סדרת האותות הגדולה

אנומה אנו אנליל

חיבור היסוד הראשון של האסטרולוגיה: כ־70 לוחות וכ־7,000 אותות, שכל אחד מהם מפרש מראה בשמים כאזהרה המופנית אל המלך. החיבור נערך עד שנת 1000 לפנה"ס בקירוב מחומרים קדומים בהרבה, הועתק לכל ספרייה מלכותית, צוטט כסעיף חוק בידי חכמי נינווה, ועמדו עליו במשך אלף שנה.

70
לוחות, פחות או יותר
7,000
אותות
4
חלקים, אחד לכל אל

בתוך הסדרה

ארבעה חלקים אלוהיים בסדר קבוע (ירח, שמש, מזג אוויר וכוכבים), מוקפים בטקסטים המבשרים, בעותקים, בפירושים ובדוחות שהפכו את הסדרה לספרייה פעילה.

🌙

לוחות הירח (סין, 1–14)

החלק הראשון אל הירח

הסדרה נפתחת בירח: יום היראותו הראשון, צורת קרניו ונטייתן, הילות ומפגשיו עם כוכבי לכת וכוכבי שבת. לוח 14 עומד בפני עצמו כסדרת טבלאות מספריות למשך נראותו של הירח בכל לילה, אריתמטיקה המוטמעת בלב לבה של מלאכת החיזוי.

🌘

לוחות הליקויים (15–22)

החלק הראשון האותות החמורים ביותר

שמונה לוחות העוסקים בליקוי הירח, האות המסוכן ביותר שהשמים יכלו להציג. החודש, אשמורת הלילה, הרביע שדרכו נכנס הצל ויצא, צבעו ומשכו שינו כולם את הקריאה, והמערכים החמורים ביותר הצביעו על חיי המלך עצמו.

☀️

לוחות השמש (שמש, 23–36)

החלק השני אל השמש

חלק השמש קורא את גלגל השמש בזריחה: צבעו, העננים ושמשי הראווה שסביבו, הילות והאפשרות המאיימת של ליקוי חמה. שמש מוחשכת העידה על גורל המלך ועל יציבות הארץ, והחכמים עקבו אחר הימים שבהם ליקוי כזה היה אפשרי בכלל.

⛈️

לוחות מזג האוויר (הדד, 37–49)

החלק השלישי אל הסערה

הרעם נתפס כקול בחלק זה: המקום והחודש שבהם הדד "זועק" קבעו מה יבשר האות על היבול, השיטפון והמלחמה. גשם, ברד, ברקים, קשתות בענן ורעידות אדמה שייכים לכאן גם הם, שכן עבור מחברי הסדרה מזג האוויר היה חלק בלתי נפרד מכתב השמים, בדיוק כמו הכוכבים.

✨

לוחות הכוכבים וכוכבי הלכת (אישתר, 50–70)

החלק הרביעי כוכבי הלכת וכוכבי השבת

החלק החותם קורא את כוכבי הלכת ואת כוכבי השבת: מועדי היראות ראשונה, היעלמויות, היצמדויות ומראה הכוכב בעת זריחתו. ונוס, צדק ומאדים נושאים במשקל הרב ביותר, ואותות החלק הזה הם אבותיהם הישירים של כל משמעות פלנטרית מאוחרת יותר.

🌟

לוח 63, לוח ונוס

בתוך חלק אישתר נתונים מן המאה ה־17 לפנה"ס

הלוח הבודד המפורסם ביותר בסדרה מצמיד עשרים ואחת שנות תצפית בזריחות ובשקיעות של ונוס בימי המלך עמיסדוקה לאותות עבור כל אחת מהן. הלוח משמר את התיעוד הפלנטרי המשמעותי העתיק ביותר הקיים ונותר מוקד למחלוקת על תיארוך השושלת הבבלית הקדומה.

🏺

המבשרים הבבליים הקדומים

מסופוטמיה ראשית האלף ה־2 לפנה"ס

אותות שמימיים הקדומים מן הסדרה עצמה: אוספי ליקויים מן התקופה הבבלית הקדומה ואותות פלנטריים מפוזרים מראים שהמלאכה כבר פעלה מאות שנים לפני הגיבוש לקאנון. מחברי אנומה אנו אנליל אספו, מיינו והרחיבו את המורשת הזו במקום להמציא אותה יש מאין.

🌍

העותקים הפריפריאליים

חתושה · אמר · אוגרית · שושן שלהי האלף ה־2 לפנה"ס

לפני שהסדרה התעצבה במתכונתה התקנית, חומריה נדדו למרחקים. עותקים ועיבודים של אותות שמימיים בבליים התגלו בבירה החתית, בסוריה ובעילם, וחלקם תורגמו לחתית. הממצאים מוכיחים כי קריאת השמים הבבלית הייתה מצרך ייצוא אלף שנה לפני שהיוונים אימצו אותה.

🗂️

נוסחים ומספור לוחות

נינווה · בבל · אורוק האלף ה־1 לפנה"ס

מדוע נאמר "כ־70" לוחות: הערים מספרו את הסדרה באופן שונה. המהדורה של נינווה והמהדורות הבבליות חילקו את אותו החומר בנקודות שונות, כך שלוח שצוטט כ־23 בספרייה אחת הוא 24 בספרייה אחרת. מהדורות מודרניות מציינות את שני המספרים, ולכן מניין הלוחות מלווה תמיד בהסתייגות.

🔍

ספרי הפירושים

בתי ספר לסופרים האלף ה־1 לפנה"ס

סדרה עתיקה כל כך הצריכה מחקר ופרשנות משל עצמה. פירושי מוקלימתו (mukallimtu) עוברים על האותות ערך אחר ערך, ופירושי שאתו (satu) מבארים מילים נדירות. יחד הם מציגים סופרים המתמודדים עם סימנים עמומים, מגנים על קריאותיהם ומעדכנים טקסט מכובד כך שיתאים לשמים שראו בפועל.

📜

הסדרה בפעולה מעשית

נינווה המאות ה־8–7 לפנה"ס

מאות דוחות ששרדו ונשלחו לאסרחדון ולאשורבניפל מצטטים את הסדרה מילה במילה, ואז מפרשים: זה מה שנצפה, זה מה שהלוח אומר, וזו משמעות הדבר עבור המלך. הציטוטים מדויקים עד כדי כך שניתן לשחזר באמצעותם לוחות שבורים של הסדרה.

📖

הסדרות האחיות

ספריית האותות האלף ה־1 לפנה"ס

אנומה אנו אנליל הייתה האגף השמימי של ספריית חיזוי שלמה: שומה איזבו (Shumma izbu) קראה מומים בלידה, שומה אלו (Shumma alu) את מאורעות העיר והבית, וספרי לוח השנה קבעו ימים מוצלחים ושאינם מוצלחים. התייעצות מלכותית מקיפה יכלה להסתמך על כולן כאחת.

סופרים, חופרים וחוקרים

ארבעה אנשי קדם שהעתיקו וציטטו את הסדרה בימי פעילותה, ושבעה חוקרים מודרניים שחשפו אותה, מיינו אותה והחזירו אותה לקריאה.

נבו-זוקופ-קנו

760–680 לפנה"ס בקירוב כלח, אשור

העורך הקדום המסור ביותר של הסדרה, שהעתיק והעיר על לוחותיה לאורך קריירה ארוכה. הקולופונים שלו מתעדים שהוא העתיק קטעים מלוח 20 (העוסק בליקויים) בשנה שבה נהרג סרגון השני במסע מלחמה, עדות לחכם המעיין בסדרה ברגע של חרדה לאומית.

איסר-שומו-ארש

המאה ה־7 לפנה"ס נינווה

הסופר הראשי של אסרחדון ואשורבניפל והמשתמש המתועד ביותר בסדרה, עם מספר הדוחות המצטטים אותה הגבוה ביותר מבין כל החכמים.

בלאסי

המאה ה־7 לפנה"ס נינווה

מחנכו של יורש העצר אשורבניפל. איגרותיו מצטטות מן הסדרה בביטחון של מבקר מומחה, כשהוא דוחה תצפית של עמית במקרה אחד ומרגיע את המלך מבהלה במקרה אחר.

מונביתו

המאה ה־7 לפנה"ס בבל

חכם בבלי מבין כותבי הדוחות, הזכור בזכות דוח מפורט המוביל את אסרחדון צעד אחר צעד בניתוח ליקוי ירח, תוך שקילת תרומתו של כל פרט לקריאת האות.

אוסטן הנרי לייארד והורמוזד רסאם

1817–1894 & 1826–1910 נינווה ולונדון

חופרי נינווה, שחפירותיהם בשנות ה־1840 וה־1850 הביאו את ספריית אשורבניפל למוזיאון הבריטי, ויחד איתה את רוב מה ששרד מן הסדרה.

ארנסט ויידנר

1891–1976 גרמניה ואוסטריה

מיפה את הסדרה עבור העולם המודרני בסדרת מאמרי יסוד שהחלו ב־1941, וקבע אילו לוחות התקיימו, מה הם הכילו וכיצד התייחסו הנוסחים השונים זה לזה.

אריקה ריינר

1924–2005 ארצות הברית

אשורולוגית ועורכת המילון האשורי של שיקגו (CAD), אשר יחד עם דייוויד פינגרי ההדירה את אותות כוכבי הלכת של הסדרה, החל מלוח ונוס ב־1975.

דייוויד פינגרי

1933–2005 ארצות הברית

היסטוריון של המדעים המדויקים שהיה שותף לההדרת כרכי Babylonian Planetary Omens והתחקה אחר האופן שבו חומרי הסדרה נדדו לאסטרולוגיה ההודית, היוונית והמאוחרת.

פרנצ'סקה רוכברג

נולדה ב־1952 ארצות הברית

ההדירה את לוחות ליקויי הירח, החלק מעורר החרדה ביותר בסדרה, בספרה Aspects of Babylonian Celestial Divination, וחיברה את מחקרי היסוד על משמעות האותות עבור אלה שהשתמשו בהם.

וילפרד ואן סולדט

נולד ב־1947 הולנד

ההדיר את אותות השמש של הסדרה, הלוחות הקוראים את הזריחה, שמשי הראווה והליקויים של חלק שמש.

הרמן הונגר

נולד ב־1942 אוסטריה

ההדיר את הדוחות האסטרולוגיים של חכמי אשור, המסמכים המציגים את ציטוט הסדרה למלכים בפועל, וערך חלק ניכר מן הקורפוס האסטרונומי שנבנה סביבה.

מהי אנומה אנו אנליל

אנומה אנו אנליל היא חיבור היסוד העומד במרכזו של החיזוי השמימי הבבלי: סדרה תקנית בת כ־70 לוחות בכתב יתדות המכילה כ־7,000 אותות, שכל אחד מהם מפרש מופע של הירח, השמש, מזג האוויר, כוכבי הלכת או כוכבי השבת כמסר הנוגע למלך ולארץ. אין זה ספר תיאוריה. אין בו פרק המסביר מדוע השמים מדברים; הסדרה פשוט רושמת, באלפי משפטי תנאי, מה משמעותו המוכחת של כל מראה ומראה. החיבור נערך למתכונת תקנית סביב שנת 1000 לפנה"ס מתוך חומרים המגיעים עד לתקופה הבבלית הקדומה, הועתק לכל ספרייה חשובה באשור ובבבל, ונשאר הסמכות המעשית לפירוש תופעות שמימיות במשך כאלף שנה.

השם ופתיחת החיבור

כמו רוב החיבורים בכתב יתדות, הסדרה נקראת על פי מילות הפתיחה שלה. היא נפתחת בהקדמה קוסמולוגית קצרה: כאשר אנו, אנליל ואיאה, האלים הגדולים, כוננו את הירח ואת מסלולי האותות השמימיים, הם הציבו אותם כדי שניתן יהיה לקרוא בהם את כוונות האלים. הסופרים כינו את שמי הלילה בשם "כתב השמים". הביטוי מדויק: השמים היו טקסט המתחדש מדי לילה, והסדרה שימשה כמילון שלו. הנחת יסוד זו, שלפיה השמים ניתנים לקריאה, היא נקודת המוצא שכל אסטרולוגיה מאוחרת יותר ירשה, גם אלו ששכחו מאין צמחה.

כיצד בנוי אות

לכל ערך בסדרה יש אותו מבנה דקדוקי דו-חלקי: פרוטסיס (תנאי), "אם הירח מוקף בהילה וכוכב צדק ניצב בתוכה", ואפודיוסיס (תוצאה), "מלך אכד יהיה נתון במצור". הקריאה הונחתה לפי קוד מסודר. החודש, אשמורת הלילה ורביע השמים מופו כולם לאחת מארבע הארצות בתפיסת העולם המסופוטמית (אכד, עילם, אמורו וסובארתו), כך שאותו ליקוי ירח יכול היה לאיים על בבל במערך אחד, ולאיים באופן נוח למדי על ממלכה יריבה במערך אחר. מכאן נובעות שתי מסקנות: האותות פונים למלכים ולארצות, ולעולם לא לאנשים פרטיים; ואות רע נתפס כאזהרה שיש להשיב עליה באמצעות טקס או בעזרת מלך מחליף, ולא כגזר דין שיש להמתין לבואו בחוסר אונים.

הירח בראש

הסדרה מאורגנת לפי האלים האחראים לתופעות, ואל הירח סין פותח אותה בחלק הנרחב ביותר, לוחות 1 עד 22. הלוחות הראשונים מפרשים את היראותו הראשונה של הירח, נטיית קרניו וחדותן, הילות וכוכבי הלכת או השבת הניצבים בתוכן, ומפגשי הירח עם גרמי שמים אחרים. בלב חלק זה מצוי לוח 14, שאינו מכיל אותות כלל אלא טבלאות מספריות למשך נראות הירח לאורך החודש, המבוססות על שנה אידיאלית בת 360 יום. זוהי העדות המוקדמת הברורה ביותר לכך שהמנחשים היו גם מחשבים, וכי האריתמטיקה שהצמיחה לימים את האסטרונומיה המתמטית הבבלית התפתחה מתוך עולם החיזוי, ולא כנגדו.

לוחות הליקויים

לוחות 15 עד 22 עוסקים בליקוי הירח, האות שלשם לכידתו התקיים המערך כולו. החכמים קראו את הליקוי כמשפט בעל פסקאות רבות: החודש והיום, אשמורת הלילה, המקום בגלגל הירח שממנו נכנס הצל ויצא, צבע הירח המוחשך, משך הליקוי המלא, אילו כוכבי לכת נראו ואיזו רוח נשבה. כל פרט כיוון את הפירוש אל עבר המלך או הרחק ממנו. חודש סימנו (סיוון), צל הנכנס מכיוון מסוים ורוח מסוימת: צירופים כאלה יכלו להצטבר לאות שממנו חשש כל ארמון, מות המלך, ולוחות אלה הם שהניעו את טקס המלך המחליף המתואר בעמוד המסורת הבבלית.

שמש, סערה ורעידת אדמה

אל השמש שמש תופס את החלק הבא, לוחות 23 עד 36 במספור המקובל. אותותיו קוראים את הזריחה: צבע גלגל השמש, תצורות עננים ושמשי ראווה לצידו, הילות וליקויי חמה, שהיו חמורים אף מליקויי ירח משום שהשמש ייצגה את המלך ואת עצם היציבות. לאחר מכן מקבל אל הסערה הדד את האחריות על לוחות 37 עד 49, שכן בעיני המחברים גם מזג האוויר היה תופעה שמימית. המקום והחודש שבהם נשמע הרעם, קולו של הדד, חרצו אותות על יבול ושיטפונות; גשם, ברד, ברקים, קשתות בענן, צורות עננים ורעידות אדמה נשאו כולם משמעות. מסורת המציבה רעם ואת כוכב ונוס באותו חיבור יסוד מלמדת אותנו כיצד תפסה את השמים: יריעה רציפה אחת של סימנים.

כוכבים וכוכבי לכת

החלק האחרון שייך לאישתר, לוחות 50 עד 70, וקורא את כוכבי הלכת וכוכבי השבת: מועדי היראותם הראשונה והאחרונה, היצמדויותיהם, בהירותם וצבעם, וקבוצות הכוכבים שבהן הם חולפים. כוכב ונוס עומד במרכז, כשצדק ומאדים צמודים אליו, והמשמעויות שיוחסו כאן (ונוס לשפע ולאהבה, מאדים למגפה ולמלחמה, צדק למלוכה) הן המקור המוכר של אוצר המילים הפלנטרי המשמש עד היום בכל מסורת מודרנית. לוח 63, לוח ונוס של עמיסדוקה, משמר עשרים ואחת שנות תצפית מתוארכות בונוס מן המאה ה־17 לפנה"ס כשהן מצומדות לאותות, והוא התיעוד הפלנטרי הנרחב העתיק ביותר בעולם והסיבה לכך שלוח יחיד זה מחזיק ספרות מחקרית שלמה על הכרונולוגיה של תקופת הברונזה.

ממבשרים קדומים לקאנון מגובש

הסדרה לא הופיעה בבת אחת כחיבור שלם. לוחות מן התקופה הבבלית הקדומה כבר אספו אותות ליקויים מאות שנים קודם לכן, ובשלהי האלף השני נדדו אותות שמימיים בבליים יחד עם יוקרתה התרבותית של בבל: עותקים ועיבודים התגלו בבירה החתית חתושה (חלקם מתורגמים לחתית), באמר ובאוגרית שבסוריה, ובשושן שבעילם. מתוך חומר מתפשט זה גיבשו סופרי שלהי האלף השני את הסדרה התקנית, ועד לאלף הראשון היא התקיימה בנוסחים שונים במקצת בנינווה, בבל ואורוק, אשר מספרו את הלוחות באופן שונה. זו הסיבה לכך שכל תיאור מודרני נוקב במספר "כ־70 לוחות": הסך הכול תלוי בספרייה העתיקה שבה סופרים.

הסדרה בשימוש מעשי

מה שהופך את אנומה אנו אנליל לחיבור יחיד במינו בין ספרי היסוד של העת העתיקה הוא העובדה שניתן לראות כיצד השתמשו בו בפועל. גנזכי המדינה של נינווה משמרים מאות דוחות ואיגרות מאת חכמי אסרחדון ואשורבניפל, ושיטתם קבועה: ציון מה שנצפה, ציטוט האותות הרלוונטיים מתוך הסדרה מילה במילה, ולאחר מכן פירוש ומתן עצה. הציטוטים נאמנים כל כך למקור שמהדירים מודרניים משחזרים באמצעותם קטעים שבורים מלוחות הסדרה. החכמים לא היו מכונות הקוראות טבלה. הם התווכחו אם תצפית מסוימת הייתה תקפה, שקלו אותות סותרים זה מול זה, והזכירו למלכים חרדים כי סימן המכוון לארץ אמורו אינו הבעיה של אשור. הערתו של נבו-זוקופ-קנו כי העתיק קטעים מלוח 20 בשנה שבה נפל סרגון השני בקרב מראה את הסדרה בעבודתה הממשית: סיוע לחצר המלוכה להתמודד עם הבשורה הקשה ביותר שיכלה לקבל.

לשמר טקסט עתיק בחיים

בימי האימפריה האשורית הסדרה כבר הייתה עתיקת יומין, ושפתה ושמות הכוכבים שבה הצריכו הסבר. הסופרים חיברו ספרי פירושים: פירושי מוקלימתו (mukallimtu) העוברים על האותות ערך אחר ערך, ופירושי שאתו (satu) המבארים מילים קשות. טקסט קצר נפרד הידוע בשם "מדריך המנחש" (Diviner's Manual) מנחה את בעל המקצוע כיצד להשתמש באוספי אותות בכלל, וכולל את העצה המאלפת שניתן לאמת אות בשמים מול אותות על פני האדמה. רובד פרשני זה על גבי המחקר הוא מסורת הפירוש הרציפה הקדומה ביותר לטקסט מדעי כלשהו, והוא שאפשר לקובץ מתקופת הברונזה להישאר שמיש ופעיל עד לתקופה ההלניסטית.

גניזה ופענוח מחדש

הסדרה עדיין הועתקה בבבל הסלאוקית, ואז, עם גסיסתו של כתב היתדות, נקברה לצד כל השאר. תהליך הפענוח וההשבה החל כאשר אוסטן הנרי לייארד והורמוזד רסאם חפרו בנינווה החל משנות ה־1840 ושלחו את ספריית אשורבניפל למוזיאון הבריטי. ארנסט ויידנר מיפה את הסדרה לוח אחר לוח במאמרים שהחלו להתפרסם ב־1941. אריקה ריינר ודייוויד פינגרי ההדירו את אותות כוכבי הלכת, החל מלוח ונוס ב־1975; פרנצ'סקה רוכברג ההדירה את לוחות ליקויי הירח; וילפרד ואן סולדט את אותות השמש; והרמן הונגר פרסם את דוחות החכמים המציגים את הסדרה בשימוש יומיומי. גם כיום אין מהדורה שלמה או תרגום מלא של הסדרה כולה. חלקים מן האסטרולוגיה העתיקה ביותר עלי אדמות עדיין נקראים בימינו לראשונה.

כיצד לקרוא פרק זה

הכרטיסים שלעיל עוקבים אחר הסדר הפנימי של הסדרה עצמה (ירח, שמש, סערה וכוכבים), ולאחר מכן מציגים מבט רחב על המערך שהקיף אותה: הטקסטים המבשרים שמתוכם צמחה, החצרות הזרות שאליהן נדדה, הפירושים ששמרו עליה קריאה והדוחות הממחישים את פעולתה המעשית. כדי להכיר את המסורת שהצמיחה אותה, את הטקסים שהשיבו לאותותיה ואת האסטרונומיה שהתפתחה בסופו של דבר מעבר לה, חזרו לעמוד אסטרולוגיית האותות הבבלית. אנומה אנו אנליל ועולמה הם חלק מקורפוס האקדמיה לטארוט בכל 52 השפות.

שאלות נפוצות

אסטרולוגיית האותות הבבלית

פוסטים אחרונים

גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.