מעבר למזרח אסיה

הקריאה המערבית

ישועי בבייג'ינג שלח ללייבניץ תרשים של שישים וארבע ההקסגרמות, ולייבניץ זיהה בו את החשבון הבינארי שלו עצמו. מאתיים וחמישים שנה לאחר מכן, אותו ספר עצמו כיכב ברשימות רבי-המכר בסן פרנסיסקו. מעטים הם הטקסטים שפעולת התרגום חוללה בהם תמורה כה עמוקה.

12
זרמים
12
אישים
300
שנים במערב

הזרמים

כל דור גילה בו ספר אחר: עדות להתגלות נוצרית, קוריוז של לוגיקה מזרחית, כלי פסיכולוגי, אורקל של תרבות הנגד, ולבסוף מסמך היסטורי מתקופת הברונזה.

✝️

הפיגוריזם הישועי

בייג'ינג ופריז המאה ה-17 עד ה-18

מיעוט מקרב המיסיונרים הישועים טען כי הקלאסיקות הסיניות משמרות זיכרון משובש של ההתגלות המקראית, וחיפש בהקסגרמות עקבות לאבות האומה. רומא הסתייגה מן המהלך, אך הניסיון הזה הוליד את העיון האירופי הרציני הראשון בטקסט.

🔟

החשבון הבינארי

הנובר 1701–1703

ז'ואקים בובה שלח ללייבניץ את סידור פו שי של שישים וארבע ההקסגרמות. לייבניץ הבין כי קריאת הקווים השבורים כאפס והקווים הרצופים כאחד מניבה את המספרים מאפס עד שישים ושלוש לפי הסדר, וראה בכך אישוש קדום לשיטתו שלו.

📘

התרגומים הראשונים

בריטניה ואירופה המאה ה-19

תרגומו של תומאס מקלאצ'י מ-1876 והנוסח של ג'יימס לג מ-1882 עבור סדרת «ספרי הקודש של המזרח» הביאו את הטקסט המלא לאנגלית. לג מצא את החיבור זר לרוחו ולא הסתיר זאת, ונימתו ניכרת בתרגום.

📙

מהדורת וילהלם-ביינס

גרמניה וארצות הברית 1924 ו-1950

תרגומו הגרמני של ריכרד וילהלם, שנעשה בשיתוף המלומד לאו נאישׂוּ'אן, תורגם לאנגלית בידי קרי פ' ביינס בליווי הקדמה מאת יונג. מהדורה זו הפכה לנוסח המערבי המקובל ועיצבה את תפיסתם של רוב הקוראים במערב לגבי מהותו של הספר.

🎲

סינכרוניות

ציריך שנות ה-30 עד ה-50 של המאה ה-20

העיקרון המקשר הבלתי-סיבתי שהציע יונג, שפותח בחלקו כדי להסביר את תצפיותיו בעת השימוש בספר התמורות. המושג העניק לקוראים מערביים מסגרת להתייחסות רצינית לאורקל, בלי לקבל את הניחוש בתנאיו המסורתיים.

🎼

פעולות מקריות באמנות

ניו יורק החל מ-1951

ג'ון קייג' השתמש בהטלות הקסגרמה כדי לקבוע גובה צליל, משך ועוצמה ביצירתו «מוזיקת התמורות» (Music of Changes) וביצירות רבות לאחר מכן. בכך הפך את הספר לכלי קומפוזיציה והשפיע על דור שלם של אמנים וכוריאוגרפים.

📗

האי צ'ינג בספרות

אירופה ויבשת אמריקה המאה ה-20

פיליפ ק' דיק נועץ בספר במהלך כתיבת «האיש במצודה הרמה», שבו גם הדמויות נועצות בו. הסה, בורחס ויוצרים רבים נוספים הושפעו ממנו, והוא נעשה לחלק מוכר בנוף הספרותי שלאחר מלחמת העולם השנייה.

🌻

תרבות הנגד

ארצות הברית ואירופה שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20

מהדורת וילהלם-ביינס נמכרה בעותקים רבים לקוראים שלא גילו עניין בסינולוגיה, והפכה למרכיב קבוע לצד זן, ודאנטה ותרבות הפסיכדליה. היכרותו של רוב הציבור במערב עם הספר נולדה ברגע היסטורי זה.

🔺

האוקולטיזם המערבי

בריטניה ואירופה המאה ה-20

אליסטר קראולי השתמש בספר התמורות כאורקל הראשי שלו במשך עשרות שנים וניסה להקביל את ההקסגרמות לעץ החיים הקבלי; הטמעה זו ממשיכה להתקיים בחלקים מהזירה האזוטרית המערבית.

🧬

אנלוגיית הקוד הגנטי

אירופה ויבשת אמריקה החל משנות ה-70 של המאה ה-20

העובדה שקיימות שישים וארבע הקסגרמות ושישים וארבעה קודונים ב-DNA הולידה ספרות שלמה שניסתה למפות אותם זה על גבי זה. מדובר בנומרולוגיה ולא בביולוגיה, אך התופעה עקשנית דיה כדי להצריך הבהרה מפורשת.

🏺

תגליות כתבי היד

סין החל מ-1973

מגילות המשי ממאוואנגדואי ותגליות מאוחרות יותר בגואודיאן ובאתרים נוספים חשפו גרסאות קדומות בעלות סדר הקסגרמות שונה ונוסחים חלופיים, ושינו מן היסוד את הידע המחקרי על אודות התהוות הטקסט.

🔬

המפנה ההיסטורי

בריטניה וארצות הברית החל משנות ה-80 של המאה ה-20

ריצ'רד ראט, אדוארד שונסי, ריצ'רד ג'יי סמית ואחרים קראו את הג'ואו יי כתיעוד ניחוש מתקופת הברונזה ולא כספר חוכמה פילוסופי, ויצרו תרגומים שונים להפליא מנוסחו של וילהלם.

האישים

מיסיונרים, מתמטיקאים, מתרגמים, פסיכולוג, אמנים שהשתמשו בו כשיטת עבודה, והסינולוגים שהחזירו אותו למקורותיו הקדומים.

ז'ואקים בובה

1656–1730 צרפת ובייג'ינג

מיסיונר ישועי ומתמטיקאי בחצר הקיסר קאנגשי, ומראשי הזרם הפיגוריסטי. הוא ניהל חליפת מכתבים ממושכת עם לייבניץ ושלח לו את תרשים ההקסגרמות שהוביל להבנה הבינארית.

גוטפריד וילהלם לייבניץ

1646–1716 הנובר

פיתח את החשבון הבינארי עוד בטרם הגיע תרשימו של בובה ב-1701. הוא ראה בסידור פו שי אישוש קדום ובלתי תלוי לתורתו ופרסם מאמרים בנושא, ובכך העניק לספר התמורות דריסת רגל ראשונה בתולדות ההגות האירופית.

תומאס מקלאצ'י

1812–1885 שאנגחאי

מיסיונר אנגליקני שיצר את התרגום המלא הראשון לאנגלית ב-1876, תוך קריאת הטקסט דרך פריזמה של מיתולוגיה השוואתית. לג לא העריך את עבודתו, וכיום היא נתפסת בעיקר כקוריוז היסטורי.

ג'יימס לג

1815–1897 סקוטלנד, הונג קונג, אוקספורד

בכיר המתרגמים הוויקטוריאנים של הקלאסיקות הסיניות, שתרגומו לספר התמורות (Yi King) ראה אור ב-1882 בסדרת «ספרי הקודש של המזרח». הוא עבד בדקדקנות קפדנית על ספר שמצא מתסכל, ונוסחו שומר על ערכו הודות לדיוקו המילולי.

לאו נאישׂוּ'אן

1843–1921 צ'ינגדאו

המלומד הסיני שלימד את ריכרד וילהלם את ספר התמורות במשך שנים אחדות, שבהן עברו יחדיו על הטקסט שורה אחר שורה. תרגום וילהלם מתעד את תורתו של לאו לא פחות מאשר את למדנותו של וילהלם עצמו.

ריכרד וילהלם

1873–1930 צ'ינגדאו ופרנקפורט

מיסיונר שהפך לסינולוג, שהה יותר מעשרים שנה בסין ותרגם את ספר התמורות לגרמנית ב-1924. גרסתו קוראת את הטקסט דרך מסורת הפרשנות הקונפוציאנית ועיצבה את ההבנה המערבית יותר מכל תרגום אחר.

קרי פ' ביינס

1883–1977 ארצות הברית

מתרגמת ואנליטיקאית שתרגמה את הגרמנית של וילהלם למהדורה האנגלית שראתה אור ב-1950. עבודתה הקפדנית היא הסיבה לכך שהספר הגיע לעולם דובר האנגלית בנוסח קריא ונגיש.

קרל גוסטב יונג

1875–1961 ציריך

נועץ בספר התמורות במשך עשרות שנים וכתב את ההקדמה למהדורת ביינס, שבה הוא מטיל הקסגרמה בנוגע לספר עצמו. מושג הסינכרוניות שלו פותח בחלקו כדי להסביר חוויה זו.

הלמוט וילהלם

1905–1990 גרמניה וסיאטל

בנו של ריכרד וילהלם וסינולוג מקצועי, שהרצאותיו ומסותיו העניקו למערב את התיאור המחקרי הרציני הראשון של המבנה הפנימי של ספר התמורות ושל אופן פעולתו.

ג'ון קייג'

1912–1992 ניו יורק

השתמש בהטלות הקסגרמות לצורך קבלת החלטות קומפוזיטוריות החל מיצירתו «מוזיקת התמורות» (Music of Changes) ב-1951 ובמשך ארבעים שנה. הוא הסיבה לכך שלספר יש מקום של כבוד בתולדות המוזיקה של המאה העשרים.

פיליפ ק' דיק

1928–1982 קליפורניה

נועץ בספר התמורות בעת כתיבת הרומן «האיש במצודה הרמה», שדמויותיו נועצות בספר אף הן, ומאוחר יותר ציין כי האורקל עיצב בפועל את העלילה. הרומן זכה בפרס הוגו לשנת 1963.

אדוארד ל' שונסי

נולד ב-1952 שיקגו

בכיר החוקרים במערב של כתבי יד סיניים קדומים, שתרגם את ספר התמורות ממגילות מאוואנגדואי ותרם רבות לשחזור מראהו וצורתו של הטקסט לפני התקבעות הנוסח המסורתי.

ספר המשתנה עם קוראיו

ההיסטוריה המערבית של ספר התמורות היא מקרה מבחן מובהק בתולדות הקבלה וההתקבלות של טקסטים. בכל שלב מצאו בו קוראים אירופאים ואמריקאים את הספר שהיו ערוכים מראש למצוא, ושרשרת גלגוליו מהווה כמעט תמצית של שלוש מאות שנות תמורות אינטלקטואליות במערב: עדות להתגלות מקראית, קוריוז של לוגיקה מזרחית, כלי פסיכולוגי, אורקל של תרבות הנגד, ולבסוף תעודה היסטורית מתקופת הברונזה העוסקת בקורבנות ובמלחמות.

לייבניץ ותרשים החשבון הבינארי

המפגש האירופי הרציני הראשון עם הספר נולד במסגרת המיסיון הישועי בבייג'ינג. קבוצת מיסיונרים שנודעו כ«פיגוריסטים» גרסה כי הקלאסיקות הסיניות שימרו זיכרון משובש של ההתגלות המקראית, וחיפשה בטקסטים העתיקים שרידים ורמזים לכך. ברומא לא התלהבו מן הרעיון ועמדה זו לא הפכה מעולם למדיניות רשמית של המיסיון, אך היא הולידה את המחקר האירופי השיטתי הראשון בספר התמורות.

ז'ואקים בובה, מתמטיקאי בחצר הקיסר קאנגשי, ניהל חליפת מכתבים עם לייבניץ לאורך שנים, ובשנת 1701 שלח לו תרשים של שישים וארבע ההקסגרמות בסידור המיוחס לפו שי. לייבניץ כבר פיתח באותה עת את החשבון הבינארי. בקריאת הקווים השבורים כאפס והקווים הרצופים כאחד, הוא גילה כי הסידור מפיק את המספרים השלמים מאפס ועד שישים ושלוש לפי סדרם.

פרשנותו שיקפה את רוח תקופתו: הוא ראה בתרשים אישוש קדום, ראיה לכך שתרבות עתיקת יומין תפסה את אותה אמת מתמטית עצמה. המחקר המודרני מבהיר היטב כי סידורו של שאו יונג מן המאה האחת-עשרה נוצר מחלוקה בינארית חוזרת ונשנית מטעמים קוסמולוגיים, ולא מתוך כוונה אריתמטית. אף על פי כן, ההתאמה הצורנית מדויקת להפליא, והיא שהעניקה לספר התמורות את דריסת הרגל הראשונה שלו במחשבה האירופית.

תרגום

תומאס מקלאצ'י פרסם את התרגום המלא הראשון לאנגלית בשנת 1876, כשהוא קורא את הטקסט דרך עדשה של מיתולוגיה השוואתית שלא עמדה במבחן הזמן. תרגומו של ג'יימס לג משנת 1882 לסדרת «ספרי הקודש של המזרח» היה מפעל רציני בהרבה. לג מצא את הספר זר לרוחו והודה בכך בגלוי, אך הוציא תחת ידו גרסה שדיוקה המילולי עומד לזכותה עד היום.

נקודת המפנה המכרעת הייתה מפעלו של ריכרד וילהלם. וילהלם, מיסיונר שהפך למלומד, חי בסין למעלה מעשרים שנה ולמד את ספר התמורות עם לאו נאישׂוּ'אן, איש אשכולות מתקופת צ'ינג שהתחנך על ברכי המסורת הישנה; השניים עברו על הטקסט שורה אחר שורה במשך שנים אחדות. תרגומו הגרמני ראה אור ב-1924, קרי פ' ביינס העבירה אותו לאנגלית, ובשנת 1950 ראתה אור מהדורת בולינגן בליווי הקדמה מאת יונג.

מהדורה זו היא הסיבה שבגללה רוב דוברי האנגלית תופסים את ספר התמורות כחיבור של חוכמה פילוסופית על הנהגתו של «איש המעלה» (האדם המעולה). וילהלם העביר בנאמנות את מסורת הפרשנות הקונפוציאנית, אך בכך הציג קריאה אחת מתוך כמה קריאות אפשריות. מנחש מתקופת שושלת ג'ואו לא היה מזהה בה את כוונתו המקורית של הספר.

יונג וסינכרוניות

יונג נועץ בספר לאורך עשרות שנים והעמיק לחשוב מדוע נדמה כי השיטה פועלת. הקדמתו למהדורת ביינס נוקטת צעד יוצא דופן: הוא מטיל הקסגרמה בשאלה מה יש לספר התמורות לומר על הצגתו בפני העולם דובר האנגלית, ומפרט את התשובה שהתקבלה.

מושג הסינכרוניות שהגה, עיקרון מקשר בלתי-סיבתי המחבר בין מצבי תודעה נפשיים לאירועים חיצוניים, פותח בחלקו כדי להסביר תופעה זו. יהא אשר יהא היחס לתיאוריה, תפקידה ההיסטורי היה ברור: היא העניקה לקוראים מערביים משכילים דרך להתייחס לאורקל ברצינות מבלי להידרש לאמונה בניחוש עתידות, והיא חלק עיקרי מהסיבה לכך שהספר התקבל ככלי פסיכולוגי ולא כאמונה טפלה.

הספר כשיטת עבודה

החל משנת 1951 השתמש ג'ון קייג' בהטלות הקסגרמה כדי לקבוע גובה צליל, משך ועוצמה דינמית, החל ביצירתו «מוזיקת התמורות» (Music of Changes) ובמשך ארבעים שנה נוספות. המטרה לא הייתה ניבוי עתידות אלא הרחקת הטעם האישי מתהליך ההלחנה, ובאמצעות קייג' הגיעה הפרקטיקה למרס קנינגהם, ג'ספר ג'ונס ולמעגל רחב של אמנים.

פיליפ ק' דיק נועץ בספר במהלך כתיבת «האיש במצודה הרמה», שבו הדמויות עצמן נועצות באורקל, ואמר מאוחר יותר כי ההטלות הן שחרצו את מהלך העלילה. הרומן זכה בפרס הוגו לשנת 1963.

לאחר מכן הגיעה תרבות הנגד, ומהדורת וילהלם-ביינס נמכרה במספרים ששום תרגום אקדמי לא זכה להם מעולם. במשך עשרים שנה ניצב הספר לצד זן, ודאנטה ותרבות הפסיכדליה כחלק בלתי נפרד מרוח התקופה, וזהו השלב שבו עוצבה היכרותו של רוב הציבור במערב עם היצירה.

המפנה ההיסטורי

שני גורמים שינו את כיוון התנועה. ראשית, הארכאולוגיה חשפה גרסאות קדומות בהרבה של הטקסט: מגילות המשי ממאוואנגדואי, שנחפרו ב-1973, הציגו סדר הקסגרמות שונה וגרסאות קריאה רבות, וממצאים מאוחרים יותר בגואודיאן ובמקומות אחרים הוסיפו עליהם.

שנית, דור חדש של חוקרים ניגש לקרוא את הג'ואו יי כפי שהוא מצטייר באמת: תיעוד ניחוש מתקופת הברונזה. כותרת המשנה של ריצ'רד ראט הגדירה אותו בדיוק כך. אדוארד שונסי חקר את כתבי היד. ריצ'רד ג'יי סמית חיבר את ההיסטוריה התרבותית המקובלת. תרגומיהם נראים שונים בתכלית מזה של וילהלם: פחות פילוסופיה מופשטת, ויותר מקנה, שבויים, זבחים ומסעות מלחמה.

שני ספרים, שניהם ממשיים

לקוראים במערב יש כיום גישה לשני נוסחים שונים למדי של ספר התמורות, וחשוב להבהיר כי שניהם בעלי תוקף ולגיטימיים.

האחד הוא החיבור הקלאסי המקובל כפי שנקרא במזרח אסיה במשך אלפיים שנה, עמוס ברבדי «עשר הכנפיים» והפירושים הקונפוציאניים, ספר העוסק בהתנהגות מוסרית ובמצבי חיים. זהו הספר של וילהלם, ולכך התכוונה המסורת עצמה ברוב תולדותיה במונח «ספר התמורות».

השני הוא הטקסט של שושלת ג'ואו כפי שעמד בטרם נבנתה שכבת פרשנות זו: תמציתי, לעיתים קרובות סתום, ועוסק בהעלאת זבחים, בציד ובמלחמה. זהו הספר של ראט ושונסי, והוא קרוב יותר לנוסח שנכתב במקור.

העדפת הרובד הקדום אינה מבטאת אותנטיות במובנה הפשטני. ספר התמורות שימש כקלאסיקה פילוסופית במשך זמן רב בהרבה מכפי ששימש כמדריך ניחוש בתקופת הברונזה, ומסורת הפרשנות היא חלק בלתי נפרד מן היצירה עצמה. אך על הקורא לדעת איזה משני החיבורים מונח לפניו, וברוב המהדורות הדבר אינו מצוין.

שאלות נפוצות

כל אסכולות האי צ'ינג

פוסטים אחרונים

גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.