חיזוי עתידות ברונות

השורה התחתונה הכנה

שום כתובת אינה מתארת שליפת רונות לשם מענה על שאלה. שום קובץ חוקים אינו מזכיר זאת. שום סאגה אינה מציגה סצנה של הטלת רונות, בתוך ספרות המתארת מעשי חיזוי רבים לפרטי פרטים. שום ממצא ארכאולוגי לא זוהה מעולם כערכת חיזוי, ושום חפץ רוני אינו מופיע בקבוצה של עשרים וארבעה פריטים.

הקורפוס הרוני ששרד הוא הנצחתי, טריטוריאלי, מסחרי, אישי ולעיתים תוקפני. הוא כולל תוויות בעלות, רישומי מסחר, קללות, פתקי אהבה, גסויות, שיעורי לטינית ותלונה של גבר אחד על כך שחריטתו של אחר גרמה לאישה לחלות. הוא אינו כולל אורקלים.

זוהי תמונת המצב, כפשוטה, וזהו הדבר שרוב ספרי הרונות אינם מספרים.

מה שטקיטוס כתב בפועל

פסקה אחת נושאת כמעט את מלוא הטיעון ההיסטורי, וכדאי לקרוא אותה בעיון ככתבה וכלשונה ולא להסתפק בפרפרזה.

בפרק 10 של גרמאניה (Germania), שחובר סביב שנת 98 לספירה, מתאר טקיטוס נוהג חיזוי גרמאני: ענף נגדע מעץ נושא פרי ונחתך לרצועות דקות; עליהן נחרטים סימנים (notae); והרצועות מפוזרות באקראי על גבי בד לבן. כוהן, בענייני ציבור, או ראש משק הבית, בעניינים פרטיים, נושא תפילה, מישיר מבט אל השמיים ומרים שלוש רצועות בזו אחר זו, כשהוא מפרש כל אחת מהן לפי הסימן שנחרט עליה מבעוד מועד.

זהו דיווח אותנטי על פרקטיקה אמיתית, והוא אכן מרשים. אלא ששלושה מכשולים מונעים ממנו לשמש תמיכה בחיזוי עתידות ברונות.

תארוך. טקיטוס כותב סביב שנת 98 לספירה. החפצים הרוניים המוקדמים ביותר שניתן לתארך הם בני התקופה בקירוב או מאוחרים ממנה, וסדרת פותארק שלמה ומתועדת אינה מופיעה לפני אבן קילבר (Kylver) בסביבות שנת 400. הוא מתאר מנהג המקדים את ראשית התיעוד הרוני או ניצב בדיוק על ספו.

אוצר מילים. הוא משתמש במילה notae, סימנים או אותות. הוא אינו משתמש במילה 'אותיות' (litterae), אף שהיה מסוגל היטב לומר זאת. במקום אחר הוא מציין כי גברים ונשים גרמאנים כאחד אינם מכירים תכתובת סודית, קביעה שאינה מתיישבת בקלות עם מערכת חיזוי מבוססת אוריינות.

שיטה. גם אם מקבלים את התיאור כפשוטו, אין מדובר בהטלת רונות מודרנית. אלו הן שלוש רצועות המורמות בזו אחר זו מתוך ערימה מפוזרת על גבי בד לבן, לאחר תפילה ומבט לשמיים: ללא שקיק, ללא פריסה וללא היפוכי רונות.

הפסקה מעידה על חיזוי גרמאני באמצעות רצועות עץ מסומנות. היא אינה מעידה על ויקינגים הקוראים בפותארק.

הדבר האחד שאכן נכון

מתחת לכל אלה טמונה עובדה מוצקה אחת, וראוי להציגה בבירור לא פחות מן ההפרכה.

רונות נשאו משמעות אידיאוגרפית לצד ערכי צליל. אין זו השערה.

אבן סטנטופטן (Stentoften) בבלקינגה משתמשת ברונה Jera לבדה, כשהיא מייצגת יבול טוב ולא את הצליל j. זוהי רונה הנקראת כמושג, על גבי מונומנט אמיתי, בידי האנשים שהשתמשו בכתב עצמו.

האנגלו-סקסים נהגו באותו אופן. מעתיק כתב היד היחיד ששרד של ביאוולף (Beowulf) כותב את הרונה ᛟ שלוש פעמים כלוגוגרמה עצמאית במקום המילה eþel, בתוך טקסט הכתוב כולו באותיות לטיניות. לנוהג זה יש שם מדעי: begriffsrunen (רונות-מושג).

ופואמות הרונות קיימות בדיוק כדי להצמיד מושג לכל אות. אלפבית שאותיותיו נקראות על שם בקר, ברד, קרח, צורך, שמחה והקבר הוא אלפבית שבו כל סימן נושא מטען סמנטי.

לפיכך, חומר הגלם של החיזוי (אותיות הנושאות משמעות) הוא אותנטי ומתועד. מה שנעדר כליל הוא עדות כלשהי לכך שמישהו גיבש חומרים אלה לכדי מערכת חיזוי.

מנין נובעת הפרקטיקה המודרנית

השיטה שכמעט כולם משתמשים בה ניתנת לאיתור מדויק, והיא חדשה למדי.

ראלף בלום (Ralph Blum), ספר הרונות (The Book of Runes), 1982. הספר זכה להצלחה מסחרית עצומה, נמכר במארז יחד עם ערכת אריחי קרמיקה, והוא אביה הישיר של הפרקטיקה העכשווית. בלום הודה בכנות כי הוא בונה דבר מה חדש: הוא ביסס את שיטתו במידה רבה על ה-אי צ'ינג (I Ching) ועל פריסות קלפי טארוט, והשתמש בסדר רונות פרי המצאתו במקום ברצף הפותארק המסורתי.

הוא גם הציג את הרונה הריקה, שהוצגה כרונה של אודין, הבלתי נודע, הגורל. היא אינה מופיעה בשום מקור היסטורי מכל סוג שהוא. כל אריח ריק בכל ערכת רונות שנמכרה מאז מקורו באותו ספר.

סביב בלום ולאחריו התפתח גוף עבודה בעל זיקה היסטורית מעמיקה יותר, בפרט כתביהם של אדרד תורסון (Edred Thorsson) ופריה אסווין (Freya Aswynn) בשנות השמונים, המספקים את מרבית ההקבלות ליסודות, עצים ואלים הנחשבות כיום למסורתיות. מערכות אלו קוהרנטיות ובנויות במחשבה תחילה. אולם גילן כארבעים שנה, לא אלף.

מאחורי כל אלה עומד גידו פון ליסט (Guido von List), שסדרת שמונה-עשרה רונות הארמנן (Armanen) המומצאת שלו מ-1902 הציגה משמעויות שעדיין מתגלגלות בספרים ללא ציון מקור, ואשר שיטתו נטמעה מאוחר יותר בסימבוליקה הפולקיסטית (Völkisch) ובהמשך בזו הנאצית.

סוגיית ההיפוכים

נקודה מעשית אחת הנובעת ישירות מן המקורות ולא מתוך המסורת.

הפרקטיקה המודרנית מייחסת למרבית הרונות משמעות הפוכה (merkstave). אולם תשע מתוך עשרים וארבע רונות הפותארק הקדום הן סימטריות מלמעלה למטה ואינן ניתנות להיפוך כלל: Gebo,‏ Hagalaz,‏ Naudhiz,‏ Isa,‏ Jera,‏ Eihwaz,‏ Sowilo,‏ Ingwaz ו-Dagaz.

ערכות וספרים המציעים משמעות הפוכה לתשע רונות אלו ממציאים אותה מן היסוד, שכן צורתן הפיזית אינה מאפשרת זאת.

קיים סיבוך נוסף: Sowilo היא בעלת סימטריה סיבובית, אך אינה סימטרית בשיקוף ראי. לפיכך, רונה Sowilo שנחרטה כשפניה לכיוון השני אינה הפוכה, אלא פשוט פונה לכיוון האחר. התייחסות לכך כאל היפוך שקולה לקריאת וריאציה טכנית של חריטה.

אתר זה מציג משמעויות הפוכות אך ורק עבור רונות מן הפותארק הקדום שיש להן כיווניות של ממש, ואינו מציג משמעויות הפוכות כלל עבור הפותארק הצעיר, הפות'ורק או האוגהם, משום שהיפוך הוא מוסכמה מודרנית הממוקדת בפותארק הקדום, והרחבתה למערכות אחרות היא בבחינת המצאה גרידא.

האם כדאי לקרוא ברונות בכל זאת

כן, אם אתם רוצים בכך, ואין כל צורך להתנצל על כך.

אתר זה נוקט גישה זהה ביחס לטארוט. הקריאה הפסיכולוגית בקלפי טארוט היא פיתוח בן המאה העשרים שהולבש על גבי משחק קלפים מן המאה החמש-עשרה, והיא עובדת היטב. העובדה שפרקטיקה מסוימת היא מודרנית אינה הופכת אותה לחסרת ערך.

מה שעומד לזכותה של קריאת הרונות המודרנית הוא חומר גלם חזק באופן יוצא דופן: עשרים וארבע עד עשרים ותשע אותיות בעלות שמות עתיקים באמת, המוצמדות לפואמות עתיקות באמת, והמתארות בקר, מזג אוויר, צורך, הגנה, מסעות, מתנות, קרח ואת הקבר. זהו אוצר מילים עשיר ומוחשי בהרבה מזה שרוב מערכות החיזוי יוצאות ממנו, והוא מלווה במסורת מתועדת של מחלוקות המעניקה עניין וערך לקריאה מעמיקה בהן.

ההמלצה היא פשוטה: דעו על איזו שכבה אתם עומדים. הקביעה כי Hagalaz פירושה ברד היא עובדה. הקביעה כי הבית באנגלית עתיקה מציין שהוא הופך למים לאחר מכן היא עובדה. הפרשנות כי Hagalaz היא זרע השינוי היא קריאה מודרנית, וקריאה טובה. אולם הטענה כי כך נהגו הוויקינגים היא שקרית.

שלוש הראשונות מספקות די והותר חומר לעבודה.