נומרולוגיית פריחת השזיף
בלי מטבעות, בלי גבעולים, בלי שום דבר לשאת. מספר הנלקח מהשעה, ספירה של חפצים, קול של ציפור, וההקסגרמה נבנית מתוך כל מה שכבר קורה. אחר כך הקריאה ממשיכה על ידי בחינת מה ששתי הטריגרמות עושות זו לזו.
- 8
- דימויי טריגרמות
- 2
- טריגרמות להשוואה
- 0
- כלים נדרשים
איך נבנית קריאה
שני שלבים: להפיק הקסגרמה מתוך המצב, ואז לקרוא אותה דרך הדימויים ולא דרך הטקסט. שניהם מהירים, והמיומנות טמונה בשני.
בנייה משעה
ממירים את השנה, החודש והיום למספרים ומחלקים בשמונה לטריגרמה התחתונה; מוסיפים את השעה ומחלקים בשמונה שוב לעליונה; מחלקים את הכול בשש לקבלת הקו המשתנה. הדרך הנפוצה ביותר לקבל צורה משום מקום.
בנייה מספירה
כל מספר שנקרה בדרך מתאים: קווי המכחול במילה כתובה, חפצים על שולחן, אנשים בחדר, מספר עמוד. שני מספרים נותנים את הטריגרמות, וסכומם נותן את הקו המשתנה.
בנייה ממה שקורה
ציפור המצייצת מדרום, כלי שנשבר, צבע, כיוון שממנו מגיע מישהו. האירוע מומר דרך ההתאמות של הטריגרמות, וזוהי השיטה במיטבה האופייני ובפחות ניתנת לשחזור שלה.
מארח ואורח
הטריגרמה המכילה את הקו המשתנה היא האורח, והשנייה היא המארח המייצג את השואל. כמעט כל השיפוט נשען על החלוקה הזו, שאין לה מקבילה בקריאה הקלאסית.
הולדה והכנעה
כל טריגרמה נושאת גורם מחמשת היסודות. אם האורח מוליד את המארח התוצאה חיובית; אם הוא מכניע את המארח, שלילית. היחס בין השניים הוא פסק הדין בצעד אחד.
קריאת הדימויים
מתכת החותכת עץ, אש המייבשת אגם, רוח החודרת להר. הקריאה ציורית ומצבית ולא טקסטואלית, ולכן חייבים לדעת בעל פה את שמונת ההתאמות של הטריגרמות.
ההקסגרמה ההדדית
הקווים שתיים עד חמש נותנים צורה פנימית הנקראת כאמצע העניין, בין המצב כפי שהוא לבין הכיוון שאליו הוא הולך. פריחת השזיף משתמשת בה הרבה יותר מהקריאה הקלאסית.
ההקסגרמה המשתנה
היפוך הקו המשתנה היחיד נותן את צורת התוצאה. פריחת השזיף כמעט תמיד עובדת עם קו משתנה יחיד בדיוק, מה שמשאיר את הקריאה חדה וחד-משמעית.
סימנים מאששים
החוזה עוקב אחר מה שקורה במהלך ההיוועצות ומתייחס לכך כחלק מהתשובה. מנהג שהופך את השיטה לחיה, וגם הופך אותה לקשה מאוד להערכה.
מהירות כעיקרון
קריאה לוקחת דקה או שתיים. המסורת מתייחסת למיידיות כאל דבר מהותי: התשובה שייכת לרגע שבו נשאלה, וההתלבטות נחשבת כמקלקלת ולא כמשפרת אותה.
שאלה אחת, פעם אחת
מכיוון שהצורה מגיעה מהרגע ולא ממחולל אקראי, לשאול שוב כמעט חסר טעם; הרגע כבר עבר. המשמעת כאן מחמירה יותר מאשר במנהג המטבעות.
הטקסט כמקור משני
אפשר להיוועץ בשיפוט ובטקסטי הקווים לצורך גוון, אך פסק הדין מגיע מהיחס בין הטריגרמות. כמו ון וואנג גואה, זוהי מערכת המשתמשת בצורות יותר מאשר בספר.
מקורות, רעיונות ואזהרות
מייסד המסורת, הטקסט הנושא את שמו, והדברים שמתרגלים חלוקים עליהם.
שאו יונג
הקוסמולוג מתקופת סונג שלו מיוחסת השיטה, מחבר סידור השיאנטיאן ('לפני השמים') וכרונולוגיה מחזורית של היקום. האם הוא אכן פיתח את הטכניקה הזו לא ברור; שמו הוא מה שנושא אותה.
המייחואה יישו
המדריך המעביר את השיטה, אשר כמעט בוודאות הורכב אחרי תקופת חייו של שאו יונג. הוא נותן את התהליכים המספריים, ההתאמות של הטריגרמות ומערך מקרים לדוגמה.
סיפור פריחת השזיף
מסופר ששאו יונג צפה בשני דרורים נלחמים ונופלים מעץ שזיף, הטיל הקסגרמה מתוך הרגע, וחזה שנערה תיפצע למחרת בערב בעודה קוטפת שם פרחים. הסיפור הוא מקור שם השיטה.
מספרי 'לפני השמים'
הסידור של שאו יונג ממספר את הטריגרמות אחת עד שמונה, והמספרים האלה הם בדיוק מה שהחלוקות בשיטה הזו מפיקות. הטכניקה נובעת מהקוסמולוגיה שלו.
ההתאמות של הטריגרמות
הדימוי, היסוד, הכיוון, העונה, חלק הגוף, בעל החיים ותפקיד המשפחה של כל טריגרמה. פריחת השזיף תלויה בהם באופן ישיר יותר מכל שיטה אחרת, מכיוון שהם מה שממנו עשויה הקריאה.
הולדה והכנעה
עץ מזין אש, אש יוצרת אדמה, אדמה נושאת מתכת, מתכת נושאת מים, מים מגדלים עץ; ומחזור ההכנעה החוצה אותו. שני רצפים קצרים המכריעים את רוב פסקי הדין של פריחת השזיף.
שין יי, שיטת הלב
שם לצד האינטואיטיבי של המנהג, שבו החוזה קורא את המצב ישירות דרך הדימויים. תומכיו קוראים לו המהות של השיטה; מבקריו קוראים לו הנקודה שבה המשמעת מתפוררת.
לעומת ששת הקווים
ון וואנג גואה מחשבת מענפים ומיסודות המחוברים לקווים; פריחת השזיף משווה שתי טריגרמות ועוצרת שם. האחת היא ניהול חשבונות, השנייה זיהוי תבניות, וחוזים רבים משתמשים בשתיהן.
המנהג הנוכחי
נלמדת בנרחבות לצד ששת הקווים, ופופולרית בדיוק מפני שאינה זקוקה לציוד. נעשה בה שימוש תדיר לשאלות יומיומיות מהירות שבהן הטלה מלאה תהיה בלתי פרופורציונלית.
בעיית השחזוריות
שני מתרגלים באותו רגע בדיוק יכולים לגזור הקסגרמות שונות, מכיוון שמה שנחשב למספר או לאירוע הרלוונטי הוא עניין של שיקול דעת. המסורת מתייחסת לכך כרגישות; ספקן יקרא לזה משהו אחר.
באנגלית
קיימים תרגומים של המייחואה יישו ומדריכים מודרניים, ולשיטה יש חסידים בקרב מתרגלים מערביים המחפשים משהו מהיר וחזותי יותר מהקריאה הקלאסית.
מאיפה להתחיל
ללמוד את שמונת הטריגרמות וההתאמות שלהן ביסודיות, ואז את שני מחזורי חמשת היסודות, ואז את כלל המארח והאורח. זה מספיק כדי להתחיל; השאר נצבר מקריאת מקרים.
ניבוי בידיים ריקות
כל שיטה אחרת זקוקה לציוד. האכילאה זקוקה לחמישים גבעולים ולשעה, המטבעות זקוקים למטבעות, ששת הקווים זקוקה לשניהם ולטבלת התאמות. נומרולוגיית פריחת השזיף אינה זקוקה לכלום, מפני שהיא בונה את ההקסגרמה מתוך המצב שבו אתם כבר נמצאים.
התהליך הנפוץ ביותר משתמש בשעה. ממירים את השנה, החודש והיום למספרים, מחברים אותם, מחלקים בשמונה ולוקחים את השארית כטריגרמה התחתונה. מוסיפים את השעה, מחלקים בשמונה שוב לטריגרמה העליונה. מחלקים את הסכום הכולל בשש, והשארית נותנת את הקו המשתנה. עכשיו יש לכם הקסגרמה, ולא נגעתם בכלום.
כל מספר אחר יעבוד באותה מידה: חפצים על שולחן, אנשים בחדר, מספר קווי המכחול במילה כתובה, מספר עמוד, לוחית רישוי. ובצורתה האופיינית ביותר, השיטה לוקחת את המספר מתוך אירוע: ציפור המצייצת מכיוון מסוים, כוס שנשברת, צבע שהבחינו בו ברגע שעלתה השאלה.
קריאה בדימויים, לא בטקסט
אחרי בניית הצורה, המתרגל אינו פונה אל השיפוט. פריחת השזיף קוראת את שתי הטריגרמות כתמונות ושואלת מה הן עושות זו לזו.
הטריגרמה המכילה את הקו המשתנה היא האורח, והשנייה היא המארח, המייצג את השואל. כל אחת נושאת גורם מחמשת היסודות. אם טריגרמת האורח מולידה את המארח, התשובה חיובית; אם היא מכניעה את המארח, שלילית. היחס הבודד הזה נושא את רוב פסק הדין, ולכן חייבים לדעת בעל פה את שמונת ההתאמות.
אחר כך הדימויים ממלאים את הפרטים. מתכת מעל עץ היא חיתוך. אש מעל אגם היא ייבוש. רוח החודרת להר היא חדירה איטית לתוך משהו בלתי ניתן להזזה. הקריאה ציורית ומצבית ולא טקסטואלית, קרובה יותר לפרשנות של תצלום מאשר להבנת משפט.
ההקסגרמה ההדדית, מהקווים שתיים עד חמש, נקראת כאמצע העניין, והיפוך הקו המשתנה נותן את התוצאה. פריחת השזיף נשענת על שניהם הרבה יותר מהקריאה הקלאסית, וכמעט תמיד היא עובדת עם קו משתנה יחיד בדיוק, מה שמשאיר את הניתוח חד.
הדרורים ועץ השזיף
השם מגיע מסיפור. מסופר ששאו יונג צפה בפריחת השזיף כששני דרורים נלחמו על ענף ונפלו לקרקע. הוא לקח את הרגע כאות, הטיל הקסגרמה מתוכו, והסיק שבערב שלמחרת נערה תבוא לקטוף פרחים, תיבהל, תיפול ותפצע בירכה. וכך היה.
הסיפור ממלא תפקיד: הוא מדגים שהגירוי יכול להיות כל אירוע, שהקריאה עוסקת במשהו שלכאורה אינו קשור אליו, ושהשיטה מהירה. האם שאו יונג באמת פיתח את הטכניקה - זה לא ברור, והמדריך הנושא את שמו חובר אחרי תקופת חייו. מה שברור הוא שהמספרים שהתהליך מפיק הם מספרי הטריגרמות של סידור 'לפני השמים' שלו, כך שהשיטה אכן נובעת מהקוסמולוגיה שלו.
מה מרוויחים ומה מסכנים
הרווח הוא מיידיות וטווח. קריאה לוקחת דקה, אינה זקוקה לציוד, וניתן לעשות אותה בכל מקום. מתרגלים משתמשים בה כל הזמן לשאלות קטנות שבהן הטלה פורמלית תהיה חסרת פרופורציה. המסורת גם טוענת שהמהירות היא דבר מהותי ולא רק נוחות: התשובה שייכת לרגע שבו עלתה השאלה, וההתלבטות סביב ההכנה מקלקלת את ההתאמה ולא משפרת אותה.
הסיכון הוא הברור מאליו. מכיוון שהמתרגל בוחר איזה מספר או אירוע הוא הרלוונטי, שני קוראים מיומנים שקיבלו את אותו רגע יכולים לגזור הקסגרמות שונות. המסורת קוראת לזה רגישות לתשומת הלב של החוזה. ספקן יקרא לזה שיטה שאין לה כלל קלט קבוע, וזהו תיאור הוגן של הקושי, לא בלתי הוגן.
הצורה המחמירה ביותר, הנקראת לעיתים שיטת הלב, מוותרת על החשבון וקוראת את המצב ישירות דרך דימויי הטריגרמות. תומכיה רואים בכך את מהות המסורת, וזוהי גם הנקודה שבה השיטה מפסיקה להיות ניתנת לבדיקה בכל מובן.
היכן היא ניצבת
פריחת השזיף וון וואנג גואה הן שתי המערכות הסיניות המקומיות העיקריות לשימוש בהקסגרמות, והן כמעט הפכים זו מזו. ששת הקווים טכנית, איטית ללמידה, כבדה בטבלאות, ובנויה לשאלות קונקרטיות עם תוצאות שניתן לבדוק. פריחת השזיף מהירה, חזותית, קלה במנגנון, ובנויה לקריאת מצב כמכלול.
מתרגלים רבים בקיאים בשתיהן ובוחרים לפי השאלה. הדבר האחד המשותף להן הוא ששתיהן לא מתייחסות לטקסט הקלאסי כמקור התשובה.
שאלות נפוצות
פוסטים אחרונים
גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.