אסכולות מזרח אסיה

ג'ויוק, ספר התמורות בקוריאה

קוריאה לא קיבלה את ספר התמורות כפשוטו בלבד; היא התפלמסה עמו. מלומדי תקופת ג'וסון בנו על יסוד מושגיו מטאפיזיקה של עיקרון וכוח חומרי, רופא הפך את ארבעת הדימויים שלו לשיטת רפואה הנהוגה עד היום, ומיסטיקן בן המאה התשע עשרה ניסח אותו מחדש כנבואה על עידן חדש שעומד בפתח.

12
זרמים
12
הוגים
600
שנות פרשנות קוריאנית

הזרמים

מתוכנית הלימודים הנאו-קונפוציאנית של אקדמיות ג'וסון ועד לרפואה חוקתית וכתב קודש חדש, אלו הכיוונים שאליהם לקחו הוגים קוריאנים את ספר התמורות.

📜

מסורת תקופת גוריו

קוריאה המאה ה-10 עד ה-14

ספר התמורות הגיע לקוריאה לצד הקלאסיקות הקונפוציאניות ומערכת הבחינות הממלכתית, ונקרא לצד מסורות בודהיסטיות וגאומנטיות זמן רב לפני שהגיע הנאו-קונפוציאניזם כדי לגבשו לכדי שיטה.

⬛

מסורת התרשימים

קוריאה המאה ה-14 עד ה-15

ה«איפהאק דוסול» של קוון גן לימד את הקלאסיקות באמצעות תרשימים, והעניק לנאו-קונפוציאניזם הקוריאני פדגוגיה חזותית שבה תרשימי הטריגרמות והקוטביות העליונה נושאים בחלק ניכר מן המשא ההסברי.

🔢

הנומרולוגיה של חואדאם

קוריאה המאה ה-16

סו גיונגדאוק קרא את ספר התמורות דרך קוסמולוגיית הסמל והמספר של שאו יונג וטען לבכורתו של הכוח החומרי (גי), ובכך פתח קו מחשבה קוריאני שהתייצב כנגד האורתודוקסיה השלטת שהעמידה את העיקרון (לי) בראש.

⚖️

פולמוס העיקרון והכוח החומרי (לי ו-גי)

קוריאה מהמאה ה-16 ואילך

המחלוקת המרכזית בפילוסופיה של תקופת ג'וסון, שהתנהלה ברובה באוצר מושגים שנשאב מספר התמורות ומתרשים הקוטביות העליונה (טהגוק). השאלה האם העיקרון מסוגל לפעול בעצמו או שמא רק הכוח החומרי פועל נדונה במשך שלוש מאות שנה.

💬

מחלוקת הארבעה-שבעה

קוריאה משנת 1559 ואילך

התכתבות שנמשכה עשרות שנים סביב השאלה האם ארבעת הניצנים המוסריים ושבעת הרגשות נובעים מן העיקרון או מן הכוח החומרי. זהו הדיון הפילוסופי הממושך והמעמיק ביותר בתולדות קוריאה, והוא מושתת כולו על מטאפיזיקה שנגזרה מספר התמורות.

🗺️

יוקהאק שיטתי

קוריאה המאה ה-17

ה«יוקהאק דוסול» של ג'אנג היונגוואנג ארגן את חקר ספר התמורות לכדי מערך מקיף של תרשימים והתאמות, והיווה את הדיון הקוריאני המלא והשיטתי ביותר בצד הסמל והמספר.

🔍

קריאת הסילהאק

קוריאה המאה ה-18 עד ה-19

מלומדי תנועת «הלימוד המעשי» החילו גישה פילולוגית וביקורתית על הקלאסיקה. ה«ג'ויוק סאג'ון» של ג'ונג יאק-יונג שחזר את שיטת הניחוש הקדומה מתוך הטקסט עצמו, במקום לקבל כפשוטה את פרשנות תקופת סונג.

🩺

רפואת סאסאנג חוקתית

קוריאה 1894 ואילך

לי ג'ה-מה חילק את המין האנושי לארבעה טיפוסים חוקתיים שנגזרו מארבעת הדימויים של ספר התמורות, לכל אחד פיזיולוגיה, מזג ופרוטוקול טיפול ייחודיים. שיטה זו נותרה ענף מוכר ופעיל ברפואה הקוריאנית עד היום.

🌅

ג'ונגיוק, ספר התמורות הנכון

קוריאה 1885

הסידור מחדש של הטריגרמות בידי קים איל-בו לרצף שלישי, לצד אלו של פו שי והמלך וון, שהוצג כהתגלות המבשרת כי הקוסמוס עומד לעבור מעידן של מאבק וחיכוך לעידן של הרמוניה ואיזון.

🕯️

הדתות החדשות

קוריאה המאה ה-19 עד ה-20

התנועות דונגהאק, ג'ונגסאן-גיו ודאסון ג'ינריהוה אימצו את הציפייה של הג'ונגיוק לעידן חדש, והפכו את ספר התמורות לחלק בלתי נפרד מן התשתית הטקסטואלית והרעיונית של התנועות הדתיות הילידיות בקוריאה.

🇰🇷

הדגל הלאומי (טהגוקגי)

קוריאה 1882 ואילך

דגל קוריאה נושא במרכזו את סמל הקוטביות העליונה (טהגוק) ובארבע פינותיו ארבע טריגרמות: צ'יאן, קון, קאן ולי, המייצגות שמיים, ארץ, מים ואש. אין אף מדינה אחרת בעולם שהציבה את ספר התמורות על דגלה הלאומי.

⛰️

פונגסו וגאומנטיה של מיקומים

קוריאה מתקופת גוריו ואילך

הגאומנטיה הקוריאנית משתמשת בטריגרמות ובסידור השמיים המאוחרים לקביעת מיקומם של קברים, בתים וערי בירה. היא עיצבה את מיקומה של האניאנג (סיאול של ימינו) כבירה, והוסיפה להחזיק במשקל פוליטי ממשי עד למאה העשרים.

ההוגים

פילוסופים של החצר, למדנים עצמאיים, רופא ונביא, לאורך שש מאות השנים מייסוד שושלת ג'וסון ועד לסיפוח היפני.

קוון גן

1352–1409 קוריאה

מלומד מראשית תקופת ג'וסון שחיבורו «איפהאק דוסול» לימד מטאפיזיקה נאו-קונפוציאנית באמצעות תרשימים. הוא כונן את הגישה החזותית המבוססת על תרשימים, אשר עיצבה את האופן שבו תלמידים קוריאנים למדו את ספר התמורות במשך מאות שנים.

סו גיונגדאוק

1489–1546 קסונג

הידוע בכינויו חואדאם; סירב לקבל משרות שלטוניות ולימד באופן פרטי, תוך פיתוח פילוסופיה מוניסטית של כוח חומרי (גי) המבוססת על קוסמולוגיית המספרים של שאו יונג. עמדתו נעשתה נקודת המוצא וההתייחסות להגות הקוריאנית המאוחרת שהעמידה את הגי במרכז.

יי הוואנג (טווגה)

1501–1570 אנדונג

המלומד הקונפוציאני הנערץ ביותר בקוריאה, שטען כי העיקרון (לי) הוא פעיל וקודם לכוח החומרי. «עשרת התרשימים ללימוד של חכמים» שהגיש למלך הצעיר מסכמים את שיטתו, והתכתבותו פתחה את מחלוקת הארבעה-שבעה.

גי דה-סונג

1527–1572 ג'ולה

בן פלוגתא צעיר בהרבה מטווגה, אשר ערער על ההפרדה הנוקשה שערך טווגה בין ארבעת הניצנים לבין שבעת הרגשות. חילופי המכתבים ביניהם, שהתנהלו בנימוס מופלג ובקפדנות מחשבתית לאורך שמונה שנים, מהווים את טקסט היסוד של הפולמוס הפילוסופי הקוריאני.

יי אי (יולגוק)

1536–1584 גנגנונג

בר הפלוגתא הגדול של טווגה, אשר טען כי רק הכוח החומרי (גי) פועל בפועל, בעוד העיקרון (לי) אינו אלא הדפוס או החוקיות שלו. מדינאי כמו גם פילוסוף, שכיהן במשרות רמות ודחף לרפורמות צבאיות ומנהליות מרחיקות לכת.

ג'אנג היונגוואנג

1554–1637 קוריאה

חיבר את ה«יוקהאק דוסול», המחקר הקוריאני השיטתי ביותר על ספר התמורות מנקודת המבט של הסמל והמספר, שבו כינס את התרשימים וההתאמות למערך כולל ומקיף אחד.

יי איק

1681–1763 קיונגי

מראשי מלומדי הסילהאק, שקרא את הקלאסיקות מתוך שאיפה לרפורמה מעשית ופתיחות ללימוד המערבי שהגיע דרך סין. רשימותיו האנציקלופדיות כוללות דיונים נרחבים ומעמיקים בספר התמורות.

ג'ונג יאק-יונג (דאסאן)

1762–1836 גאנגג'ין

המלומד המרשים והפורה ביותר בקוריאה, שחיבר את ה«ג'ויוק סאג'ון» במהלך שמונה עשרה שנות גלותו, ושחזר באופן פילולוגי את שיטת הניחוש העתיקה במקום לקבל כפשוטה את גישת ג'ו שי. במהלך גלות זו חיבר מאות כרכים.

צ'וואה האן-גי

1803–1877 סיאול

גיבש פילוסופיה של כוח חומרי (גי) ששילבה את המדע המערבי עם הגעתו לקוריאה, והתייחס לקלאסיקות כאל תיאורים של תהליכים טבעיים ולא כאל ציוויו של סדר מוסרי מופשט.

קים האנג (איל-בו)

1826–1898 צ'ונגצ'ונג

חיבר בשנת 1885 את ה«ג'ונגיוק», סידור שלישי של הטריגרמות שהוצג כהתגלות, ולימד כי עידן המאבק והסבל מסתיים ועידן של שיווי משקל מתחיל. חיבורו הזין במישרין את התנועות הדתיות החדשות בקוריאה.

לי ג'ה-מה

1837–1900 האמגיונג

רופא ואיש צבא שסיווג בני אדם לארבעה טיפוסים חוקתיים על פי מודל ארבעת הדימויים, כאשר כל טיפוס דורש טיפול רפואי ייחודי. חיבורו «דונגוי סוסה בוואון» ייסד את רפואת הסאסאנג, הנהוגה בקוריאה עד היום.

קאנג ג'ונגסאן

1871–1909 ג'ולה

מנהיג דתי שתורתו בדבר «הסדרת היקום מחדש» שאבה מן הציפייה לעידן חדש שנוסחה בג'ונגיוק. התנועות שצמחו ממנו נמנות עם הדתות הילידיות הגדולות ביותר בקוריאה.

קלאסיקה שהפכה לפולמוס לאומי

ספר התמורות הגיע לקוריאה יחד עם שאר הקאנון הקונפוציאני, ובמשך כמה מאות שנים נלמד בדומה לאופן שבו נלמד בסין: כאחת מחמש הקלאסיקות, כנושא בבחינות השירות הציבורי, וכטקסט הנקרא מבעד לפירושי אסכולת צ'נג-ג'ו. מה שמייחד את ההיסטוריה הקוריאנית הוא מה שהתרחש כאשר מלומדי שושלת ג'וסון החלו להתייחס למטאפיזיקה שלו ברצינות כה עמוקה, עד שיצאו להתווכח עליה בפומבי.

אוצר המושגים של ספר התמורות – עיקרון וכוח חומרי (לי ו-גי), הקוטביות העליונה (טהגוק), ארבעת הדימויים ושמונה הטריגרמות – נעשה לשפת העבודה היומיומית של הפילוסופיה הקוריאנית. כאשר הוגים קוריאנים התפלמסו על אתיקה, על טבע האדם או על מבנה העולם, הם התווכחו במונחים הלקוחים מחיבור זה, וכך עשו במשך שלוש מאות שנה.

מחלוקת הארבעה-שבעה

הפרק המרכזי בפולמוס החל בשנת 1559, כאשר מלומד צעיר בשם גי דה-סונג כתב אל יי הוואנג הישיש (הידוע כטווגה), שזכה להערכה אוניברסלית, וערער על ניסוחו בנוגע לארבעת הניצנים המוסריים ושבעת הרגשות. האם ארבעת הניצנים נובעים מן העיקרון בעוד שבעת הרגשות נובעים מן הכוח החומרי, כפי שטען טווגה, או שמא זוהי הבחנה שהמטאפיזיקה אינה יכולה להחזיק?

חליפת המכתבים נמשכה שמונה שנים, והתנהלה מתוך נימוס מופלג וקפדנות מחשבתית יוצאת דופן, ולמעשה לא הסתיימה מעולם: יי אי (הידוע כיולגוק) התייצב בהמשך לצדו של גי והרחיק לכת עוד יותר, בטענה שרק הכוח החומרי פועל בפועל, בעוד העיקרון אינו אלא הדפוס או החוקיות שלו ולא גורם פועל נפרד. עמדותיהם של טווגה ויולגוק הפכו לשני הקטבים של הקונפוציאניזם הקוריאני, ותלמידיהם המשיכו להתווכח על שאלה זו עד למאה התשע עשרה.

ראוי לתת את הדעת על ייחודה של תופעה זו. מחלוקת הארבעה-שבעה היא פולמוס פילוסופי רב-דורי, מתועד וממושך, שהתנהל כמעט כולו באוצר המושגים של ספר התמורות. שום דבר שווה ערך לכך לא התרחש בסין או ביפן.

דאסאן והשיבה אל הניחוש

המפעל המחקרי המרשים ביותר בקוריאה סביב הטקסט נולד מתוך בדידותו של אדם שלא עמד לרשותו דבר מלבד זמנו. ג'ונג יאק-יונג (הידוע כדאסאן) נקשר לרדיפות הקתולים של שנת 1801 והוגלה לחוף הדרומי למשך שמונה עשרה שנה, שם חיבר מאות כרכים על הקלאסיקות, המשפט, המנהל הציבורי והרפואה.

חיבורו «ג'ויוק סאג'ון» נקט גישה פילולוגית שהייתה רדיקלית לזמנה. במקום לקבל כפשוטה את קריאת מלומדי תקופת סונג, ביקש דאסאן לשחזר כיצד השתמשו אנשי שושלת ג'ואו בספר בפועל, ובירר את הליכי הניחוש מתוך עדויות פנימיות ומקורות קדומים. הוא התייחס לספר התמורות כמסמך היסטורי בעל שיטה מקורית שכוסתה תחת מאות שנות פילוסופיה – טיעון שהקדים את המחקר המערבי של המאה העשרים במאה שנה שלמה.

ארבעה דימויים, ארבעה גופים

בשנת 1894 פרסם רופא בשם לי ג'ה-מה חיבור שלקח את ספר התמורות למחוזות חדשים לחלוטין. רפואת הסאסאנג שלו חילקה את בני האדם לארבעה טיפוסים חוקתיים, הנגזרים מארבעת הדימויים הניצבים בין הקוטביות העליונה לשמונה הטריגרמות: יאנג גדול (טאיאנג), יאנג קטן (סויאנג), יין גדול (טאאום) ויין קטן (סואום).

לכל טיפוס בשיטתו יש מבנה גוף אופייני, מזג מובהק, דפוס של חוזק וחולשה במערכות האיברים, ומערך מותאם של טיפולים ומזונות. תרופה המועילה לטיפוס אחד עלולה להזיק באופן פעיל לטיפוס אחר, מה שהופך את האבחון והשיוך הנכון לפעולה הקלינית המרכזית ביותר.

רפואת הסאסאנג אינה קוריוז היסטורי. היא מהווה ענף מוכר ברפואה הקוריאנית המסורתית, נלמדת במכללות לרפואה בקוריאה, מיושמת במרפאות, ומשמשת נושא למחקר מתמשך הבוחן האם הטיפולוגיה שלה תואמת הבדלים פיזיולוגיים מדידים. זהו ככל הנראה היישום המעשי המשמעותי ביותר שצמח מתוך ספר התמורות בעולם כולו.

סידור שלישי

בשנת 1885 פרסם קים איל-בו את ה«ג'ונגיוק» (ספר התמורות הנכון), והציג סידור חדש של הטריגרמות לצד שני הסידורים הקנוניים שיוחסו לפו שי ולמלך וון. טענתו הייתה כי רצפי השמיים המוקדמים והשמיים המאוחרים מתארים עידנים קוסמיים, שהעידן שאליו השתייכו מגיע לקיצו, וכי הסידור שלו מתאר את העידן העומד להיפתח: תקופה שבה יבואו על תיקונם חוסר האיזון והעיוותים של העולם הנוכחי.

העיתוי היה מכריע. בשנות השמונים של המאה התשע עשרה הייתה קוריאה נתונה ללחצים כבדים מצד יפן, סין ורוסיה, והשושלת השלטת שקעה באופן גלוי לעין. טקסט התגלותי המבשר כי עידן המאבקים והסבל קרב לקיצו מצא קהל קשוב ונלהב, והציפייה לכינונו של סדר חדש עברה אל תנועת הדונגהאק, אל תורתו של קאנג ג'ונגסאן, ואל הדתות החדשות שצמחו מהן – שכמה מהן פעילות ורבות-השפעה גם כיום.

על גבי הדגל

קוריאה היא המדינה היחידה שדגלה הלאומי הוא תרשים מתוך ספר התמורות. ה«טהגוקגי» נושא במרכזו את סמל הקוטביות העליונה, אדום וכחול שזורים זה בזה, ובארבע פינותיו ארבע טריגרמות: צ'יאן, קון, קאן ולי – שמיים, ארץ, מים ואש. העיצוב נוצר בשנת 1882 ואומץ ברגע היסטורי שבו ביקשה קוריאה לעמוד על עצמאותה הריבונית מול המעצמות שלחצו עליה.

הצבתה של קוסמולוגיה זו על גבי הדגל הייתה הצהרה על האופן שבו תפסה קוריאה את זהותה ומקומה בעולם. ספר התמורות שימש באותה עת כשפה המשותפת של חיי הרוח בקוריאה במשך חמש מאות שנה, והוא הונח על הדגל כתמצית מזוקקת של ציוויליזציה שלמה, ולא כעיטור גרפי גרידא.

שאלות נפוצות

כל אסכולות האי צ'ינג

פוסטים אחרונים

גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.