מהו בקבוק מכשפה?

כלי קיבול, לרוב כד אבן מן המאה השבע-עשרה מסוג בלרמין, הממולא בסיכות מכופפות, מסמרים, שיער, גזירי ציפורניים ושתן, שנאטם ונקבר מתחת לאח או לסף הדלת. מדובר במאגיה נגדית: ניסיון לפגוע במכשפה שנחשדה בתקיפת בני הבית.

כיצד אמור היה בקבוק מכשפה לפעול?

באמצעות הפניית הקשר הסימפתטי של המכשפה נגדה. אם היא אחזה בקורבן באמצעות זיקה לגופו, הרי שהכנסת השתן והשיער של הקורבן לתוך כד חתום המלא במתכת חדה נועדה להחזיר את הכאב ישירות לאורך אותו קשר. מקורות מציינים כי המכשפה הייתה מתענה וייתכן שאף נאלצת להגיע בעצמה עד מפתן הדלת.

כמה בקבוקים כאלה נמצאו?

למעלה ממאתיים באנגליה, עם ריכוז בולט באזור איסט אנגליה, לצד מספר קטן יותר בניו אינגלנד הקולוניאלית. פריט שנמצא שלם וחתום בפקק שעם בגריניץ' בשנת 2004 איפשר ניתוח מדעי מדויק של תכולתו. עובדה זו הופכת אותו לקמע-הנגד המתועד ביותר מבחינה ארכאולוגית במסורת האירופית, שכן רוב הקמעות שרדו רק כטקסטים או כתכשיטים.

האם בקבוקי מכשפה עדיין מיוצרים כיום?

קיימות תחיות מודרניות בקרב זרמים נאו-פגאניים ובמסגרת מאגיה עממית, לרוב ללא שתן ומוגדרות כהגנה על הבית. זהו שינוי משמעותי במטרת החפץ: החפץ ההיסטורי היה מתקפה על אדם ספציפי, ולא מגן.

מהו בקבוק בלרמין?

כד בארטמן (Bartmann): כד אבן מזוגג במלח שיוצר בחבל הריין, ועליו עוצבו פניו המזוקנות של איש פרא על גבי הצוואר. באנגלית כונה הכד בלרמין, על שמו של החשמן בלרמין. היה זה כלי מיובא רגיל לחלוטין, ופניו המובחנות הן הסיבה לכך שארכאולוגים יכולים לזהות בקבוקי מכשפה בתיעוד הארכאולוגי בקלות כה רבה.

קמעות · קמעות צפוניים

בקבוק מכשפה

מכונה גם: בקבוק בלרמין, כד מזוקן

כד חרס ממולא סיכות ושתן הקבור מתחת לאח, מתוך הנחה שהמכשפה תחוש כל דקירה ודקירה.

במבט חטוף

אזור: אנגליה, ובהמשך ניו אינגלנד
תקופה: בעיקר המאה ה-17
הכלי: כד אבן בארטמן (בלרמין), ובהמשך בקבוק זכוכית
תכולה: סיכות, מסמרים, שיער, גזירי ציפורניים, לבבות בד, שתן
נטמן תחת: אח, סף הדלת, ארובה
נחפרו עד כה: למעלה מ-200 באנגליה; אחד נמצא שלם בגריניץ', 2004

מהו החפץ

כלי קיבול ממולא בחפצי מתכת חדים ובחומר שנלקח מגופו של האדם המכושף, חתום וקבור מתחת לאח, לסף הדלת או לארובת הבית.

הכלי המקובל במאה השבע-עשרה היה כד בארטמן (Bartmann), המוכר באנגלית כבלרמין: כד אבן מזוגג במלח מאזור הריין, שעל צווארו עוצבו פניו המזוקנות של איש פרא. היה זה כלי מיובא ונפוץ למדי, והפנים המובחנות הללו הן הסיבה שארכאולוגים מזהים כלים אלה מתוך הממצאים בקלות רבה כל כך. בקבוקים מאוחרים יותר עשויים זכוכית, והדוגמאות מן המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה פשוטות בהרבה.

התכולה אחידה עד כדי כך שהיא מזכירה מתכון קבוע: סיכות ומסמרים מכופפים, פעמים רבות כמה עשרות מהם. שיער אדם וגזירי ציפורניים. פיסת בד שנגזרה בצורת לב ונוקבה בסיכות. קוצים. ושתן, שניתן לזיהוי כימי במספר ממצאים שנחפרו.

ההיגיון המאגי

מדובר במאגיה נגדית ולא בהגנה מונעת, וההבחנה ביניהן חדה וברורה. בקבוק מכשפה אינו מגן. הוא מלכודת וכלי נשק, המופעלים בידי אדם המאמין כי הוא כבר נתון תחת מתקפה.

קו המחשבה נשען על אותו קשר סימפתטי שבאמצעותו, לפי האמונה, פועלת המכשפה עצמה. כפי שמנסח זאת הארכאולוג בריאן הוגארד, השתן והשיער משמשים כפיתיון ביומטרי: הם עדיין נושאים את הזיקה לגופו של הקורבן, ולכן קללה הנעה לאורך קשר זה מגיעה לכד חתום ומלא ברזל מכופף במקום לפגוע באדם. הסיכות עושות למכשפה את מה שהיא ניסתה לעולל לבני הבית. מקורות בני התקופה מציינים במפורש כי התוצאה המיוחלת הייתה כאבי תופת, ולפי חלק מן התיאורים אף אילוצה להגיע עד מפתן הדלת.

ספרו של ג'וזף גלנוויל, Saducismus Triumphatus משנת 1681, מתעד את השיטה בפירוט, כולל מקרה שבו הבקבוק הונח על האש והריפוי הושג רק לאחר שנקבר באדמה במקום זאת.

חברות חינם

חשבון חינמי אחד מחבר אתכם לקוראי טארוט, ללומדים וליוצרים ב-52 שפות. בלי כרטיס אשראי, בלי תקופת ניסיון ובלי שום דבר לבטל.

קורס הטארוט החינמי בן 30 יום, עם שמירת ההתקדמות שלכם
חברות בקהילה, מעגלים מקומיים ואירועים לחברים
פרופיל במדריך החברים כדי להציע את השירותים שלכם
לוח בקרה אישי לקורסים, לאירועים, לשירותים, למוצרים ולדף העסק שלכם

צרו חשבון חינמי כבר חברים? היכנסו

מדוע הוא בעל חשיבות לתולדות המאגיה

כמעט כל פריט באוסף זה מוכר מתוך טקסטים, תכשיטים במוזיאונים או מסורות חיות. בקבוק המכשפה מוכר ישירות מתוך האדמה. למעלה ממאתיים בקבוקים נחפרו באנגליה, עם ריכוז בולט באזור איסט אנגליה, לצד מספר קטן יותר בניו אינגלנד הקולוניאלית. פריט שלם לחלוטין שפקק השעם שלו עודנו במקומו חולץ ממעמקי האדמה בגריניץ' בשנת 2004 ותכולתו נותחה במעבדה, ממצא הקרוב ביותר לדגימה חתומה בתחום מחקר זה.

עובדה זו מעניקה לו דבר שאין לאף קמע אחר כאן: תפוצה ארכאולוגית ממשית, כלים שניתן לתארך במדויק, תכולה הניתנת לניתוח מדעי והקשר ברור באתר המציאה. כאשר היסטוריונים מבקשים לבחון עד כמה הייתה המאגיה הנגדית נפוצה בחיי היומיום באנגליה של העת החדשה המוקדמת, אלו הראיות שעליהן הם מסתמכים.

החפץ משתלב בתוך נוהג רחב יותר של הטמנת חפצים בתוך מבנים. נעליים בארובות, חתולים חנוטים בתוך קירות, וסימנים שנחרטו בסמוך לפתחים. המבנה נתפס כמעין גוף בעל נקבים, ונקבים אלה דרשו הגנה והשגחה.

דעיכת המנהג

השימוש בבקבוקי מכשפה הלך והתמעט לאורך המאה השמונה-עשרה עם סיום משפטי המכשפות ואובדן הגיבוי הממסדי לאמונות אלו, אם כי דוגמאות בודדות ממשיכות להופיע במאה התשע-עשרה ואף במאה העשרים.

בימינו קיימות תחיות מחודשות של המנהג, בעיקר בקרב זרמים נאו-פגאניים ובמאגיה עממית עכשווית, בדרך כלל ללא שתן ומתוך כוונה מוצהרת של הגנה ולא של נקמה. זהו שינוי מהותי בתכליתו של החפץ. הבקבוק ההיסטורי היה פעולת תוקפנות מכוונת נגד שכן ספציפי, וראייתו כקמע ביתי תמים מחמיצה את עיקר משמעותו המקורית.

כיצד הוכן בקבוק מכשפה

שחזור מתוך ממצאים ארכאולוגיים ומתוך תיאורים בני המאה השבע-עשרה.

הצטיידו בכד אבן, בתקופה זו בדרך כלל כד בלרמין בעל דמות פנים מזוקנות על הצוואר.
מלאו אותו בסיכות מכופפות, מסמרים וקוצים; ממצאים שנחפרו מכילים פעמים רבות עשרות מהם.
הוסיפו חומרים מגופו של האדם שנפגע: שתן, שיער וגזירי ציפורניים.
הוסיפו לב עשוי בד הדקור בסיכות, המופיע בחלק ניכר מן הממצאים.
אטמו את הכד, בתקופה זו באמצעות פקק שעם ולעיתים בשעווה.
קברו אותו כשהוא הפוך מתחת לאח, מתחת לסף הדלת או בארובה, והשאירו אותו שם. בקבוק שנחפר והוצא מן האדמה מאבד את כוחו.

זהו אחד הקמעות הבודדים באוסף זה שכוונו נגד אדם חי מסוים. מקומו בסקירה זו הוא כתיעוד היסטורי ולא כהנחיה לשימוש, והגרסאות המגוננות המודרניות הן למעשה חפץ אחר לגמרי הנושא את אותו השם.

הקשרים של בקבוק המכשפה

מאגיה נגדית לבית והחומרים ששימשו בה.

שאלות להתבוננות ומחשבה

קמע זה מניח ששכן מסוים עומד מאחורי הפגיעה. מה משתנה כאשר לפחד יש פנים?
הבקבוק נקבר ואינו נפתח לעולם. מדוע קמע עשוי לדרוש להישאר סמוי מן העין כדי לפעול?
גרסאות מודרניות סילקו את התוקפנות מן הטקס. האם זהו שחזור של המנהג או שמא חפץ שונה לחלוטין?

שאלות נפוצות

: כלי קיבול, לרוב כד אבן מן המאה השבע-עשרה מסוג בלרמין, הממולא בסיכות מכופפות, מסמרים, שיער, גזירי ציפורניים ושתן, שנאטם ונקבר מתחת לאח או לסף הדלת. מדובר במאגיה נגדית: ניסיון לפגוע במכשפה שנחשדה בתקיפת בני הבית.
: באמצעות הפניית הקשר הסימפתטי של המכשפה נגדה. אם היא אחזה בקורבן באמצעות זיקה לגופו, הרי שהכנסת השתן והשיער של הקורבן לתוך כד חתום המלא במתכת חדה נועדה להחזיר את הכאב ישירות לאורך אותו קשר. מקורות מציינים כי המכשפה הייתה מתענה וייתכן שאף נאלצת להגיע בעצמה עד מפתן הדלת.
: למעלה ממאתיים באנגליה, עם ריכוז בולט באזור איסט אנגליה, לצד מספר קטן יותר בניו אינגלנד הקולוניאלית. פריט שנמצא שלם וחתום בפקק שעם בגריניץ' בשנת 2004 איפשר ניתוח מדעי מדויק של תכולתו. עובדה זו הופכת אותו לקמע-הנגד המתועד ביותר מבחינה ארכאולוגית במסורת האירופית, שכן רוב הקמעות שרדו רק כטקסטים או כתכשיטים.
: קיימות תחיות מודרניות בקרב זרמים נאו-פגאניים ובמסגרת מאגיה עממית, לרוב ללא שתן ומוגדרות כהגנה על הבית. זהו שינוי משמעותי במטרת החפץ: החפץ ההיסטורי היה מתקפה על אדם ספציפי, ולא מגן.
: כד בארטמן (Bartmann): כד אבן מזוגג במלח שיוצר בחבל הריין, ועליו עוצבו פניו המזוקנות של איש פרא על גבי הצוואר. באנגלית כונה הכד בלרמין, על שמו של החשמן בלרמין. היה זה כלי מיובא רגיל לחלוטין, ופניו המובחנות הן הסיבה לכך שארכאולוגים יכולים לזהות בקבוקי מכשפה בתיעוד הארכאולוגי בקלות כה רבה.

הקודם שלט הקס

הבא פרסת סוס

כל עשרים הקמעות

פוסטים אחרונים

גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.