הדקאנים המצריים

רפואה ומאגיה של דקאנים

במאות הראשונות לספירה האמינו רבים במצרים ובמזרח הים התיכון שכל אחד משלושים ושישה הדקאנים שולט בחלק מן הגוף ויכול לגרום למחלתו או לרפא אותה. ספר הרמטי צירף לכל דקאן דמות, אבן וצמח; אבני חן חרוטות נשאו את כנוביס בעל ראש האריה; וצוואת שלמה הפכה את הדקאנים לשדים, שכל אחד מהם מתוודה על השם המגרש אותו.

דקאנים על פני הגוף
36
דמות, אבן וצמח
3
הפרסום הראשון של הספר הקדוש
1908

בתוך רפואת הדקאנים

הרעיונות, הטקסטים והחפצים שדרכם נקשרו שלושים ושישה הדקאנים לגוף האדם, מאלי האיברים המצריים ועד הקמעות ההרמטיים, אבני החן החרוטות ורשימת השדים של שלמה.

🧍

מלותסיה

העולם היווני-רומי מהתקופה ההלניסטית ואילך

האמונה שחלקי השמים שולטים בחלקי הגוף. המלותסיה של גלגל המזלות משתרעת ממזל טלה בראש ועד מזל דגים ברגליים; המלותסיה של הדקאנים הולכת באותו סדר, עם שלושים ושישה אזורים עדינים יותר במקום שנים עשר.

👁️

אל לכל איבר

מצרים מהממלכה החדשה ואילך

פרק 42 של ספר המתים מעמיד כל חלק של הגוף, מן השיער ועד אצבעות הרגליים, תחת אל, ולחשי ריפוי עושים כך גם לחולים. רפואת הדקאנים החילה את ההרגל המצרי הישן הזה על שלושים ושישה אלי הכוכבים.

🦁

מביאי המחלה

מצרים האלף הראשון לפנה״ס

התאולוגיה המצרית המאוחרת קשרה את הדקאנים לשליחי המגפה של סחמת, שיכלו לשלח מחלה או לעצור אותה בעשרת ימיהם. כוח שיכול להכות בגוף אפשר גם לבקש ממנו לחוס עליו, וזו הנחת היסוד של כל ריפוי מאוחר בעזרת הדקאנים.

📖

הספר הקדוש של הרמס

מצרים הרומית תאריך לא ודאי

חיבור יווני שהרמס מפנה לאסקלפיוס, ונותן לכל דקאן שם, דמות, חלק בגוף, אבן וצמח. תאריכו שנוי במחלוקת; לראשונה פרסם אותו שרל-אמיל רואל ב-1908.

💎

דמות, אבן וצמח

המתכון התקופה הרומית

חורתים את דמות הדקאן על אבנו, מניחים מתחתיה את צמחו, סוגרים את שניהם יחד ועונדים את הכול. זו נוסחת הספר הקדוש להגנה על האיבר שבשליטת הדקאן. הדמות החרוטה היא שקשרה את החפץ אל הכוכב.

🐍

כנוביס

מצרים הרומית ומעבר לה המאות ה-1–4 לספירה

נחש בעל ראש אריה ועטרת קרני אור, הדקאן הנפוץ ביותר על אבני החן ששרדו, חרוט לרוב באבן ירוקה או צהובה. שמו נגזר בדרך כלל מן הדקאן כנמת, ואבניו נענדו להגנת הקיבה.

🩺

הישפה הירוק של גלנוס

רומא המאה ה-2 לספירה

גלנוס מביא מספר נכפסו ישפה ירוק שחרוט עליו נחש קורן ושנענד על הקיבה. הוא מספר שניסה את האבנים בעצמו ומצא אותן מועילות גם בלי הדמות, הערה יוצאת דופן מכלי ראשון.

🗣️

שלושים ושישה שדי הגוף

מזרח הים התיכון סוף המאה ה-2 לספירה

הפילוסוף קלסוס, שאוריגנס מצטט אותו, מוסר על האמונה המצרית ששלושים ושישה שדים מחלקים ביניהם את הגוף ושקריאה בשמם מרפאת. אוריגנס מביא זאת כראיה לכך שכוחות כאלה היו שדים ולא אלים.

💍

צוואת שלמה

המזרח דובר היוונית המאות ה-1–5 לספירה

שלמה, שקיבל טבעת מן המלאך מיכאל, מזמן שלושים ושש רוחות הקוראות לעצמן דקאני גלגל המזלות. כל אחת מתוודה על המחלה שהיא גורמת, מכאבי ראש ומטה, ועל שם המלאך שבגללו היא נסוגה.

🌿

תסלוס והצמחים

אלכסנדריה ותבאי כנראה המאה ה-1 לספירה

"על סגולות הצמחים" מספר כיצד רופא, בהדרכת כוהן מתבאי, ראה את אסקלפיוס בחזון ולמד את צמחי שנים עשר המזלות ושבעת כוכבי הלכת. זוהי בוטניקה אסטרולוגית בלי דקאנים, באותה סביבה מצרית.

📆

אדם המזלות גובר

אירופה הלטינית ימי הביניים

רופאי ימי הביניים השתמשו באדם המזלות בן שנים עשר המזלות כדי לתזמן הקזת דם, והניחו את רשת הדקאנים מאחור. שמות הדקאנים שרדו בקבצים כמו "ליבר הרמטיס" הלטיני, אבל כבר לא כרפואה שבשימוש.

✒️

קמעות אחרי הרפואה

מבגדאד לקלן המאות ה-9–16

דמויות הדקאנים המשיכו לחיות אצל אבו מעשר, בפיקטריקס ואצל אגריפה כדמויות קמעות להגנה ולריפוי, אבל המיפוי המדויק של הדקאנים על האיברים דהה. הפרקים על המסירה הערבית ועל הרנסנס במדור הזה עוקבים אחר הדרך הזו.

עדים ומהדירים

המחברים הקדמונים שתיעדו את הריפוי בעזרת הדקאנים או התווכחו עליו, והחוקרים המודרניים שההדירו את הטקסטים וקטלגו את האבנים.

נכפסו

המאה ה-2 לפנה״ס (חיבורים שיוחסו לו) מצרים

פרעה אגדי שתחת שמו נפוץ קורפוס אסטרולוגי יווני; גלנוס מביא מספרו הארבעה עשר את הישפה הירוק שחרוט עליו נחש קורן ושנענד להגנה על הקיבה.

גלנוס

129 – בערך 216 פרגמון ורומא

הרופא המשפיע ביותר של העת העתיקה, שחיבורו על התרופות הפשוטות מתעד את הקמע של נכפסו ואת הניסוי שערך בעצמו בישפה ירוק, ההערה הרפואית העתיקה המלאה ביותר על אבן דקאנים.

קלסוס ואוריגנס

סוף המאה ה-2 והמאה ה-3 מזרח הים התיכון וקיסריה

המבקר הפגאני של הנצרות שתיאר את שלושים ושישה שדי הגוף, והתאולוג הנוצרי שתשובתו, "נגד קלסוס", שימרה את הקטע ודחה את האלים שבו.

תסלוס

כנראה המאה ה-1 לספירה אלכסנדריה ותבאי

רופא הנזכר כמחבר "על סגולות הצמחים", שמכתב הפתיחה שלו מתאר חזון של אסקלפיוס בתבאי; מזוהה לעתים קרובות עם תסלוס מטרלס, אף שהזיהוי שנוי במחלוקת.

שרל-אמיל רואל

1833–1912 פריז

פילולוג וספרן צרפתי שפרסם ב-1908 את הנוסח היווני של "הספר הקדוש של הרמס לאסקלפיוס", היסוד לכל המחקר המאוחר על רפואת הדקאנים.

פרדריק קוניבר

1856–1924 אוקספורד

מזרחן שפרסם ב-1898 את התרגום האנגלי הראשון של צוואת שלמה, והביא את רשימת שלושים ושש רוחות הדקאנים שבה לקוראים שמחוץ לחקר היוונית.

צ׳סטר מקקאון

1877–1958 ארצות הברית

חוקר מקרא שהמהדורה הביקורתית שלו לצוואת שלמה מ-1922 עשתה סדר בכתבי היד הסבוכים שלה ועדיין משמשת בסיס לחקר הטקסט.

וילהלם גונדל

1880–1945 גרמניה

חוקר קלאסיקה שפרסם ב-1936 את "ליבר הרמטיס" הלטיני, ובאותה שנה כינס ב"דקאנים ותמונות כוכבי הדקאנים" את הטקסטים הרפואיים והמאגיים על הדקאנים בארבע שפות.

אנדרה-ז׳אן פסטוז׳ייר

1898–1982 פריז

חוקר דומיניקני שחיבורו "ההתגלות של הרמס טריסמגיסטוס", שהחל להופיע ב-1944, מיקם את הספר הקדוש ואת מכתב תסלוס בתוך הספרות ההרמטית של מצרים הרומית.

קמפבל בונר

1876–1954 מישיגן

חוקר קלאסיקה שספרו "מחקרים בקמעות מאגיים" מ-1950 קטלג את אבני כנוביס ואבני מרפא אחרות, ונתן לקמעות הדקאנים את ההקשר החומרי שלהם.

רפואה לפי הדקאנים

רפואת הדקאנים היא האמונה, שהייתה נפוצה במצרים היוונית-רומית ובמזרח הים התיכון במאות הראשונות לספירה, שכל אחד משלושים ושישה הדקאנים שולט בחלק מגוף האדם ויכול לגרום למחלותיו או לרפא אותן. העוסקים בה לא השתמשו בדקאנים בעיקר לחיזוי. הם השתמשו בהם כדי להסביר מדוע חלה איבר מסוים וכדי להגן עליו: בענידת אבן חרוטה, בהנחת צמח לצדה או באמירת שמו של הכוח שיכול לגרש את המחלה. התורה הזו שייכת לתולדות הדת והרפואה, לא לרפואה כפי שהיא נהוגה היום, והעמוד הזה מתאר אותה כאמונה היסטורית. מקורותיה מעטים וקשים: חיבור יווני המיוחס להרמס, קומץ הערות של רופאים ופילוסופים, טקסט מפורסם בתורת השדים ואלפי אבני חן חרוטות שאת ייעודן יש להסיק מדמויותיהן ומכתובותיהן.

השמים פרושים על הגוף

הרעיון הכללי שחלקי הגוף מקבילים לחלקי השמים נקרא מלותסיה. צורתו המוכרת ביותר היא זו של גלגל המזלות: מזל טלה שולט בראש, מזל שור בצוואר, וכך הלאה מטה עד מזל דגים ברגליים. המלותסיה של הדקאנים נשענת על אותו היגיון של מלמעלה למטה, ברשת עדינה יותר. במקום שנים עשר אזורים יש בה שלושים ושישה, כך שהראש, למשל, מתחלק בין כמה דקאנים, שכל אחד מהם אחראי לאזור קטן יותר או לסוג מסוים של מיחוש. החלוקה העדינה התאימה לרפואה שביקשה לנקוב במדויק בכוח הפועל במחלה נתונה. שתי השיטות נשענות על ההנחה, המשותפת לרוב הרפואה והפילוסופיה העתיקות, שהאדם הוא עולם קטן שחלקיו קשורים לעולם הגדול בזיקה (סימפתיה). ברפואת הדקאנים אורגנה האהדה הזו דרך מערכת אלי הכוכבים העתיקה והמרובה ביותר שהייתה למסורת המצרית.

שורשים מצריים

שני רעיונות מצריים הכשירו את הקרקע. הראשון הוא האלהת איברי הגוף. פרק 42 של ספר המתים מזהה כל חלק בגופו של המת עם אל, מן השיער ועד אצבעות הרגליים, כך שהאדם כולו מוגן משום שהוא אלוהי איבר אחר איבר. רשימות דומות מופיעות בלחשי ריפוי, שבהם איברי הסובל מועמדים אחד אחד תחת הגנה אלוהית. הרעיון השני הוא הסכנה שבדקאנים עצמם. באלף הראשון לפנה״ס נקשרו הדקאנים לשליחי סחמת, האלה בדמות לביאה שהביאה מגפה, ונחשבו מסוגלים לשלח מחלה בעשרת הימים שבהם שלט כל אחד מהם. כוח שיכול לשלח מחלה בגוף אפשר גם לשכנע אותו למנוע אותה, וכוח ששלט בחלק מן השנה אפשר לבקש ממנו לשלוט בחלק מן הגוף. רפואת הדקאנים צירפה את שני דפוסי החשיבה האלה לגלגל המזלות היווני ולשפת התאוריה הרפואית היוונית.

הספר הקדוש של הרמס לאסקלפיוס

הטקסט המרכזי הוא חיבור יווני קצר המוכר בשם "הספר הקדוש של הרמס לאסקלפיוס". הוא שרד בכתבי יד מאוחרים ותאריכו אינו ודאי, אף שבדרך כלל מציבים אותו במאות הראשונות לספירה. החוקר הצרפתי שרל-אמיל רואל פרסם אותו ב-1908. החיבור עובר על גלגל המזלות מזל אחר מזל ונותן לכל אחד משלושת הדקאנים שלו שם, תיאור של דמות הדקאן, את חלק הגוף או את סוג המחלה שבשליטתו, אבן וצמח. הדקאנים יורדים לאורך הגוף בסדר המזלות, כך שהדקאנים הראשונים של מזל טלה נוגעים לראש והדקאנים האחרונים של מזל דגים לרגליים. הספר מציג את עצמו כידע מגולה שעבר מהרמס, השם היווני של תחות המצרי, לתלמידו אסקלפיוס, אל הריפוי. המסגרת הזו מציבה אותו בין הכתבים ההרמטיים, ספרות גדולה ומגוונת הנעה מדיאלוגים פילוסופיים ועד אסטרולוגיה ומאגיה מעשיות.

כיצד הוכן קמע דקאנים

ההוראות של הספר הקדוש הולכות לפי תבנית קבועה. לגבי כל דקאן נאמר לקורא לחרות את דמות הדקאן על אבנו, להניח את צמח הדקאן מתחת לאבן ולסגור את השניים יחד בשיבוץ שהעונד מחזיק צמוד לגופו. אז מגן הקמע על חלק הגוף שבשליטת הדקאן. מה שגרם לכך לפעול, לפי ההיגיון של הטקסט, היה שרשרת של התאמות: הדקאן בשמים, דמותו על האבן, האבן והצמח ששותפים לטבעו, והאיבר שתחת שלטונו. הדמות הייתה החשובה מכולן. האמינו שדמות חרוטה כהלכה מושכת את השפעת הדקאן אל החפץ, ולכן שמרה המסורת תיאורים מדוקדקים כל כך של מראה כל דקאן. אותו היגיון של דמות, חומר ושליט שמימי ארגן מאוחר יותר את מתכוני הקמעות של הפיקטריקס הערבי ושל אנשי המאגיה ברנסנס.

כנוביס והאבן הירוקה

קמע הדקאנים המתועד ביותר הוא אבן כנוביס. דמותה נחש מפותל בעל ראש אריה, לעתים קרובות עטור קרני אור, ושמה, הנכתב גם כנומיס, הוא שם של דקאן הנגזר בדרך כלל מן הדקאן המצרי כנמת. מאות אבנים כאלה שרדו מן התקופה הרומית, רבות מהן חרוטות באבנים ירוקות או צהבהבות, ולעתים קרובות חקוקים עליהן השם וסימן העשוי משלוש צורות בדמות האות הלטינית אס שקו חוצה אותן. ייעודן הרגיל, לפי הכתובות והעדויות העתיקות, היה הגנה על הקיבה ועל העיכול. הרופא גלנוס, שכתב במאה השנייה, מוסר שיש שהעריכו ישפה ירוק למען הקיבה, ושהחיבור שנפוץ תחת שמו של נכפסו הורה, בספרו הארבעה עשר, לחרות על אבן כזו נחש קורן. גלנוס אומר שבחן את האבנים כשתלה אותן כך שיגעו בחלק העליון של הקיבה, ומצא אותן מועילות גם בלי החריטה. זוהי אחת ההערות הנדירות מן העת העתיקה שמבוססות על ניסוי במנהג מאגי. החוקר האמריקאי קמפבל בונר קטלג מאוחר יותר את אבני כנוביס בספרו "מחקרים בקמעות מאגיים" מ-1950.

קלסוס ושלושים ושישה השדים

אדם מבחוץ תיאר את התורה במאה השנייה במילים פשוטות. קלסוס, פילוסוף אפלטוני שכתב נגד הנוצרים, אומר שלפי המצרים גוף האדם מחולק בין שלושים ושישה שדים או אלי אוויר, שכל אחד מהם ממונה על חלק אחד, ושקריאה להם בשמותיהם מרפאת את מחלת אותו חלק. הוא מביא כמה מן השמות בצורתם היוונית. ספרו של קלסוס אבד, אבל אוריגנס מצטט את הקטע בספר השמיני של תשובתו, "נגד קלסוס", שנכתבה במאה השלישית. בעיני קלסוס העיקר היה שאפילו הגוף מנוהל בידי כוחות אלוהיים הראויים לכבוד; בעיני אוריגנס הייתה זו ראיה לכך שהכוחות האלה הם שדים שהנוצרים אינם צריכים לכבד. חילופי הדברים מראים שבסוף המאה השנייה הייתה רפואת הדקאנים מוכרת מספיק כדי לשמש דוגמה בוויכוח פילוסופי על דת.

צוואת שלמה

ההופעה החיה ביותר של הדקאנים כמביאי מחלה היא בצוואת שלמה, טקסט יווני שתאריכו אינו ודאי ושצורתו ששרדה היא נוצרית; החוקרים מתארכים את חיבורו לטווח שבין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה. הוא מספר כיצד קיבל המלך שלמה מן המלאך מיכאל טבעת שאפשרה לו לצוות על השדים, וכיצד גרם להם לבנות את המקדש. בפרק ארוך אחד באות לפניו שלושים ושש רוחות יחד. הן קוראות לעצמן שלושים ושישה היסודות, שליטי העולם של חושך הזמן הזה, וכל אחת מזהה את עצמה עם דקאן של גלגל המזלות, החל מן הדקאן הראשון של הטלה. כל רוח נוקבת במחלה שהיא גורמת, כאבי ראש, מחלות עיניים, כאבי גרון, כאבים באיברים מסוימים, ואחר כך במילה שמביסה אותה, לרוב שמו של מלאך ולעתים נוסחה כתובה שיש לענוד או לקבוע בבית. הראשונה, למשל, אומרת שהיא מביאה כאבי ראש ונסוגה מיד כשהיא שומעת ציווי המופנה אל המלאך מיכאל. הרשימה יורדת פחות או יותר לאורך הגוף, כמו בספר ההרמטי.

תסלוס וצמחי המזלות

לצד הטקסטים על הדקאנים עומדת מסורת קרובה של בוטניקה אסטרולוגית. חיבור ביוונית בשם "על סגולות הצמחים", המיוחס לרופא בשם תסלוס ונכתב כנראה במאה הראשונה לספירה, נפתח במכתב שבו מספר המחבר כיצד למד רפואה באלכסנדריה, נסע לתבאי שבמצרים העליונה ושכנע כוהן לזמן לו חזון של אסקלפיוס. האל גילה לו אז את הצמחים השייכים לכל אחד משנים עשר המזלות ומשבעת כוכבי הלכת ואת התרופות שאפשר להכין מהם כשהם נאספים בעת הנכונה. תסלוס עוסק במזלות ובכוכבי לכת, לא בדקאנים, אבל הסביבה זהה: מצרים כביתו של הידע הנסתר, התגלות מפי אל מרפא, וצמחים שכוחם תלוי בכוכבים. הספר הקדוש של הרמס הוא הגרסה הדקאנית של אותו רעיון, עם שלושים ושישה צמחים במקום שנים עשר.

ימי הביניים ואחריהם

רפואת הדקאנים לא עברה לזרם המרכזי של רפואת ימי הביניים. אירופה הלטינית שמרה במקומה על המלותסיה של גלגל המזלות, המוכרת בעיקר מאדם המזלות של האלמנכים ושל ספרי השעות, דמות ששנים עשר המזלות מוצבים על גופה ושרופאים עיינו בה לפני הקזת דם. קובץ לטיני המכונה "ליבר הרמטיס", שוילהלם גונדל פרסם ב-1936, משמר שמות ורשימות של דקאנים בין חומר הלניסטי רב אחר, אבל השפעתו המעשית הייתה מועטה. דמויות הדקאנים שרדו בעיקר במאגיה. רשימות הדמויות של אבו מעשר ומתכוני הקמעות של הפיקטריקס, שתורגם ללטינית במאה השלוש עשרה, נשאו את הרעיון שדמות שנחרטה ברגע השמימי הנכון יכולה לרפא או להגן, ומחברים מן הרנסנס כמו אגריפה חזרו עליו. עד אז דהה הקשר לחלקי גוף מסוימים ברובו, והדקאנים שימשו ככוחות כלליים לקמעות ולא כשיטה לאבחון.

כיצד נמצאו הטקסטים מחדש

רוב החומר הזה חזר לאור בין שנות ה-90 של המאה התשע עשרה לשנות ה-50 של המאה העשרים. פרדריק קוניבר פרסם תרגום אנגלי של צוואת שלמה ב-1898, והמהדורה הביקורתית של צ׳סטר מקקאון מ-1922 עשתה סדר בכתבי היד שלה. המהדורה של רואל ל"ספר הקדוש של הרמס" יצאה ב-1908. "דקאנים ותמונות כוכבי הדקאנים" של וילהלם גונדל מ-1936 כינס יחד את החומר המצרי, היווני, הלטיני והערבי על הדקאנים. החוקר הדומיניקני אנדרה-ז׳אן פסטוז׳ייר דן בספר הקדוש ובמכתב תסלוס בכרך הראשון של "ההתגלות של הרמס טריסמגיסטוס" ב-1944, ומיקם אותם בתוך הספרות ההרמטית הרחבה של מצרים הרומית. עבודתו של בונר על האבנים ב-1950 הוסיפה את העדות החומרית. היסטוריונים מאוחרים יותר, כמו גארת׳ פאודן ב"הרמס המצרי" מ-1986, קראו את המקורות האלה כתוצרים של תרבות כוהנים מצרית דו-לשונית שהתאימה את אליה הישנים למדע היווני.

קריאת המקורות היום

הטקסטים ששרדו מעוררים בעיות שכדאי לזכור. אף אחד מהם אינו ניתן לתיארוך ודאי, הטקסטים ההרמטיים וטקסטי שלמה הועתקו ושונו במשך מאות שנים לפני כתבי היד המוקדמים ביותר ששרדו מהם, ושמות הדקאנים שבהם משתנים כל כך עד שאי אפשר להעמיד אותם בסדר מול הרשימות המצריות. את האבנים קל יותר לתארך לפי הסגנון, אבל השימוש המדויק בהן משוחזר מכתובות קצרות ומכמה הערות ספרותיות. מה שאפשר לומר בביטחון הוא שבמאות הראשונות לספירה רווחה במידה ניכרת האמונה ששלושים ושישה הדקאנים שולטים בחלקי הגוף, שדמויות, אבנים, צמחים ושמות יכולים לכבול את השפעתם, ושהאמונה הזו נשענה על התאולוגיה המצרית לא פחות מאשר על האסטרולוגיה היוונית. זהו פרק בתולדות האופן שבו הבינו בני אדם את המחלה, ושום דבר בו אינו צריך להתפרש כהדרכה לטיפול בה.

שאלות נפוצות

מהי רפואת הדקאנים?

מערכת אמונות מן התקופה היוונית-רומית, שמרכזה במצרים, שהקצתה כל אחד משלושים ושישה הדקאנים לחלק מגוף האדם. כל דקאן נחשב מסוגל לגרום למחלה בחלק שלו או לרפא אותה, ואנשים ביקשו הגנה באמצעות אבנים חרוטות, צמחים ושמות הכוחות המעורבים. זהו נושא למחקר היסטורי, לא צורה של טיפול.

מהו הספר הקדוש של הרמס לאסקלפיוס?

חיבור הרמטי יווני קצר המונה את שלושים ושישה הדקאנים עם שמותיהם, דמויותיהם, חלקי הגוף שבשליטתם, ואבן וצמח לכל אחד, לצד הוראות להכנת קמע מגן. תאריכו אינו ודאי, ובדרך כלל מציבים אותו במאות הראשונות לספירה; לראשונה פרסם אותו שרל-אמיל רואל ב-1908.

מהי מלותסיה?

התורה העתיקה שלפיה חלקי הגוף מקבילים לחלקי השמים. בגרסה של גלגל המזלות מזל טלה שולט בראש ומזל דגים ברגליים; בגרסה של הדקאנים אותו סדר יורד מחולק לשלושים ושישה אזורים. היא נשענת על הרעיון שהאדם הוא עולם קטן הקשור בזיקה (סימפתיה) לעולם הגדול.

מהי אבן כנוביס?

אבן חרוטה מן התקופה הרומית שעליה נחש מפותל בעל ראש אריה, לעתים קרובות עטור קרני אור, ועליה כתוב השם כנוביס או כנומיס. השם שייך לדקאן ונגזר בדרך כלל מן הדקאן המצרי כנמת. עדויות עתיקות וכתובות קושרות את האבנים להגנה על הקיבה.

מה אמר גלנוס על קמעות הדקאנים?

בחיבורו על התרופות הפשוטות מציין גלנוס שספר המיוחס לנכפסו המליץ על ישפה ירוק שחרוט עליו נחש קורן ושנענד על הקיבה. הוא אומר שניסה אבנים כאלה בעצמו ומצא אותן מועילות גם בלי החריטה. זהו מקרה נדיר של רופא עתיק המעיר מניסיונו על תרופה מאגית, והוא משקף את ההבנה של תקופתו, לא ראיות מודרניות.

כיצד מופיעים הדקאנים בצוואת שלמה?

כשלושים ושש רוחות המובאות לפני המלך שלמה, השולט בהן בעזרת טבעת שנתן לו המלאך מיכאל. הן קוראות לעצמן דקאני גלגל המזלות ושליטי העולם של החושך. כל אחת נוקבת במחלה שהיא גורמת, החל בכאבי ראש ומטה לאורך הגוף, ובשם המלאך או בנוסחה הכתובה שמגרשים אותה.

מתי נכתבה צוואת שלמה?

איש אינו יודע בדיוק. החוקרים מתארכים את חיבורה לטווח שבין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה, וכתבי היד היווניים ששרדו מאוחרים בהרבה ושונים זה מזה. צורתה הנוכחית נוצרית, אף שהיא שואבת מאגדות יהודיות על שליטתו של שלמה בשדים ומרעיונות מצריים ויווניים על הדקאנים.

מה מסר קלסוס על הדקאנים?

קלסוס, פילוסוף מן המאה השנייה, כתב שהמצרים חילקו את גוף האדם בין שלושים ושישה שדים או אלי אוויר, שכל אחד מהם ממונה על חלק אחד, ושקריאה בשמותיהם ריפאה את מחלת אותו חלק. ספרו אבד, אבל אוריגנס ציטט את הקטע ב"נגד קלסוס" כדי לטעון שכוחות כאלה הם שדים.

האם רופאי ימי הביניים השתמשו בדקאנים?

מעט מאוד. הרפואה הלטינית של ימי הביניים שמרה על המלותסיה של גלגל המזלות, המוצגת באדם המזלות המוכר ששימש לתזמון הקזת דם, ולא על שיטת הדקאנים בת שלושים ושישה החלקים. דמויות הדקאנים שרדו בעיקר במאגיה האסטרולוגית, דרך אבו מעשר, הפיקטריקס ומחברים מאוחרים יותר מן הרנסנס, ושם שימשו כקמעות בלי מיפוי מדויק על האיברים.

האם רפואת הדקאנים היא טיפול תקף?

לא. זוהי מערכת אמונות היסטורית, הנחקרת בשל מה שהיא מלמדת על הדת, האסטרולוגיה והרפואה בעת העתיקה. אין להשתמש בשום דבר מן המקורות האלה כדי לאבחן מחלה או לטפל בה, וכל מי שיש לו בעיה בריאותית צריך לפנות לאיש מקצוע רפואי מוסמך.

פוסטים אחרונים

גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.