לוחות שנה מסואמריקאיים

הזמן כישות חיה

במסואמריקה העתיקה, יום מעולם לא נתפס כמשבצת ריקה שיש למלא אותה בפעילות. כל אחד מ-260 ימי הספירה המקודשת היה ישות חיה ונושמת, נושא משא קוסמי ייחודי, נשלט בידי אלוהויות מוגדרות ונושא אופי מוסרי, מאגי וגורלי משלו. הידיעה איזה יום שורר היום הייתה הכרחית לכל פעולה אנושית: מתי לזרוע תירס, מתי לצאת למלחמה, מתי להינשא, כיצד לרפא חולה, ואפילו איזה שם יינתן לתינוק שזה עתה נולד. גורלו של האדם נקשר לעד באנרגיה של היום שבו נשם את נשימתו הראשונה.

העדויות הקדומות ביותר

לוח השנה במסואמריקה קדום אפילו מן הכתב עצמו. חפירות ארכאולוגיות וסריקות לייזר מתקדמות (LiDAR) בשנים האחרונות חשפו במות טקסיות עצומות של תרבות האולמקים ותרבויות קרובות מ־1000 לפנה"ס בערך (כגון אגואדה פניקס בטבסקו וסן לורנצו). מתחמים אלו, המכונים 'קבוצות E', תוכננו בדיוק הנדסי מרהיב: עמידה על במה מערבית אפשרה לצפות בזריחת השמש מעל מבנים מזרחיים בימי נקודות השוויון (מרץ וספטמבר) ובימי ההיפוך (יוני ודצמבר). ציר הזמן והמרחב נחנכו יחד.

הרישום הכתוב הקדום ביותר של יום מלוח השנה נמצא בדרום מקסיקו ובגואטמלה. במונטה אלבאן שבאואחאקה מופיעים סימני יום חרותים באבן מן המאה השישית לפנה"ס (כגון מונומנט 3 בסן חוסה מוגוטה, הנושא את השם '1 רעידת אדמה'). בשנת 2022 זיהה החוקר דייוויד סטיוארט שברי טיח באתר סן ברטולו שבגואטמלה, המתארכים לכ־300 לפנה"ס, וביניהם ציור מושלם של הסימן '7 צבי' (7 Manik' / Kej). ממצא זה הוכיח כי הספירה המקודשת בת 260 הימים פעלה במלוא עוצמתה כבר בשלבים המוקדמים ביותר של תרבות המאיה.

הספירה בת 260 הימים

הלוח המקודש המסואמריקאי (הצולקין אצל המאיה, והטונאלפוואלי אצל האצטקים) מבוסס על גלגול משותף של שני מחזורים בלתי תלויים: רצף של 13 מספרים (מ־1 עד 13) ומעגל של 20 סימני יום בעלי שמות מוגדרים. מאחר ש־13 ו־20 הם מספרים זרים (אין להם מחלק משותף מלבד 1), נדרשים בדיוק $13 imes 20 = 260$ ימים עד שאותו מספר ישוב לפגוש את אותו סימן יום.

האצטקים כינו ספירה זו בשם 'טוֹנַאלְפּוֹוָאלִי' (Tōnalpōhualli) – 'ספירת הימים' או 'ספירת הגורלות'. המילה 'טוֹנָאלִי' פירושה חום השמש, קרן אור, נשמת האדם והגורל המוטבע בו. מגיד העתידות האצטקי (הטונאלפואוקי) עיין בספרי ציורים עבי כרס העשויים מקליפת עץ תאנה (קודקסים כמו קודקס בורג'יה או קודקס בורבוניקוס) כדי לפענח האם יום מסוים מביא ברכה ועושר, או אסון ומריבה. אדם שנולד ביום '1 קנה סוף' (Ce Acatl) נשא גורל של נדודים וסערה, בעוד שנולד ביום '1 פרח' (Ce Xochitl) יועד לעסוק באמנות, שירה ושמחת חיים.

עשרים סימני היום נושאים משמעויות סמליות קרובות וזהות כמעט בכל רחבי מסואמריקה, ממרכז מקסיקו ועד לרמות גואטמלה:

האצטקים חילקו את 260 הימים גם לעשרים קבוצות של שלושה-עשר ימים, המכונות 'טרסנות' (trecenas). כל טרסנה נשלטה בידי אל מגן מרכזי שהטביע את חותמו האנרגטי על כל הימים שנכללו בה, והכתיב את אופי הטקסים וההתנהגות הנדרשת.

השנה בת 365 הימים

לצד הלוח המקודש פעל הלוח הסולארי האזרחי והחקלאי: ה'הָאַאבּ' (Haab') של המאיה, וה'שִׁיוּפּוֹוָאלִי' (Xiuhpōhualli – 'ספירת השנים') של האצטקים ועמי נאוואטל. שנה זו הורכבה משמונה-עשר חודשים בני 20 יום כל אחד ($18 imes 20 = 360$ ימים), שאליהם התווספו בסוף השנה חמישה ימים מיוחדים המכונים 'וואייב' (Wayeb') במאיה ו'נמונטמי' (Nemontemi) בנאוואטל. ימים אלו נחשבו לימים ריקים, מסוכנים וחסרי מזל, שבהם נמנעו מכל מלאכה מיותרת ומכל מריבה.

עבור האצטקים, כל אחד מ-18 החודשים (המכונים בספרדית 'ויינטנאס', veintenas) היה מוקדש לפסטיבל דתי עצום ומרהיב שנחגג בציבור הרחב בבירה טנוצ'טיטלאן, וכלל תהלוכות ענק, ריקודים טקסיים וקורבנות אדם שנועדו להבטיח את סדרי הטבע:

אף אחד מלוחות השנה המסואמריקאיים לא השתמש ב'שנה מעוברת' ולא הוסיף יום עודף אחת לארבע שנים כפי שנעשה בלוח היוליאני או הגרגוריאני. כתוצאה מכך, שנת 365 הימים פיגרה בכרבע יום מדי שנה ביחס לשנת השמש הטרופית האמיתית, והחודשים נדדו באיטיות לאורך כל עונות השנה לאורך מחזור של כ־1,500 שנה.

גלגל לוח השנה ונושאי השנה

כאשר מפעילים את שני הלוחות יחד – הספירה המקודשת בת 260 הימים ושנת 365 הימים – כל יום זוכה לשם כפול המורכב משני חלקים: למשל, התאריך '4 אחאו 8 קומק'ו' (4 Ajaw 8 Kumk'u) במאיה, או '1 קנה סוף 1 אטלקאוואלו' באצטקית. צירוף כפול זה אינו יכול לחזור על עצמו אלא לאחר שמסתובבים שני הגלגלים במלואם.

המתמטיקה של שילוב זה מייצרת מחזור בן 52 שנים סולאריות ($52 imes 365 = 18,980$ ימים), השווה בדיוק ל-73 מחזורים של הספירה המקודשת ($73 imes 260 = 18,980$ ימים). מחזור זה מכונה במחקר 'גלגל לוח השנה' (Calendar Round). עבור עמי מסואמריקה, מחזור 52 השנים היה ה'מאה' ההיסטורית הבסיסית, בדומה לאופן שבו אנו תופסים מאה שנה.

מאחר שחלוקת 365 בעשרים מותירה תמיד שארית של 5 ($365 = 18 imes 20 + 5$), יום ראש השנה של שנת 365 הימים יכול לחול אך ורק על אחד מתוך ארבעה סימני יום קבועים. ארבעה סימנים אלו נקראים 'נושאי השנה' (Year Bearers):

• אצטקים ומישטקים: קנה סוף (Acatl), צור (Tecpatl), בית (Calli) וארנב (Tochtli).
• מאיה קלאסית: איק (רוח), מאניק (צבי), אב (עשב) וקאבאן (רעידת אדמה).
• מאיה פוסט-קלאסית (יוקטן): קאן (תירס), מולוק (מים), היש (יגואר) וקאוואק (סערה).

האש החדשה

סיומו של מחזור 52 שנה (המכונה בנאוואטל 'שיוהמופִּילִי', xiuhmolpilli – 'קשירת השנים') היה הרגע המסוכן והמתוח ביותר בתפיסת העולם האצטקית. האצטקים האמינו כי העולם הנוכחי (השמש החמישית) עלול להגיע לקצו באסון קוסמי של רעידות אדמה, שבו השמש לא תזרח עוד ושדים של חושך (הציצימימה) יירדו מן השמיים ויטרפו את האנושות.

בליל סיום המחזור, כל האשות ברחבי האימפריה כובו, מכשירי הבית והפסלים נופצו, והאוכלוסייה טיפסה על גגות הבתים בחרדה. בשעת חצות העפילו כוהני האש אל ראש הר הכוכב (הואישכטלאן) מדרום לטנוצ'טיטלאן. הם צפו בקבוצת הכוכבים הפליאדות (הטיאנקיזטלי – 'השוק'); ברגע שהפליאדות חצו את קו הזנית בשמיים, ידעו הכוהנים כי היקום זכה ב-52 שנות קיום נוספות. מיד נקדחה אש חדשה במקלות עץ על חזהו של קורבן מובחר, ורצים מהירים נשאו לפידים בוערים מן האש החדשה אל כל המקדשים והבתים ברחבי עמק מקסיקו.

הספירה הארוכה

גלגל הלוח בן 52 השנים יכול היה למקם מאורע היסטורי בתוך תוחלת חייו של אדם, אך לא לאורך מאות ואלפי שנים (בדיוק כפי שהשנה '26' עשויה לציין את 1926 או 2026). לשם כך פיתחו המאיה ועמי המצר את 'הספירה הארוכה' (Long Count) – ספירה רציפה של ימים מנקודת מוצא קוסמית אחת קבועה.

הספירה הארוכה מבוססת על שיטת ספירה ויגסימלית (על בסיס 20), אך עם חריגה מכוונת אחת: המדרגה השלישית כוללת 18 וינאלים במקום 20 ($18 imes 20 = 360$). חריגה זו נעשתה במכוון כדי שהטון (360 יום) יתקרב ככל האפשר לשנת השמש הטבעית בת 365 הימים.

תאריך ספירה ארוכה נכתב כחמישה מספרים המופרדים בנקודות, כגון 9.12.11.5.18, המציינים 9 בקטונים, 12 קאטונים, 11 טונים, 5 וינאלים ו-18 קינים שחלפו מאז נקודת האפס. נקודת האפס נרשמה כ-13.0.0.0.0 4 Ajaw 8 Kumk'u – תאריך מיתי המקביל ל-11 או 13 באוגוסט 3114 לפנה"ס, שבו נברא העולם הנוכחי על פי מיתולוגיית המאיה.

התאריכים הקדומים ביותר בספירה הארוכה ששרדו אינם של המאיה כלל, אלא של תרבויות המצר והחוף של מפרץ מקסיקו: אסטלה 2 בצ'יאפה דה קורזו (36 לפנה"ס) ואסטלה C בטרס סאפוטס (32 לפנה"ס). אולם המאיה הקלאסית אימצה את השיטה ושכללה אותה לאמנות מונומנטלית שאין לה מקבילה בעולם העתיק.

קביעת תאריכי המאיה בלוח שלנו

כדי להמיר תאריך של הספירה הארוכה לתאריך בלוח היוליאני או הגרגוריאני, החוקרים זקוקים למספר ימי יוליאן (JDN) המקביל לנקודת האפס של המאיה. פתרון זה מכונה 'קורלציה'. הקורלציה המקובלת כיום כמעט על כל החוקרים היא קורלציית GMT (על שם גודמן, מרטינז ותומפסון), הקובעת את מספר הקורלציה על 584,283 או 584,285 ימים. תיעוד רדיוקרבון מתקדם ובדיקות טבעות עצים אישרו דיוק זה ברמת סטייה של יום בודד.

קורלציה זו קבעה את סיומו של הבקטון השלושה-עשר, התאריך 13.0.0.0.0 4 אחאו 3 קנק'ין, ל-21 בדצמבר 2012. תאריך זה עורר גל עולמי של היסטריה פסאודו-מדעית וספקולציות על 'סוף העולם'. אולם עבור המאיה הקלאסית, השלמת 13 בקטונים מעולם לא ציינה אפוקליפסה, אלא סגירת מחזור ענק ופתיחת מחזור חדש, בדומה לחגיגות השנה החדשה שלנו.

אדוני הלילה וסדרת הירח

בכתובות המונומנטליות של המאיה הקלאסית, תאריך הספירה הארוכה מלווה כמעט תמיד בסדרה מורכבת של הירוגליפים נוספים המכונה 'הסדרה המשלימה'. המרכיב הראשון בה מזהה את אחד מתשעת 'אדוני הלילה', מחזור רציף בן תשעה ימים שרץ לצד הספירות האחרות. חוקרי המאיה מכנים אותם מ־G1 עד G9, שכן רוב שמותיהם המקוריים בשפת המאיה אינם ידועים. האצטקים שמרו בדיוק על אותו מחזור, וקודקס בורבוניקוס מונה את תשעת אדוני הלילה שלהם בסדר קבוע: שיווטקוטלי, איצטלי, פילצינטקוטלי, סנטאוטל, מיקטלנטקוטלי, צ'אלצ'יוהטליקואה, טלאזולטאוטל, טפיוולוטל וטלאלוק. ומכיוון שהמספר תשע אינו מתחלק ב־260, אותו שם יום נופל בכל פעם תחת אדון לילה אחר כאשר הוא חוזר, מה שמוסיף רובד פרשני עמוק נוסף למפת היום.

'סדרת הירח' המצורפת מתעדת את מצב הירח בדיוק מדהים: כמה ימים חלפו מאז מולד הירח האחרון, באיזה חודש מצוי הירח בתוך סדרה של שישה חודשי ירח, האם החודש הנוכחי הוא בן 29 או 30 יום, ואיזו אלה ירחית אוחזת בשלטון באותו מועד.

נוגה, ליקויים וכוכבי הלכת

נוגה היה כוכב הלכת הנצפה והחשוב ביותר במסואמריקה העתיקה. המאיה והאצטקים ראו בו את התגלמותו של האל קוקולקן / קצאלקואטל בדמותו הזועמת כטלאוויסקאלפנטקוטלי ('אדון בית השחר'). זריחתו ההליאקלית של נוגה ככוכב הבוקר – הרגע שבו הוא מגיח לראשונה מקרינת השמש במזרח לאחר שמונה ימים של היעלמות – נחשבה למועד מסוכן מאין כמותו, שבו קרניו של כוכב הלכת פוגעות כמחטי רעל בבני אדם, במלכים וביבולים, ופותחות עונות של מלחמה עקובה מדם.

טבלאות נוגה בקודקס דרזדן (עמוד 24 ועמודים 46–50) מציגות חישובים אסטרונומיים עוצרי נשימה: הטבלה עוקבת אחר חמישה מחזורי נוגה סינודיים בני 584 ימים ($5 imes 584 = 2,920$ ימים), השווים בדיוק לשמונה שנות האאב סולאריות ($8 imes 365 = 2,920$ ימים). המאיה אף כללו מקדמי תיקון מתמטיים מתוחכמים כדי לפצות על הסטייה המזערית של נוגה (שמחזורו האמיתי הוא 583.92 ימים), בדיוק השווה לאסטרונומיה המודרנית.

עמודים 51–58 של קודקס דרזדן כוללים טבלת ליקויים מופלאה המשתרעת על פני 11,960 ימים – שהם בדיוק 46 ספירות מקודשות בנות 260 ימים, וכמעט בדיוק 405 חודשי ירח סינודיים. ליקויים מתרחשים אך ורק כאשר מולד ירח או ירח מלא חלים בסמוך לצמתי מסלולו של הירח, ועונות אלו חוזרות במרווחים קבועים של שישה חודשי ירח (כ־177 או 178 ימים), ולעתים רחוקות לאחר חמישה חודשים (148 ימים). הטבלה שוזרת מרווחים אלו יחד כדי לסמן בדיוק את מקטעי הספירה בת 260 הימים שבהם ליקוי חמה או לבנה היה אפשרי. דבר במערכת זו אינו נשען על הידע הבבלי או היווני; זהו פתרון עצמאי ומבריק לחלוטין של אותה בעיה אסטרונומית.

מחזור מסתורי וייחודי נוסף מופיע בכתובות הקלאסיות של פלנקה, קופאן ויאשצ'ילאן: 'ספירת 819 הימים'. זהו מחזור אזוטרי המהווה מכפלה של מספרי הקודש 7, 9 ו-13 ($7 imes 9 imes 13 = 819$). כל מחזור בן 819 יום נקשר לאחד מארבעת כיווני השמיים, לצבע הייחודי של אותו כיוון (מזרח-אדום, צפון-לבן, מערב-שחור, דרום-צהוב), ולאחד ממופעיו של אל הגשם צ'אק.

מרחב, נבואה וגלגל הקאטון

עבור המחשבה המסואמריקאית, הזמן מעולם לא היה מופשט; ימים הגיעו מכיוון גאוגרפי ורוחני מוגדר במרחב. עמוד 1 של קודקס פיירווארי-מאייר מציג את היקום כמנדלה בצורת צלב מלטי: במרכז שוכן שיווטקוטלי, אל האש העתיק; וארבע זרועות הצלב מייצגות את ארבעת כיווני הרוח, שכל אחד מהם נושא עמו חמישה מתוך עשרים סימני היום, ציפור מקודשת, עץ קוסמי ואנרגיה ייחודית.

בחצי האי יוקטן, לאחר התמוטטות ערי השפלה ונטישת הספירה הארוכה, עברו המאיה לשיטה נבואית מקוצרת המכונה 'גלגל הקאטון' (K'atun Wheel). מאחר שכל קאטון (כ־19.7 שנים) מסתיים ביום בעל השם 'אחאו', ורצף המספרים של אחאו יורד תמיד בשתיים ($13 ightarrow 11 ightarrow 9 ightarrow 7 ightarrow 5 ightarrow 3 ightarrow 1 ightarrow 12 ightarrow 10 ightarrow 8 ightarrow 6 ightarrow 4 ightarrow 2 ightarrow 13$), נוצר מחזור של 13 קאטונים הנמשך כ־256 שנה. בספרי הצ'ילאם באלאם (כגון צ'ילאם באלאם דה צ'ומאייל), נרשמו נבואות עבור כל קאטון. המאיה ראו בהיסטוריה מעגל החוזר על עצמו: אירועים, מגפות, פלישות וחילופי שלטון שאירעו בקאטון מסוים בעבר, נועדו לחזור ולהתרחש כאשר אותו קאטון ישוב בעתיד.

לוח שנה שמעולם לא פסק

הכיבוש הספרדי במאה השש-עשרה שם קץ לפסטיבלים הפומביים הגדולים של שנת 365 הימים, אך הספירה המקודשת בת 260 הימים ירדה למחתרת והמשיכה לשרוד בקרב העם. בשנת 1704 החרימו השלטונות הקולוניאליים במחוז וילה אלטה שבאואחאקה 103 חוברות וספרים מקהילות הזפוטקים הילידיות. ההיסטוריון דייוויד טבארס גילה כי 99 מתוכם הכילו העתקים מדויקים של לוח 260 הימים, אשר שימשו עדיין לחיזוי עתידות ולהענקת שמות מסורתיים לתינוקות כמעט מאתיים שנה לאחר נפילת טנוצ'טיטלאן.

ברמות גואטמלה – בקרב עמי קיצ'ה, קאקצ'יקל, ממ ופוקומצ'י – הספירה המקודשת בת 260 הימים מעולם לא נקטעה אפילו ליום אחד. כוהני הלוח המסורתיים, המכונים 'אַגְ'קִיג'' (ajq'ij – 'שומרי הימים'), ממשיכים לקיים את ספירת הצ'ול קיג' ברצף בלתי שבור מאז האלף הראשון לפנה"ס. בכל בוקר הם מברכים את היום, שורפים קטורת קופאל ומטילים תערובות של זרעי עץ האלמוג האדומים (צאיטה) יחד עם גבישי קוורץ שקופים כדי לאבחן מחלות, להשכין שלום בין בני זוג ולהדריך את קהילותיהם בהתאם לרוח היום.

כיצד לקרוא את הפרק הזה

הכרטיסים המוצגים לעיל עוקבים אחר לוח השנה המסואמריקאי מראשית הופעתו באדריכלות המונומנטלית ועד לשומרי הימים הפועלים כיום ברמות גואטמלה. הם מקיפים את שתי הספירות הבסיסיות, את גלגל הלוח שנבנה מתוכן, את הטקסים הדרמטיים שציינו את סיומו, את הספירה הארוכה ומחזוריה המשלימים, את האסטרונומיה המדויקת שנרשמה בקודקסים, את גלגל הקאטון הנבואי ואת המסורת החיה הנמשכת בהרים. הדמויות המנויות אחריהם הן המלכים, הנזירים והמלומדים שבזכותם שרד הלוח והגיע לידינו כיום. כבכל מסורת המוצגת באתר זה, לוחות אלו מוצגים כפרקטיקה תרבותית והיסטורית עמוקה. סימן יום או תאריך לידה מתארים אופן מחשבה עשיר על הזמן ועל אופי האדם; אין הם קובעים באופן עיוור מה אדם יעשה ואינם מבטיחים תוצאה מוגדרת מראש.