Tiwaz

צורת הסימן ומשמעותו

גזע אנכי שממנו מתפצלים שני קווים אלכסוניים הנפגשים בקודקוד עליון, ויוצרים צורה חדה של ראש חץ או חנית.

פרשנות זו של הצורה מבוססת בהרבה מרוב ההשערות לגבי רונות אחרות: לטיוואז יש קשר היסטורי מתועד לכלי נשק והמתווה שלה מזכיר ללא ספק ראש נשק הטלה. זוהי גם אחת הרונות שנמצאו בתדירות הגבוהה ביותר כשהיא חרותה שוב ושוב ונערמת לגובה על אותו הגזע בכתובות על ראשי חניתות וציוד קרב.

האל והרובד העתיק ביותר בדת הגרמאנית

Tīwaz הוא שמו של אל, והוא עתיק יותר מן השפה הפרוטו-גרמאנית עצמה. הוא נובע מן השורש הפרוטו-הודו-אירופי dyēus (אב השמיים), אותו שורש שהוליד את Zeus היווני, Iuppiter הלטיני ו-Dyaus הסנסקריטי. טיוואז הוא הנציג הגרמאני של שושלת אלוהית זו.

עובדה זו שופכת אור על מעמדו המקורי. במקורות הנורדיים העתיקים מן המאה השלוש-עשרה ששרדו, טיר הוא דמות משנית ואודין שולט כאל העליון. עם זאת, האטימולוגיה מראה שההיררכיה הייתה בעבר הפוכה: טיר עמד בראש הפנתאון ואודין תפס את מקומו בתקופה שאיננו יכולים לתארך במדויק.

שמו נותר שגור באוצר המילים היומיומי. באנגלית, יום שלישי (Tuesday) הוא מילולית יומו של טיר, תרגום ישיר של dies Martis הלטיני (יומו של מרס), מה שמעיד כי הרומאים זיהו אותו עם אל המלחמה שלהם. ההיסטוריון טקיטוס, בכתביו משנת 98 לספירה, מונה את מרס בין האלים הגרמאניים שקיבלו קורבנות אדם.

היד בלוע הזאב

שתי שירות הרונות הסקנדינביות מכנות את טיר בעל יד אחת, והגרסה האיסלנדית מוסיפה ulfs leifar, שארית הזאב. שתיהן מניחות שהקורא מכיר את המיתוס היטב.

האלים נדרשו לכבול את הזאב פנריר, שנגזר עליו להרוג את אודין בראגנארוק. שתי שרשראות אדירות התנפצו בקלות. הכבל השלישי, Gleipnir, חוששל בידי גמדים משישה דברים בלתי אפשריים ונראה רך כסרט משי. פנריר, שחשד במלכודת, הסכים לכבילה רק בתנאי שאחד האלים יניח את ידו בפיו כעירבון לתום לב.

טיר עשה זאת. הכבל החזיק מעמד, הזאב לא הצליח להשתחרר וקטע את היד בנשיכה. המקור מציין שכל האלים צחקו, מלבד טיר.

סיפור זה מעניק לרונה את משמעותה העמוקה ביותר. הפרט המכריע הוא שהשבועה ניתנה במרמה אך שולמה במלואה. טיר ידע שהסרט יחזיק. הוא הושיט את ידו בידיעה שיאבד אותה, שכן ללא עירבון זה הכבילה לא הייתה מתרחשת לעולם. אל השבועות הוא האל שקיים הבטחה שניתנה שלא ביושר ונשא במלוא המחיר עבורה.

זוהי דמות מורכבת וטראגית בהרבה מסתם «אל הצדק», ועל כן רונה זו לעולם אינה מבשרת ניצחון קל.

כוכב המדריך האנגלי

שירת הרונות האנגלית העתיקה בוחרת בנתיב שונה לחלוטין ואינה מזכירה אל כלל. Tir הוא אות בטוח השומר אמונים לאצילים, נע תמיד במסלולו מעל ערפילי הלילה ולעולם אינו מאכזב.

השיר מתאר גרם שמימי, המזוהה בדרך כלל עם כוכב הצפון או קבוצת כוכבים קוטבית. השאלה אם אנגליה האנגלו-סקסונית שכחה את האל העתיק או נמנעה במכוון מהשם הפגאני היא אותו הדיון כמו הפיכתה של אנסוז לפה. תוכן הבית מתאים באופן מלא למהות הרונה: נקודת ציון קבועה, אמינה, המשמשת לניווט, שומרת אמונים ולעולם אינה מכזיבה.

שתי המסורות נפגשות בעיקרון של מהימנות בלתי מעורערת: האחת מגיעה לכך דרך אל ששילם בדם על מילתו, והשנייה דרך כוכב שאינו סוטה ממסלולו לעולם.

על גבי כלי נשק

טיוואז היא הרונה בעלת הראיות הארכאולוגיות החזקות ביותר לשימוש פולחני מכוון שאינו אלפביתי, והממצאים מוחשיים וברורים ביותר.

הסמל נמצא כשהוא חרות שוב ושוב, נערם ומוכפל על גבי ציוד צבאי בכל רחבי אזור הפותארק הקדום: על ראשי חניתות, ניצבי חרבות ושריונות. השיר Sigrdrífumál באדה הפואטית מורה לחרוט רונות ניצחון על ניצב החרב ולקרוא בשמו של טיר פעמיים. אף שזוהי ספרות איסלנדית מן המאה ה-13, היא מתארת מנהג שהארכאולוגיה מאששת בבירור.

זהו התיעוד הקרוב ביותר לשימוש פולחני של רונה מסוימת בכל המקורות. אין זו הוכחה מוחלטת, אך מבין עשרים וארבע הרונות, לטיוואז יש את הבסיס החומרי האיתן ביותר.

בקריאה: מצב ישר

טיוואז היא רונת הצדק, והיא תובענית בהרבה ממה שכינוי זה רומז.

במצב ישר היא מעידה על כך שהעניין יישפט על פי העובדות והצדק האמיתי ושעמדת השואל מוצדקת. זהו סימן חיובי ביותר בסכסוכים משפטיים, בהחלטות רשמיות ובהליכים מוגדרים היטב. ברמה האישית היא מחייבת לפעול מתוך עקרונות, לעמוד במילה שניתנה גם אם הפכה למעמסה, ולבחור בדרך הנכונה על פני הנוחה.

מה שאין היא מציעה הוא ניצחון חינם. לכל התממשות של רונה זו יש מחיר. הצדק של טיר פעל משום שהוא שילם עליו, וטיוואז בפריסה מציינת לעתים קרובות את הנקודה שבה תוצאה צודקת דורשת מן השואל לוותר על דבר מה בעל ערך. זוהי הרונה של קבלת ההפסד ההכרחי המאפשר את הפתרון.

הבטחת הניצחון אמיתית אך מותנית לחלוטין: טיוואז תומכת אך ורק במי שהצדק עמו באמת, ומתגלה כרונה שלילית ביותר עבור מי שנוהג בעוול.

בקריאה: מצב הפוך

טיוואז ניתנת להיפוך, וראש החץ הפונה כלפי מטה מהווה את אחד המצבים ההפוכים המובהקים ביותר ברונות.

במצב הפוך היא מסמלת את קריסת הצדק: פסק דין מעוות, תביעה אבודה, שימוש לרעה בכוח או שבועה שהופרה. בעניינים משפטיים זהו אות אזהרה ברור.

היא חושפת גם שתי חולשות פנימיות עמוקות. פחדנות במובן המילולי של נסיגה ומשיכת היד מלוע הזאב כאשר המעשה הנכון דורש הקרבה. וההפך מכך, הקרבה לשווא: תשלום מחיר כבד עבור עיקרון מדומה או למען מטרה שאינה ראויה.

קנאות עיוורת היא הפן השלישי של המצב ההפוך. טיוואז הפוכה מצביעה לעתים על אדם המשוכנע בצדקתו בצורה כה מוחלטת עד שאיבד כל יכולת לביקורת עצמית.

שימוש מודרני ועיוותים

הייחוס לעץ האלון, ליסוד האוויר וההקשרים המודרניים מקורם בתחייה המאגית של המאה העשרים, בעיקר מעבודותיהם של תורסון ואסווין. הקשר לאל טיר, לעומת זאת, אינו המצאה מודרנית שכן הרונה נושאת את שמו מימי קדם.

בדומה לסווילו, אלגיז ואות'לה, גם רונה זו אומצה בראשית המאה העשרים על ידי התנועה הפולקיסטית של גידו פון ליסט ושימשה בהמשך בסמלי הנאציזם כ-Tyr-Rune או Kampf-Rune על תגי יחידות הכשרה של ה-SA וה-SS ועל אנדרטאות שירות העבודה של הרייך. קבוצות ימין קיצוני מסוימות ממשיכות להשתמש בה כיום.

הרונה היא ביסודה אות לצליל t, המוקדשת לאל שפולחנו קדם להיווצרות השפות הגרמאניות. הניצול הפוליטי הוא תופעה מאוחרת וחסרת קשר לעבר הקדום. כל המשתמש בסמל בפומבי חייב להכיר את שתי העובדות הללו.

בשילוב עם רונות אחרות

טיוואז יחד עם סווילו (ᛊ) מהווה את צמד הניצחון בפרקטיקה המודרנית: יש לציין כי הניצחון נובע מטיוואז, בעוד סווילו מעניקה כיוון ובהירות.

טיוואז עם ריידו (ᚱ) מחברת חוק וסדר דין, ומבשרת טובות בהליכים רשמיים שבהם סדר השלבים מחייב.

טיוואז עם תוריסאז (ᚦ) מכפיפה כוח עיוור למרות החוק, ויוצרת את צורת יישוב הסכסוכים המוצדקת ביותר בכל הפותארק.

טיוואז עם גבו (ᚷ) מייצגת שבועה מקודשת: התחייבות שנלקחה מרצון ומחייבת את שני הצדדים.

טיוואז עם נאודיז (ᚾ) או איסה (ᛁ) מורה על צדק מעוכב או חסום; בסכסוכים הדבר מעיד בדרך כלל על מכשולים פרוצדורליים ולא על מהות הדין.