דקאן אחר דקאן, של כוחות השנה.

היינריך ברוגש

1827–1894 גרמניה ומצרים

אגיפטולוג שחיבורו "אוצר הכתובות המצריות" (Thesaurus Inscriptionum Aegyptiacarum) כינס את הכתובות האסטרונומיות, ובהן רשימות דקאנים, לאחד האוספים השיטתיים הראשונים שחוקרים יכלו לעבוד לפיהם.

אוטו נויגבאואר וריצ׳רד פארקר

1899–1990 ו-1905–1993 ארצות הברית

מהדירי "טקסטים אסטרונומיים מצריים", שמיינו את רשימות הדקאנים למשפחות והציגו, מונומנט אחר מונומנט, את העדויות לסדר הדקאנים, לשמותיהם ולדמויותיהם.

כריסטיאן לייץ

המאות ה-20–21 גרמניה

אגיפטולוג בטובינגן, שמחקריו על שעוני הכוכבים ועל האלים המסוכנים של תאולוגיית המקדש מיקמו את הדקאנים בין הכוחות המגינים והמאיימים של הדת המצרית המאוחרת.

אלכסנדרה פון ליבן

המאה ה-21 גרמניה

אגיפטולוגית שמהדורתה מ-2007 לספר נות, יחד עם פירושיו הדמוטיים, היא הטיפול המודרני התקני בטקסט המתאר את מותם ולידתם מחדש של הדקאנים.

אן-סופי פון בומהרד

המאה ה-21 צרפת

מחברת הפרסום מ-2008 שאיחד על הנייר את שבריו המפוזרים של נאוס העשיריות, וקראה את הטקסט שלו, דקאן אחר דקאן, כגשר בין תורת השמים המצרית לאסטרולוגיה.

יואכים פרידריך קוואק

המאות ה-20–21 גרמניה

אגיפטולוג בהיידלברג שהתחקה אחר הדקאנים ממקורות הירוגליפיים ודמוטיים אל האסטרולוגיה והמאגיה היווניות, ועקב אחר השינויים שעברו שמותיהם ותפקידיהם בדרך.

אלי כוכבים מן ההתחלה

הדקאנים מעולם לא היו רק כוכבי שעון. אפילו על מכסי הארונות של הממלכה התיכונה, שבהם הם משמשים מצייני שעות, נכתבים השלושים ושישה בסימן הכוכב ובסימן המגדיר של אל, והטבלאות חולקות את המכסה עם דמויות של נות, אלת השמים, ושל אלים אחרים. בעיני מצרי לא הייתה סתירה בין כוכב שאומר מה השעה לבין כוכב שהוא כוח חי. השמים היו מאוכלסים, והישויות שחצו אותם בכל לילה היו אלים שתנועתם הסדירה שמרה על סדר העולם. מה שהשתנה במשך אלפיים שנה היה סוג האל שהדקאנים נחשבו לו: בתחילה חברים בצוות המסודר של השמים, ואחר כך כוחות בעלי מזג, כלי נשק ויכולת להכות במחלה את בני האדם. עמוד זה עוקב אחר הקריירה השנייה הזו, שהתחילה בתאולוגיית המקדש והסתיימה ברשימות השדים של שלהי העת העתיקה.

סופדת וסאח בראש

שני דקאנים עמדו מעל השאר. סופדת, הכוכב סיריוס, זוהתה עם איזיס, וסאח, הכוכבים הבהירים של אוריון, עם אוזיריס. שניהם מופיעים כבר בכתבי הפירמידות של הממלכה הקדומה, זמן רב לפני טבלאות הדקאנים, כצורותיה השמימיות של המשפחה האלוהית של המלך המת. על תקרת קברו של סננמוט בדיר אל-בחרי, שצוירה בסביבות 1470 לפנה״ס, סאח וסופדת מצוירים כדמויות העומדות בסירות, ואילו רוב חבריהם מופיעים כשמות בלבד. הזיווג הזה היה חשוב לקבוצה כולה. מכיוון שהדקאנים החשובים ביותר היו איזיס ואוזיריס בצורתם הכוכבית, השאר נתפסו כאלים מאותו סוג, ההולכים באותו מסלול של שקיעה, מעבר נסתר ושיבה שמיתוס אוזיריס העניק לדמותו המרכזית.

שבעים ימי מוות

התיאור המלא ביותר של חיי הדקאנים הוא ספר נות, חיבור קוסמולוגי שנחקק בקנוטף של סתי הראשון באבידוס ושוב על תקרת חדר הקבורה של רעמסס הרביעי בעמק המלכים. אלת השמים נות נמתחת בקשת מעל הארץ, והדקאנים נעים לאורך גופה. כל אחד מהם שוקע במערב, נכנס לדואת ונשאר נסתר שבעים יום. בזמן הזה נאמר שהוא נמצא בבית החניטה, שבו הוא מיטהר כמו מומיה, לפני שהוא נולד מחדש באופק המזרחי. הטקסט מתייחס לזה כחייו הרגילים של כוכב ולא כאסון: המוות והלידה מחדש הם המחזור שמניע את השנה. פירוש דמוטי לספר נות, שהשתמר על פפירוסים מן התקופה הרומית, מראה שכוהנים עדיין למדו את החיבור והסבירו אותו יותר מאלף שנה אחרי שבוני סתי חקקו אותו.

משפחות של רשימות

מעולם לא הייתה רשימה רשמית אחת של השלושים ושישה. רשימות הדקאנים שעל תקרות הממלכה החדשה, על ארונות אבן מאוחרים ובמקדשים התלמיים שונות בסדר, בכתיב ולפעמים גם בשאלה אילו כוכבים הן כוללות. אוטו נויגבאואר וריצ׳רד פארקר מיינו את הרשימות ששרדו למשפחות, וקראו לכל אחת על שם מונומנט אופייני, ובהן משפחות סננמוט, סתי הראשון וטאניס. שמות אחדים חוזרים כמעט בכל מקום: סאח וסופדת, והקבוצה סביב כנמת וחנתת, שמות המופיעים בכמה צורות עם תחיליות שמשמען בערך "זה שלפני" ו"זה שאחרי". שמות אחרים מופיעים במשפחה אחת ולא באחרת. השונות משקפת בעיות אסטרונומיות אמיתיות, שכן רשימה שהותאמה למאה אחת נסחפה ביחס ללוח השנה במאה הבאה, אבל היא מראה גם שהדקאנים נעשו לקטלוג תאולוגי שכל סדנה העתיקה ממקורותיה שלה.

אלים על שעון מים

הדקאנים לא נטשו את מדידת הזמן כשנעשו לאלים; שני התפקידים התנהלו יחד. שעון המים מבהט שנעשה בימי אמנחותפ השלישי ונמצא בכרנך, המתואר לרוב כקלפסידרה העתיקה ביותר ששרדה, מודד את השעות במים המתנקזים דרך חור סמוך לבסיסו. צדו החיצוני נושא את השמים: הדקאנים, כוכבי הלכת וקבוצות הכוכבים הצפוניות, חקוקים ברצועות סביב הכלי. בפנים מסומנות שעות הלילה לכל חודש. המכשיר מעשי, אבל האלים שעל פניו אינם קישוט. השעון פעל משום שאלי הדקאנים נעו כפי שנעו, וציורם על הכלי העמיד את המכשיר תחת סמכותם.

כיצד תוארו הדקאנים

בממלכה החדשה רוב הדקאנים הם שמות בטורים. בתקופה המאוחרת ובימי בית תלמי הם רוכשים גופים משלהם. על תקרות המקדשים באדפו, בדנדרה ובאסנה, ועל ארונות אבן מאוחרים, כל דקאן מוצג כדמות נבדלת, לרוב עומדת בסירה ועטורה כוכב או דיסקוס שמש. רבים מהם כלאיים: בעלי ראש נחש, ראש אריה, ראש איל או ראש בז, יש הנושאים סכינים או קשתות, ויש היושבים כאלים בדמות מומיה. הדמויות משתנות ממונומנט למונומנט, כפי שהשתנו השמות, אבל העיקרון התקבע. לכל דקאן הייתה עכשיו צורה מוכרת שאפשר היה לחקוק, לצייר, לחרוט על אבן או לתאר בטקסט. ההרגל הזה, לתת לכל דקאן דמות משלו, הוא שאִפשר בהמשך את השימוש בדקאנים במאגיה היוונית והערבית ובמאגיית הרנסנס, שבה הכול היה תלוי בשחזור הדמות הנכונה.

שליחי סחמת

מן האלף הראשון לפנה״ס מופיעים הדקאנים יותר ויותר בין הכוחות המסוכנים של העולם המצרי. טקסטים מן התקופה המאוחרת ומן התקופה התלמיית קושרים אותם לשליחיה ולטובחיה של סחמת, האלה בדמות לביאה שזעמה יכול היה להביא מגפה. הישויות האלה ביצעו את העונש האלוהי, והדקאנים, שכל אחד מהם היה אחראי לקטע של השנה, נחשבו מסוגלים לשלח מחלה בעשרת ימיהם או לעצור אותה. טקסי הגנה פנו אליהם, וקמעות וטקסטים מאגיים נקבו בשמותיהם. החוקרים עדיין מתווכחים עד כמה זוהו הדקאנים עצמם עם שליחי סחמת ועד כמה היו פשוט קבוצה אחת של מגינים ותוקפים מבין רבות, ולכן אין להפריז בקשר. מה שברור הוא כיוון התנועה: הכוכבים שציינו את השעות היו עכשיו אלים שתשומת לבם עלולה להיות מסוכנת.

הימים שמחוץ לשנה

לוח הדקאנים כיסה 360 ימים. בשנה האזרחית היו 365, וחמשת הימים הנוספים, הימים האפגומניים, עמדו מחוץ למניין. הם היו ימי ההולדת של אוזיריס, הורוס, סת, איזיס ונפתיס, והם היו גם עת של סכנה מיוחדת, שבה השנה חשופה ושליחי סחמת נחשבו פעילים. טקסטים להגנה בימים האלה שרדו, והם קוראים לאלים לבל יהפוך סוף השנה לעונת מגפה. מקומם של הדקאנים באמונה הזו מלמד הרבה: כל דקאן שמר על עשרת ימיו או איים עליהם, וחמשת הימים שאף דקאן לא שלט בהם היו המסוכנים מכולם.

שמים מעל המתים

הדקאנים מעולם לא עזבו את הסביבה הקבורתית שבה הופיעו לראשונה. מן הממלכה החדשה ועד התקופה הרומית הציבו ארונות, ארונות אבן וחדרי קבורה את אלת השמים נות מעל גופו של המת, והדקאנים נעים לא פעם על פניה כפי שהם נעים על תקרות המקדשים. המשמעות השתנתה מאז טבלאות הממלכה התיכונה. אלה מסרו את שעות הלילה למת שיזדקק להן; התמונות המאוחרות מקיפות את המת באלים שמחזור השקיעה, המעבר הנסתר והלידה מחדש שלהם הבטיח לו את אותו הדבר. מי שנקבר תחת נות והדקאנים שלה הוצב בתוך התבנית של ספר נות, והצטרף לכוכבים המתים במערב וקמים שוב במזרח. ארונות אבן של פקידים רמי מעלה מן התקופה המאוחרת ומן התקופה התלמיית מבהירים זאת בקפידה, ונותנים לדקאנים את שמותיהם ואת דמויותיהם הנבדלות, ובתקופה הרומית יכלו ארונות מתבאי לשלב את נות, את הדקאנים ואת גלגל המזלות היווני בתמונת שמים מצוירת אחת. לאורך כל הדרך, הדקאנים שבקבר הם מגיני המת ומלוויו, תפקיד העומד לצד אופיים המסוכן יותר בקרב החיים.

נאוס העשיריות

המונומנט הברור ביותר של הדקאנים ככוחות הוא מקדשון אבן (נאוס) שנעשה בימי נקטנבו הראשון, מלך מן השושלת השלושים שמלך מ-380 עד 362 לפנה״ס. נאוס העשיריות, שנחצב למקדש בצפט אל-חנה שבמזרח הדלתה, נשבר לימים לחלקים. חלק אחד נמצא בלובר מאז המאה התשע עשרה; שברים אחרים הועלו ממפרץ אבו קיר שליד אלכסנדריה, האחרונים שבהם בידי צוותי הצלילה של פרנק גודיו בסביבות שנת 2000. אן-סופי פון בומהרד חיברה אותו מחדש בפרסום ב-2008, והמקדשון פורש את השנה דקאן אחר דקאן. לכל תקופה בת עשרה ימים הוא מראה את דמות הדקאן ומתאר מה הדקאן עושה בזמנו, וחלק ניכר מזה עוסק בהכאת אויבים, בהפצת המוות או במניעתו ובהגנה על מצרים. זהו אחד הטקסטים המוקדמים ביותר המתייחסים לכל דקאן ככוח שאפשר לקרוא את השפעתו על ענייני בני האדם תקופה אחר תקופה, צעד לקראת השימוש האסטרולוגי בדקאנים שהכותבים ההלניסטיים ישלימו.

שמות מצריים בפי יוונים

כשאסטרולוגים דוברי יוונית במצרים אימצו את הדקאנים, הם אימצו גם את השמות, כתובים באותיות יווניות ושחוקים מן המעבר. הפייסטיון מתבאי וכותבים יוונים אחרים מוסרים רשימות של שלושים ושישה שמות דקאנים, שלושה לכל מזל, ואת חלקם עוד אפשר להתחקות עד מקורם המצרי. סותיס הוא סופדת. הנחש בעל ראש האריה כנוביס או כנומיס, החרוט על אבני חן מרפאות רבות, נגזר לרוב מכנמת, אף שכמה חוקרים קשרו אותו דווקא לאל האיל חנום. הרשימות היווניות אחידות לא יותר מן המצריות, וההעתקים הלטיניים ואחר כך הערביים הוסיפו עיוותים נוספים, כך ששמות רבים במסורת המאוחרת חסרים אב קדמון מצרי ברור. מה ששרד לא היה השם המדויק אלא הרעיון שלכל דקאן יש שם, ושידיעתו נותנת לאדם אחיזה באל.

מאלים לשדים

במאות הראשונות לספירה עברו הדקאנים אל הכתיבה המאגית היהודית והנוצרית, ושם שינו את אופיים פעם נוספת. "צוואת שלמה", טקסט יווני שנוסחו השרד הוא נוצרי, מציג את שלושים ושישה הדקאנים כרוחות המובאות לפני המלך שלמה. הן קוראות לעצמן שליטי העולם של החושך, הד לאיגרת אל האפסיים, וכל אחת מודה במחלה שהיא גורמת ובשם המלאכי שמביס אותה. כאן הדקאנים כבר אינם אלים שיש לכבד אלא שדים שיש לכבול, אף שתפקידיהם הישנים שורדים תחת התווית החדשה: הם עדיין שייכים לגלגל המזלות, עדיין מספרם שלושים ושישה, ועדיין הם מביאים מחלה או מונעים אותה. הפילוסוף הפגני קלסוס, שאוריגנס מצטט אותו, ייחס למצרים אמונה בשלושים ושישה שדים המחלקים ביניהם את גוף האדם. משם נכנסו הדקאנים אל המאגיה המרפאה של שלהי העת העתיקה, נושא העמוד הבא.

שאלות נפוצות

הדקאנים המצריים

פוסטים אחרונים

גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.