שרטוטים וחריצים סלאביים

משפט אחד, ומה שאינו אומר

הכול מתחיל משורה בודדת שנכתבה סביב השנים 890–900 בידי נזיר בולגרי, צ'רנוריזץ הראבר (Chernorizets Hrabar), בחיבור קצר בשם O pismenah ('על האותיות'). הוא הגן על האלפבית הסלאבי החדש מפני התנשאות יוונית, וכדרך אגב תיאר את מה שקדם לו: בהיותם פגאנים, לסלאבים לא היו ספרים, אלא שהם ספרו וניחשו בעזרת שרטוטים וחריצים (cherty i rezy).

משפט זה הוא הבסיס התיעודי היחיד לכתב סלאבי טרום-נוצרי. במשך יותר מאלף שנים הוא נשא על גבו משקל עצום.

בקריאה פשוטה, המשפט אומר מעט מאוד. Cherty הם שרטוטים, קווים או שריטות; rezy הם חתכים או חריצים. שתי המילים שייכות לאוצר המילים של גילוף וחריצה, ולא של קריאה או דיבור — בדומה למילה הפינית runo, שנשאלה מוקדם משפות גרמאניות, שמשמעותה המקורית הייתה סימן חרוט. והראבר מציין במפורש לשם מה הם שימשו: ספירה וניחוש. הוא אינו אומר שהסלאבים כתבו בעזרתם. הוא אומר בדיוק את ההפך — שלא היו להם ספרים.

טענה אחת נשמעת תדיר בכיוון ההפוך, והיא טענה הוגנת. הסלאבים הקדומים חיו בסביבה מיוערת. כל דבר שנחרט על מקלות עץ, קליפות עצים או עצמות היה נרקב עם הזמן, והשתיקה של הממצא הארכאולוגי היא בדיוק השתיקה שהיינו מצפים לה בין אם הכתב התקיים ובין אם לאו. טענה זו נכונה, ופירושה שהיעדר ראיות מהווה כאן ראיה חלשה בלבד.

אך הטיעון הזה תקף בכיוון אחד בלבד: הוא מאפשר לקבוע כי איננו יכולים לשלול זאת לחלוטין. הוא אינו מאפשר לייצר סדרת אותיות יש מאין ולהכריז עליה כסדרה היסטורית ששוחזרה.

כיצד נראים בפועל סימני ספירה וניחוש

הפרקטיקה שהראבר מתאר אינה אקזוטית ואינה נדירה. מערכות מסוג זה בדיוק מתועדות בכל רחבי אירואסיה: טמגות (tamgas), סימני קניין ושבט של עמי הערבה; סימני קדרים המזהים בית מלאכה או בעלים; מקלות ספירה (tally sticks) שתיעדו חובות, ימים וכמויות באמצעות חריצים; וגורלות שהוטלו בעזרת שבבי עץ מסומנים.

כל אלה הם סימנים אותנטיים, שימושיים ולעיתים אף מורכבים — אך אף אחד מהם אינו כתב. מקל ספירה אינו יכול לתעד משפט. סימן בעלות מזהה חפץ מבלי לומר עליו דבר. זוהי בדיוק כוונת החוקרים במונח פרוטו-כתב: סמלים הנושאים משמעות מבלי לקודד שפה דבורה.

הממצאים הארכאולוגיים תואמים תמונה זו. כלי חרס מתרבות צ'רניאחוב (Chernyakhov) מהמאה הרביעית — אזור מעורב שבו נפגשו אוכלוסיות סלאביות, גרמאניות וסרמטיות — ומתרבות פראג-קורצ'אק (Prague-Korchak) המאוחרת יותר וסביבתה, נושאים סימנים חרוטים שנעשו טרם הצריפה: צלבים, דגמים גאומטריים ודמויות סיבוביות. הפרשנויות הסבירות הן סימון בעלות, זיהוי בית המלאכה, ציון התכולה והגנה מאגית על מה שאוחסן בכלי.

הערת אזהרה לגבי סמל שחוזר על עצמו ללא הרף: מוטיבים של צלב מסתובב ודמויי צלב קרס מופיעים אכן על כלי חרס קדומים ברחבי אירואסיה, כולל בממצאים סלאביים. השם קולוברט (kolovrat), והמטען הפוליטי שהסמל נושא כיום בשימוש לאומני פאן-סלאבי, הם תוספות מודרניות למוטיב עיטורי עתיק ונפוץ מאוד. הצורה עצמה עתיקה; המשמעות המודרנית הודבקה לה מאוחר יותר, ואינה קשורה לעבר.

הכד מאלקנובו

בסתיו 1897 חשף הארכאולוג הרוסי וסילי גורודצוב (Vasily Gorodtsov) קבורה סלאבית באלקנובו שבמחוז ריאזאן. בקברה של אישה קשישה, המתוארך למאה העשירית או האחת-עשרה, הוא מצא כד חרס קטן וגס למראה ועליו רצועה אופקית רציפה של ארבע-עשרה אותיות.

גורודצוב העלה את ההשערה שאולי מדובר ברונות ילידיות. ניתוח השוואתי לא תמך בכך: רק שניים מתוך ארבעה-עשר הסימנים הזכירו סימנים כלשהם במאגרי הרונות הגרמאניים או הטורקיים. בשנה שלאחר מכן התגלו סימנים דומים נוספים על שברי חרס באותו כפר, מה שהוכיח לכל הפחות שלא היה מדובר בשרבוט מקרי של אדם בודד.

לאחר יותר ממאה שנה של מחקר, כתובת אלקנובו נותרה בלתי מפוענחת לחלוטין.

ראוי להבהיר מדוע, שכן המסתורין סביב הממצא מנופח לעיתים קרובות. ארבע-עשרה אותיות אינן חומר מספק לפענוח של כתב כלשהו, מעולם — פענוח דורש נפח טקסט, חזרתיות ובאופן אידיאלי כתובת דו-לשונית. גם אילו היה זה אלפבית פונטי מלא, ארבעה-עשר סימנים על כד בודד היו נותרים בלתי קריאים. ההסברים המתיישבים עם הממצאים הם סימני שבט ויאטיצ'י מקומיים, סדרת סימונים של קדר, או פרוטו-כתב שמעולם לא התפשט דיו כדי להתגבש לתקן אחיד לפני שהאלפבית הקירילי ייתר אותו.

מה שממצא אלקנובו כן מוכיח הוא צנוע וממשי: הסלאבים הקדומים יצרו רצפים מובנים של סימנים מופשטים. זהו ממצא אותנטי. אין זה אלפבית.

העצם מלאני

התגלית החשובה ביותר בתחום זה כולו היא תגלית חדשה יחסית, והיא שונה לחלוטין ממה שמישהו ציפה למצוא.

במהלך חפירות ביישוב מן המאות השישית והשביעית בבז'צלאב-לאני (Břeclav-Lány) שבדרום מוראביה, חשפו ארכאולוגים שבר צלע בקר מבור פסולת, לצד כלי חרס עשויים ביד מטיפוס פראג — ממצא סלאבי קדום מובהק. במהלך עבודות ניקוי במעבדה הבחינה סטודנטית לתואר מתקדם, אלנה סלמובה (Alena Slámová), בחריצים מכוונים על פני השטח. צוות בראשות ייז'י מחאצ'ק (Jiří Macháček) מאוניברסיטת מסריק פרסם את ממצאי הניתוח בכתב העת Journal of Archaeological Science בשנת 2021.

הבדיקה הייתה יסודית ומעמיקה. מיקרוסקופ אלקטרונים סורק וניתוח סימני שחיקה קבעו כי הסימנים אכן נחרטו, ואינם תוצאה של כרסום שורשים או בעלי חיים. תיארוך פחמן-14 של הקולגן, לצד DNA עתיק שאימת את מין בעל החיים, תיארך את העצם לשנים שבין 585 ל-640 לספירה.

החריצים הם רונות — והן שייכות לפותרק הקדום (Elder Futhark), הסדרה הגרמאנית. ליתר דיוק, מדובר בשש מתוך שמונה האותיות האחרונות בסדרה בת 24 הרונות, לפי סדרן. מאחר שמדובר באבגדה (abecedary), כלומר קטע מאלפבית ולא מילה או שם, זיהה הרונולוג רוברט נדומה את הממצא כתרגיל כתיבה. החורט לא היה מיומן במיוחד: שתי רונות מהקבוצה האחרונה חסרות, הפרופורציות אינן אחידות וקווים נחרטו שוב ושוב.

אדם כלשהו בכפר סלאבי סביב שנת 600 לספירה תרגל את האלפבית הגרמאני על עצם שהושלכה, כ-300 שנה לפני המצאת הכתב הגלגוליטי.

הפרשנויות לממצא נותרו פתוחות. ייתכן שהחריטה נעשתה בידי אדם ממוצא גרמאני — אולי מאוכלוסייה שנותרה באזור במקום להגר לאיטליה — שחי בקרב סלאבים. ייתכן שהיה זה סלאבי שלמד את הכתב של שכניו. וייתכן שהיה זה מישהו שהעתיק צורות שנתפסו בעיניו כבעלות עוצמה מאגית ולאו דווקא כאותיות.

מה שזה ודאי אינו, הוא ראיה לקיומו של כתב סלאבי ילידי. זוהי ראיה למגע בין-תרבותי, ואולי לכך שסלאבים למדו לכתוב במערכת של עם אחר — ממצא מרתק כשלעצמו, המערער את ההנחה הישנה שאוכלוסיות אלה חיו בעוינות מוחלטת ומבודדת. הוויכוח על הפרשנות המדויקת עדיין נמשך; התארוך והחריטה אינם מוטלים בספק.

רונות סקנדינביות בנהרות סלאביים

שלוש מאות שנה מאוחר יותר הגיעו הרונות שוב לאדמות הסלאביות, בכמות גדולה ובאופן ישיר. סוחרים ולוחמים סקנדינביים — הורנגים (Varangians), בני רוס — שטו בנתיבי הנהרות דנייפר, וולגה ווולחוב לעבר ביזנטיון, והותירו חותם עמוק על הפוליטיקה של רוס של קייב.

הם הותירו מעט מאוד אבני רונות, משתי סיבות שאינן קשורות לסלאבים כלל. המסורת הסקנדינבית נסמכת על שפע של סלעי גרניט גלויים, שאינם מצויים ביערות, בערבות ובביצות של מזרח אירופה. נוסף על כך, השגריר הערבי אבן פדלאן (ibn Fadlan), שחזה בהלוויה של אנשי רוס על גדות הוולגה, תיעד כי מצבת הזיכרון נחרטה על עמוד עץ שהוצב מעל הקבר — מנהג שאינו מותיר שרידים באקלים הלח.

הממצא העיקרי ששרד הוא אבן הרונות מברזאן (Berezan runestone), שהתגלתה ב-1905 בידי ארנסט פון שטרן באי ברזאן, במקום שבו נשפך הדנייפר לים השחור. סוחר מגוטלנד בשם גראני חרט אותה לזכר קרל, שותפו לעסקים (félag). הכתובת היא בפותרק הצעיר, אותנטית לחלוטין וסקנדינבית במובהק: מנהג מסחרי בלטי שנישא לאורך הנהר, ולא כתב מקומי.

כאשר האליטה הוורנגית נטמעה בנישואי תערובת בקרב הרוב הסלאבי, נעלמו עמה גם הרונות שלה, והאלפבית הקירילי תפס את מקומן כליל.

מאתיים שנה של ראיות מפוברקות

פער היסטורי בולט יחד עם רגש לאומי הם מתכון בטוח לזיופים, והפער הזה הוליד שפע של זיופים כאלה.

בשנת 1768 דווח על מטמון של פסלוני ברונזה, לוחיות וכלי פולחן שהתגלו ליד פרילוויץ (Prillwitz) שבמקלנבורג. הממצאים, שזכו לפרסום נרחב בידי התאולוג אנדראס גוטליב מאש (שפרסם אותם ב-1771) ומאוחר יותר בידי הרוזן יאן פוטוצקי, יוחסו לרתרה (Rethra) — המקדש האבוד המפואר של הסלאבים הפולאביים. יותר ממאה ושמונים פריטים, שרבים מהם נשאו כתובות רוניות — כביכול הוכחה חותכת לקיומה של ציוויליזציה סלאבית פגאנית יודעת קרוא וכתוב.

פריטים אלה הם זיופים. טכניקת היציקה אופיינית למאה ה-18, והכתובות התגלו כאותיות שהועתקו מסדרות רונות גרמאניות שפורסמו בספרים ושובצו ללא כל היגיון לשוני.

פולין ייצרה גרסה משלה באמצע המאה ה-19: אבני מיקוז'ין (Mikorzyn stones), שנחרטו עם דמויות סוס, אדם ואותיות רוניות. אבנים אלו אומצו בהתלהבות בידי סלאביסטים פולנים בולטים כהוכחה לאלפבית ילידי, אך עוד לפני תום המאה הוכחו כזיופים פטריוטיים.

דפוס זה חוזר על עצמו בכל המקרים המופיעים בעמוד הזיופים והרונות המפוברקות. הדרישה נוצרת תחילה; הממצא מגיע כדי לספק אותה, והוא מציג בדיוק את מה שהקהל השתוקק למצוא.

מהיכן הגיעו בפועל שמונה-עשרה הרונות

'האלפבית הרוני הסלאבי' בן 18 האותיות הנמצא בשימוש כיום הוא בעל היסטוריה מתועדת, והיא אינה מתחילה בעת העתיקה הסלאבית.

היא מתחילה בווינה בשנת 1902, עם האוקולטיסט האוסטרי גידו פון ליסט (Guido von List). לאחר שהתעוור למשך אחד-עשר חודשים בעקבות ניתוח קטרקט, דיווח פון ליסט על חיזיון שחשף בפניו את מה שראה כרונות המקוריות של כהונה ארית קדומה שלה קרא 'ארמנן' (Armanen). הוא לקח את הפותרק הצעיר ההיסטורי בן 16 הרונות, שינה אותו ופרסם את התוצאה כפותרק הארמנן (Armanen Futharkh) — בן 18 אותיות. המספר אינו שרירותי, אך גם אינו היסטורי-גרמאני: הוא בחר במספר 18 כדי להתאים ל-18 שירי הקסם שאודין מונה בפרק ה-Rúnatal מתוך הפואמה Hávamál.

18 הרונות של פון ליסט הפכו בהמשך לעמוד השדרה של האוקולטיזם הגרמאני במאה ה-20, כולל הזרמים הפולקיסטיים (völkisch) ומקורבי האידאולוגיה הנאצית.

לאחר 1991, תחיית האמונה הסלאבית הילידית — רודנובריה (Rodnovery) — ברחבי רוסיה, אוקראינה ופולין יצרה ביקוש לכתב מקודש ילידי בעל מעמד מיסטי בדומה לרונות הגרמאניות. מחברים אזוטריים רוסים, ובראשם אנטון פלטוב (Anton Platov), סיפקו את המענה. הם יצרו סדרה של 18 סימנים, הצמידו להם אלים סלאביים — פרון, ולס, דז'דבוג ומאקוש — שזרו את הקוסמולוגיה הפולקלורית של נב (Nav), פראב (Prav) ויאב (Yav) ואבן אלאטיר (Alatyr), והציגו את התוצאה כ'שרטוטים וחריצים' המשוחזרים ממשפטו של הראבר.

השאילה הגלויה ניכרת במבנה עצמו, מה שהופך עובדה זו לממצא מובהק ולא להאשמה בעלמא:

• בסדרה יש שמונה-עשרה אותיות. שמונה-עשרה הוא מספר השירים בפואמה נורדית, שנבחר בידי אוקולטיסט אוסטרי ב-1902. שום מקור סלאבי אינו מציין 18 של דבר כלשהו.
• מיר (Mir) משורטטת כרונה הגרמאנית אלגיז (Algiz), וצ'רנובוג (Chernobog) היא אותה צורה בדיוק כשהיא הפוכה. צמד מנוגד זה משחזר במדויק את רונות Man ו-Yr של פון ליסט.
• לסימנים הוענקו ערכים פונטיים התואמים את האותיות הקיריליות — אלפבית שנוצר במאה התשיעית, בעקבות תהליך ההתנצרות שסדרת הרונות אמורה כביכול להקדים.

לחוקרי דתות יש מונח מוסכם לתופעה מסוג זה, ואין מדובר רק ב'זיוף': זוהי מסורת מומצאת (invented tradition). המבנה חדש והייחוס ההיסטורי שגוי, אך הפרקטיקה שנבנתה עליו היא ממשית, משמשת בכנות אנשים רבים ועונה על צרכיהם.

שמונה-עשרה הרונות כפי שהן משמשות בפועל

טבלה זו מתעדת פרקטיקה מודרנית חיה. אין זה אלפבית עתיק, ודבר בו אינו מגיע ממקור טרום-נוצרי. עבור כל מי שנתקל בסמלים אלה, הצגת הרשימה המלאה בצירוף תאריך יצירתה מועילה בהרבה מהתעלמות מהם.

רונה	צליל	הקשר מיתולוגי	משמעות בשימוש
מיר (Mir)	M	בלובוג, עץ העולם	סדר, הגנה, קהילה, הניצוץ האלוהי הפנימי
צ'רנובוג (Chernobog)	Ch	צ'רנובוג, כאוס	אנטרופיה, שבירת כבלים ישנים, הרס הכרחי
אלאטיר (Alatyr)	A	אבן העולם וההר הקוסמי	המרכז, המזבח, התחלות וסיומים
ראדוגה (Raduga)	R	גשר הקשת בענן	הנתיב בין עולמות, מסע, תוצאות חיוביות
נוז'דה (Nuzhda)	N	ולס כאדון המתים	גורל בלתי נמנע, הגבלה, קושי, איסור
קראדה (Krada)	G, K	אש הקורבן	טיהור, שריפת שקרים, כוונה גלויה
טרבה (Treba)	T	לוחם הרוח	הקרבה — של האגו ולא של רכוש חומרי
סילה (Sila)	S	ניצחון	שלמות פנימית, שילוב כוחות גוף ונפש, ניצחון
וטר (Veter)	V	ולס כפטרון המאגיה	השראה, נשימה, שירה, התעלות
ברגיניה (Bereginya)	B	מאקוש, אם האדמה	פוריות, הגנה, גורל; לידה ומוות כאחד
אוד (Ud)	U	יארוביט, אש היצירה והפריון	תשוקה, נעורים, כוח ההפריה
לליה (Lelya)	L	לליה, מים חיים	אינטואיציה, תת-מודע, זרימה, אביב
רוק (Rok)	—	הרוח הבלתי נגלית	גורל שמעבר לשליטת בני אנוש; קבלת התוכנית העליונה
אופורה (Opora)	O	עמוד האבות	קרקוע, מולדת, תמיכת האבות הקדמונים
דז'דבוג (Dazhdbog)	D	דז'דבוג, המעניק	שפע, יבול, זרימה בלתי נדלית של מתנות
פרון (Perun)	P	פרון, רעם	צדק, זעם, הגנה על האמת, מאבק ברוע
יסט (Yest)	E	ז'יווה, כוח החיים	חיים, תנועה, התחדשות, אופטימיות
איסטוק (Istok)	I	קרח	דממה, קיפאון, פוטנציאל אגור, המתנה

המבנה הפנימי אכן עקבי וקוהרנטי. הוא מאורגן בזוגות מנוגדים — מיר מול צ'רנובוג, אוד מול ברגיניה, האש של קראדה מול המים של לליה, הקיפאון של איסטוק מול התעוררות החיים של יסט — כאשר אלאטיר ניצבת במרכז ורוק נמצאת מחוץ למערכת כולה כגורל הכובל אף את האלים. מי שליקט את המערכת הבין היטב את מלאכתו.

קוהרנטיות אינה מעידה על עתיקות. יצירה מודרנית עשויה היטב עודנה יצירה מודרנית.

ההיבט הפוליטי, בשמו

לחומרים אלה יש ממד פוליטי, וההתמודדות הכנה עמו היא אותה גישה שבה נוקט מדור זה לגבי הרונות הגרמאניות.

הרודנובריה אינה תנועה מונוליתית אחידה. חלק ניכר ממנה הוא דת-טבע שחזורית שמתרגלים אנשים ללא שום מצע פוליטי, המתעניינים בחגי עונות השנה, בפולקלור ובחיבור לאדמה ולאבות הקדמונים. זרמים אחרים הם אתנו-לאומניים מובהקים, ומקצתם גזעניים בגלוי. הדוגמה המובהקת ביותר היא תנועת ה'אינגליזם' (Ynglist) שייסד אלכסנדר חינביץ' (Alexander Khinevich), המקדמת כתב מומצא נפרד לצד 'הוודות הסלאביות-אריות' המפוברקות. בצד הפסאודו-מדעי, ולרי צ'ודינוב (Valery Chudinov) צבר קהל עוקבים נרחב בטענה שהוא מפענח כתובות סלאביות על גבי מרקמי סלעים, רעש בצילומים וסדקים טבעיים.

הקשר ההיסטורי הזה חשוב מכיוון שמקורותיה האמיתיים של הסדרה עוברים דרך פון ליסט, שמערכת הארמנן שלו הזינה ישירות את האוקולטיזם הפולקיסטי והנאצי. מורשת זו היא עובדה הנוגעת לתולדות הסמלים, ולא בהכרח לאנשים המשתמשים בהם כיום.

לפיכך, אותה טענה מדויקת ועובדתית תקפה כאן כפי שהיא תקפה במקומות אחרים באתר: צורות מסוימות נושאות משמעות ציבורית שאינה נתונה לשליטת המשתמש בהן. לרוב האנשים הנמשכים לסמלים אלה אין כל כוונה פוליטית. לחלק מהאנשים הכותבים ומפרסמים עליהם — יש ויש. שתי הקביעות נכונות בעת ובעונה אחת, וההבנה של מקור 18 הרונות היא הדרך המעשית להבחין ביניהן.

מדוע אין סדרת אותיות בעמוד זה

לכל כתב אחר במדור זה מוקדשת שורת אותיות, ובמקרים שבהם האותיות מאומתות היסטורית — גם עמוד נפרד לכל אות. נושא זה זוכה למאמר מעמיק, והסיבה לכך היא המסקנה המחקרית עצמה.

אין שום סדרת רונות סלאבית שניתן לפרוס לעמודים. לא סדרה אבודה ולא סדרה שנויה במחלוקת — שום סדרה כזו לא תועדה מעולם. מה שקיים בפועל הוא משפט על ספירה וניחוש, פיזור של סימנים על כלי חרס, רצועה בלתי מפוענחת של 14 אותיות, והמרתק מכול: אלפבית גרמאני שתורגל בכפר סלאבי סביב שנת 600 לספירה.

יצירת 18 עמודי אותיות כאן הייתה מציבה מערכת שחוברה בשנות ה-90 של המאה ה-20 בדיוק באותו מבנה ארכיטקטוני של הפותרק הקדום, המאומת במאות ממצאים לאורך חמש מאות שנה. המבנה עצמו היה מעביר מסר מטעה, ללא קשר להסתייגויות שהיו נכתבות בתחתית העמוד. הדבר היחיד שעמוד זה אינו יכול לעשות הוא לייצר יש מאין את הכתב שאת היעדרו הוא חוקר.

לפיכך, שמונה-עשרה הרונות מפורטות פעם אחת בלבד, לעיל, במלואן, לצד מחברן ותאריך יצירתן — מידע מדויק שנחוץ לכל מי שמחפש את פשרן, ושרוב המקורות אינם טורחים לחשוף.