אסכולות אזוטריות

הכול מתחיל בשנת 1902

לאוקולטיזם הרונים יש תאריך התחלה מוגדר ומדויק, עובדה נדירה עבור מסורת מיסטית ושימושית ביותר למחקר היסטורי.

בשנת 1902 עבר הסופר האוסטרי גידו פון ליסט ניתוח קטרקט ובילה אחד-עשר חודשים בעיוורון מוחלט. במהלך תקופה זו, על פי עדותו שלו, זכה להתגלות שחשפה בפניו את משמעותם האמיתית של הרונים. הוא פרסם את ממצאיו בספר Das Geheimnis der Runen (סוד הרונים) בשנת 1908.

התוצר שיצר היה פותארק ארמאנן (Armanen Futharkh): שורה בת שמונה-עשר רונים, אותה גזר מתוך שמונה-עשר הלחשים שמנה אודין בחלק Ljóðatal של הפואמה Hávamál.

מספר זה הוא ההוכחה המובהקת לבדיה. באף אלפבית רוני היסטורי אין שמונה-עשר סימנים. בפאתארק הקדום יש עשרים וארבעה, בפאתארק המאוחר שישה-עשר, ובפותורק האנגלו-סקסי עשרים ותשעה או יותר. פון ליסט הנדס לאחור שורת אותיות כדי להתאימה למספר הבתים בשיר איסלנדי מהמאה ה-13, והציג אותה כאלפבית המקורי שממנו כל האלפביתים האמיתיים הידרדרו.

לפני 1902 לא היה קיים אוקולטיזם רוני של ממש. הרונים היו נושא למחקר ארכאולוגי ובלשני בלבד, פוענחו בידי סופוס בוגה ונחקרו על ידי פילולוגים. כל מרכיב מיסטי שהודבק להם מאז ואילך נובע, באופן ישיר או עקיף, מחזיונו של אדם עיוור בווינה.

מה שהתרחש לאחר מכן

המערכת של פון ליסט לא נותרה על מדפיהן של חנויות ספרים מיסטיות.

היא אומצה בהתלהבות בידי התנועה הפולקיסטית (Völkisch), זרם לאומני גרמני ששילב תחייה פולקלורית, תורות גזע ומיסטיקה. עבורם, הרעיון של כתב חוכמה גרמאני עתיק שדוכא בידי הנצרות היה רעיון מועיל ביותר מבחינה תעמולתית.

משם חלחל הרעיון אל הרייך השלישי. קארל מריה ויליגוט, מיסטיקן שטען לזיכרון אבות קדום בן אלפי שנים, הפך לקצין אס-אס (SS) וליועצו האישי של היינריך הימלר, והיה אחראי לענייני רונים וטקסים בטירת וולסבורג.

התוצאות ניכרות היטב על גבי חפצים היסטוריים. סמל האס-אס הוא רון סווילו כפול, שעוצב בשנת 1932 בידי ולטר הק, תוצאה של קריאתו השגויה של פון ליסט את הרון כמייצג את המילה Sig (ניצחון). רון אלגיז שימש כ-Lebensrune (רון החיים) במסמכי ארגון הלבנסבורן, בעוד שצורתו ההפוכה סימנה מוות. אות'אלה הופיע על תגי דיוויזיות אס-אס. טיוואז שימש כתג יחידות אימונים. גרסה מותאמת של וונג'ו שימשה כתג שירות כפרי של הנוער ההיטלראי.

אין מדובר בהערת שוליים זניחה ואין זו היסטוריה עתיקה. אות'אלה עדיין מופיע במאגר סמלי השנאה של הליגה נגד השמצה (ADL). הצגת סמל סווילו הכפול אסורה על פי חוק בגרמניה ובמדינות נוספות. חלק מסמלים אלה עדיין נמצאים בשימוש פעיל בידי קבוצות ימין קיצוני.

לכל זה אין שום קשר לתקופת הברזל. מדובר בניכוס פוליטי בן המאה העשרים של אלפבית בן אלפיים שנה, וההבנה הזו היא ההבדל בין שימוש באות קדומה לבין ציטוט בלתי מודע של סמלי תנועה פוליטית.

הבנייה מחדש לאחר המלחמה

תחיית הרונים שמרבית האנשים פוגשים כיום היא התפתחות מאוחרת ונפרדת בעיקרה, שנבנתה לאחר מלחמת העולם השנייה ובעיקר בשפה האנגלית.

ראלף בלום, The Book of Runes, 1982. הצלחה מסחרית מסחררת שנמכרה יחד עם שקיק אבני רונים, והיוותה את האב הישיר של קריאת הרונים המודרנית. בלום הודה בכנות שביסס את שיטתו על האי צ'ינג ועל קלפי הטארוט, השתמש בסדר אותיות שהמציא בעצמו, והכניס למערכת את הרון הריק (Blank Rune) שאין לו שום שחר היסטורי.

אדרד תורסון (סטיבן פלאוורס), מאמצע שנות השמונים, הכניס הכשרה פילולוגית ממשית לתחום. כבעל תואר דוקטור בלימודים גרמאניים, הוא יצר מערכת המעוגנת באופן עמוק בהרבה במקורות ההיסטוריים. מרבית ההקבלות ליסודות ולאלים המוצגות כיום כחלק מהמסורת נובעות מזרם זה.

פריה אסווין, בספרה Leaves of Yggdrasil משנת 1988, פיתחה מערכת מקבילה ששמה דגש רב על המקורות הנורדיים הקדומים ועל פרקטיקה אישית.

שלושת הכותבים הללו אחראים יחד לרוב המכריע של הכתוב בחוברות ההדרכה של ערכות הרונים כיום. עבודתם מעמיקה וברובה נסמכת על ידע רב. ואולם, גילה אינו עולה על ארבעים שנה, ואין היא משקפת את אמונתם של חרתי הרונים בתקופת הברזל.

התיאור המדויק והכן של לוח הקבלות מודרני הוא: סינתזה מסוף המאה העשרים, הנשענת על שירה ימי-ביניימית, מושפעת ממחקר פילולוגי ברמות איכות שונות, ומעוצבת לפי המערכת של המחבר המסוים שכותב הערכה קרא במקרה.

הית'נרי מודרנית היא סוגיה נפרדת

חשוב מאוד שלא לבלבל בין שתי תופעות שונות לחלוטין, אף על פי שספרות פופולרית מרבה לעשות זאת.

הית'נרי (Heathenry: הידועה גם בשמות אסאטרו Ásatrú, פורן סיד'ר ועוד) היא תנועה דתית עכשווית המשחזרת את הפרקטיקה הגרמאנית הקדם-נוצרית. זוהי דת מוכרת במספר מדינות; ארגון Ásatrúarfélagið באיסלנד קיבל הכרה רשמית בשנת 1973 ואף הקים מקדש ברייקיאוויק. יש לה אנשי דת, קהילות, לוח מועדים וטקסים, ודיון פנימי ער ומעמיק סביב שיטות ומקורות היסטוריים.

בתוך התנועה קיים פילוג מתועד ומוכר היטב. הזרם המכיל (inclusive) או האוניברסליסטי גורס כי הדת פתוחה לכל אדם; לעומתו, הזרם הפולקיסטי (folkish) מגביל את ההשתתפות על בסיס מוצא אתני או קרבת דם, ובנקודה זו בדיוק מתקיים המפגש של התנועה עם הימין הקיצוני. ארגונים מכילים מרכזיים פרסמו הצהרות פומביות המגנות גזענות, והוויכוח בין שני המחנות מתנהל בגלוי.

לפיכך, העובדה שסמל רוני מסוים שימש בעבר את האס-אס אינה מעידה כשלעצמה דבר על האדם העונד אותו כיום, ואנשים רבים מאוד משתמשים ברונים ללא כל כוונה פוליטית. יחד עם זאת, ההיסטוריה היא ממשית וקבוצות מסוימות אכן משתמשות בסמלים אלה מתוך כוונה תחילה.

המסקנה המעשית ברורה: מספר צורות ספציפיות נושאות משמעות ציבורית שהעונד אותן אינו יכול לשלוט בה. אות'אלה וסמל סווילו הכפול הם הדוגמאות הבולטות ביותר. זוהי עובדה לגבי האופן שבו סמל נקרא בידי הסביבה, ולא שיפוט על כוונותיו של מי שעונד אותו.

כיצד לבדוק טענה לגבי רונים

מכיוון שהשושלת ההיסטורית מתועדת היטב, ניתן לאמת ולעקוב אחר טענות בדבר משמעויות הרונים, וכמה שאלות מפתח יספיקו לשם כך.

באיזה אלפבית מדובר? אם במערכת יש שמונה-עשר רונים, מדובר בארמאנן והיא פרי המצאה מודרנית. אם היא משתמשת בעשרים וארבעה רונים של הפאתארק הקדום אך לפי הסדר של בלום, מוצאה משנת 1982.

האם יש רון ריק? אם כן, הערכה מקורה בראלף בלום, יהיו טענותיה העתיקות אשר יהיו.

מאיזה שיר לקוחה המשמעות? הטענה כי קנאז מייצג הארה נשענת על נוסח אנגלי עתיק יחיד תוך התעלמות משני נוסחים נורדיים. זוהי בחירה עריכתית לגיטימית, אך ראוי להכיר בה כבחירה.

האם מיוחסת משמעות הפוכה לרון סימטרי? תשעה מתוך עשרים וארבעה רונים הם בעלי סימטריה גיאומטרית ואינם ניתנים להיפוך. ספר המציע פירושים הפוכים לרונים איסה או גבו אינו מתחשב במבנה הפיזי של האותיות.

האם המקור מצוין במפורש? האמירה המסורת הנורדית העתיקה גורסת פירושה כמעט תמיד תורסון מציע או פון ליסט טען. היכרות עם שמו של המחבר המקורי מועילה בהרבה ואינה פחות מרתקת.