נמבורבי, טקס ההתרה
הגורל הבבלי כלל הליך ערעור. כאשר אות איים על האדם – בשמים, בבית, בלידה משונה או בנחש על המיטה – יכול היה מגרש השדים להביא את העניין לבית הדין: משפט של שחר לפני אל השמש שמש על גדת הנהר, העברת הרוע אל צלמית ושילוחה בזרם המים. הנמבורבי הוא ההוכחה המובהקת ביותר לתפיסת החיזוי הבבלית: אות היה אזהרה, ולאזהרה ניתן להשיב.
- 140
- טקסים ששרדו
- 3
- אלי בית הדין
- עלות השחר
- שעת הטקס
בתוך מהלך הטקס
נמבורבי הוא נוהל מובנה בעל שלבים מוגדרים: נסיבות מעוררות, בעל מקצוע, בית דין אלוהי, העברת הרוע, סילוקו והשגחה שלאחר הטקס. הכרטיסים עוקבים אחר מסלול הרוע מן האות המבשר ועד למי הנהר.
השם: 'התרתו'
נמבורבי (Namburbi) הוא מונח שומרי שנקלט באכדית, ומשמעו התרתו או ביטולו של רוע ספציפי: התרת הקשר שקשר האות המבשר. המילה היא תמציתה של הדוקטרינה כולה. מה שהאות בישר היה מחייב אך ורק כפי שקשר מחייב, וקשרים ניתנים להפרמה.
משפט לפני שמש
מסגרתו של הטקס היא משפטית. האדם המאוים מתייצב עם שחר לפני שמש, אל המשפט והצדק, כשלצידו איאה ואסלוחי, אדוני מלאכת הטהרה, ומערער על פסק הדין שהאות בישר. הרוע מטופל כחבות או כתביעה נגד האדם, ובית הדין האלוהי מוסמך לדחות את התביעה.
הנסיבות שחייבו טקס
טקסי נמבורבי סיפקו מענה לאותות מכל סוג: נחש שנפל על המיטה, שממית בקיר, כלב שהטיל שתן על אדם, עובש שפשט בבית, לידת ולד בעל מום, חלום מאיים, ומעל לכל אותות השמים. אותו מנגנון התרה שירת את סף ביתו של איכר ואת ליקוי המאורות שאיים על המלך.
אומנותו של מגרש השדים
הנמבורבי השתייך לארגז הכלים המקצועי של האשיפו (ashipu), מגרש השדים, אחת מחמש הדיסציפלינות המלומדות בחצר המלוכה. הקורפוס שלו, שאורגן על פי המסורת בידי העורך הקדום אסאגיל-קין-אפלי, מנה את טקסי ההתרה לצד אבחון, לחשים ורפואה כמדע הגנה רציף אחד.
שחר על גדת הנהר
ההעמדה הקלאסית של הטקס: לפני זריחת החמה, על גדת נהר, מוקם מזבח קנים קטן ונערכים מנחות של תמרים, קמח, שיכר וקטורת. עם עלות השמש מברכים את שמש כשופט. האתר נבחר בשל מה שהוא מציע: מים זורמים המוכנים לשאת עימם את פריקת פסק הדין והרוע הרחק משם.
חפץ התחליף
הרוע זקוק ליעד שאליו יועבר. צלמית של נושא האות – הנחש, הכלב, עובש שגורד מן הקיר, ולעיתים החפץ המאיים עצמו – מיוצרת כדי לייצג את האות המבשר, ובאמצעות תפילה ומחוות מוטל עליה הרוע המאיים. עקרון התחליף הוא המנוע המרכזי של הטקס.
הנהר הנושא את הרוע
הצלמית הטעונה מושלכת אל הנהר, והזרם – יסודו של איאה עצמו – נושא את הרוע במורד המים, אל מחוץ לעולם בני האדם ובחזרה אל המעמקים. המים ממלאים בטקס את מה שפסק דין ממלא בבית המשפט: סילוק העניין מן הרישום ומחיקתו.
קמיעות ואמצעי זהירות
להתרה היו כללי התנהגות מוקפדים. האדם שב לביתו בדרך שונה מזו שבא בה, נמנע מלהביט לאחור, ענד קמיע מגן ושמר על התנהגות מוגדרת למשך מספר ימים קבוע. הרוע נדחה וסולק; ההשגחה שלאחר מכן הבטיחה שאיש לא יפתח לו דלת לשוב.
נמבורבי כנגד כל רוע
לצד טקסים שהותאמו לאותות מסוימים, החזיק הקורפוס בטקסי נמבורבי אוניברסליים: התרות כנגד כל רוע של כל אות שהוא, מפורש או בלתי מפורש. טקסים אלה הם הודאתה של המסורת בהיקפה-שלה – אותות רבים מכדי שניתן יהיה להשיב על כל אחד בנפרד – וניסוחו של סעיף חנינה כללי.
המרוץ נגד פקיעת הזמן
לרוע של אות היה מועד קצוב, אדאנו (adannu), חלון זמן שבתוכו הוא עשוי היה לפגוע, ודוחות החכמים מציינים בדייקנות כמה זמן נותר האות בתוקף. הנמבורבי נדרש להקדים את השעון: טקס ההתרה היה עניין דחוף, שתוזמן כפי שמתזמנים דיון בטרם הופך פסק דין לחלוט.
בתיקי הארמון
איגרות החכמים מתזמנות טקסי נמבורבי עבור המלך כפי שמשרדי ממשלה מתאמים פגישות: לאחר ליקוי זה יש לבצע את ההתרה; על המלך להישאר ספון בביתו עד להשלמתה. בקצה הקיצוני של אותה לוגיקה ניצב המלך המחליף: נמבורבי אנושי שלם עבור אות ששום צלמית לא יכלה לשאת.
ספרייה של טקסי התרה
כמאה וארבעים טקסי נמבורבי שרדו מספריית אשורבניפל, מבית מגרשי השדים באשור ומאוספים נוספים. ריצ'רד קפליס פתח את הקורפוס בפני קוראים מודרניים, ומהדורתו המונומנטלית של שטפן מאול שחזרה את הטקסים, את ההעמדה ואת תאולוגיית ההתרה.
מגרשי שדים בעת העתיקה ובעת החדשה
חמישה אנשי קדם שליקטו, ביצעו ותזמנו את טקסי ההתרה, וחמישה חוקרים מודרניים שחשפו את הקורפוס ופענחו את משמעותו.
אסאגיל-קין-אפלי
העורך המיתולוגי של קורפוס מגרשי השדים, שהמסורת מייחסת לו את ארגון כתבי הדיסציפלינה במתכונתם הקאנונית. המדריך הנושא את חותמו מונה את אומנויות האשיפו, המסגרת המדעית שבתוכה נמסרו טקסי ההתרה.
מרדוך-שאכין-שומי
מגרש השדים הראשי בימי אסרחדון, הבכיר במקצוע שהחזיק בטקסי הנמבורבי. איגרותיו ריכזו את לוח הטקסים של החצר, וקבעו אילו התרות נדרשות ומתי יוכל המלך להופיע בציבור בבטחה.
הדד-שומו-אוצור
מגרש השדים האישי של אסרחדון, שאיגרותיו תזמנו טקסי נמבורבי כנגד אותות מליקויים ועד מכות ברק, וניהלו את התנהגותו של המלך החרד בעת שההתרה הייתה תלויה ועומדת.
קיציר-אשור
מגרש שדים במקדש אשור שספריית משפחתו, שנחשפה בביתם באשור, שימרה עותקי עבודה של טקסי נמבורבי ושאר הקורפוס המגן – תיקי עבודה פרטיים של בעלי מקצוע ולא אוסף ראווה מלכותי.
מר-איסר
נציגו של אסרחדון בדרום, שדוחותיו עקבו אחר טקסי התרה שבוצעו מטעם הכתר, כולל הקודר שבהם: מוסד המלך המחליף שהשיב לאותות ליקויי המאורות.
ריצ'רד קפליס
אשורולוג ישועי שההדיר עשרות טקסטים של נמבורבי בשנות ה־1960 וה־1970, וחיבר את המבוא שדרכו נחשף לראשונה דור שלם של חוקרים אל טקסי ההתרה.
שטפן מאול
מחבר המהדורה התקנית ומחקר היסוד של הקורפוס, אשר שחזר את ההעמדה הטקסית, הלוגיקה המשפטית והתאולוגיה של הנמבורבי, ולימים עמד בראש המיזם לההדרת ספריית מגרשי השדים מאשור.
אריקה ריינר
אשורולוגית ופילולוגית שספרה Astral Magic in Babylonia מיפה את העולם הרחב שבתוכו פעל הנמבורבי, עולם שבו כוכבים, אבנים, צמחים וטקסים פעלו יחד כמערכת אחת של עוצמה שמימית.
סימו פרפולה
מהדיר איגרות החכמים האשוריות, התיעוד המציג את טקסי הנמבורבי כשהם מתועדים, מתוזמנים ונדונים בחצר המלוכה, לצד תיעוד שלב אחר שלב של פרשיות המלך המחליף.
א. ליאו אופנהיים
מגדולי המפרשים של התרבות המסופוטמית לעולם המודרני, שתיאורו את אומנויות החיזוי עיצב את האופן שבו הובנו מאז אותות, טקסים והעתיד הבבלי הבר-משא-ומתן.
מהו נמבורבי
נמבורבי הוא טקס בבלי שנועד להתיר אות מבשר רעות. כאשר אות הכריז על אסון מתקרב – ליקוי ירח, נחש שנשמט מקורת הגג, ולד בעל מום או עובש שטיפס על קיר הבית – האדם המאוים לא המתין בחוסר אונים. מגרש שדים יכול היה לבצע את טקס ההתרה המתאים: טקס שנערך בדרך כלל עם שחר לצד נהר, ובו נדון הרוע המבשר באופן רשמי לפני האלים, הועבר אל חפץ תחליף, ושולח הרחק עם זרם המים. כמאה וארבעים טקסים כאלה שרדו בכתב יתדות. יחד הם מהווים הוכחה מעשית לטענה המוצגת לכל אורך קובץ זה: בחיזוי הבבלי, אות היה אזהרה ולא פסק דין חלוט, ולאזהרה ניתן היה להשיב.
השם והרעיון
המילה נמבורבי מקורה בשומרית ונקלטה באכדית, ומשמעה המעשי הוא "התרתו" או "שחרורו", כלומר התרת הרוע המסוים שהאות בישר. השם נושא בחובו את התאולוגיה כולה. מה שהאות יצר היה קשר, מעין קשר חבלים שנמתח בין האדם לבין הפורענות הבאה, ומה שהטקס ביצע היה התרת הקשר. שום דבר בטרמינולוגיה אינו רומז להערמה על האלים או להימלטות מתשומת ליבם; ההתרה מתבקשת מן האלים בגלוי, תוך נקיבה בשמם. הגורל במסופוטמיה לא היה מכני ולא סופי. הוא נוהל כמערכת, ולניהול יש נהלים וסדרי דין.
משפט לפני השמש
המטאפורה המנחה של הנמבורבי לקוחה מבית המשפט. הטקס מכנס בית דין אלוהי: שמש, אל השמש ושופט שמים וארץ, יושב בראש, בדרך כלל לצד איאה, אל המעמקים ובעל מלאכת המחשבת, ובנו אסלוחי, מגרש השדים האלוהי המזוהה עם מרדוך. לפניהם מתייצב האדם המאוים כנתבע המערער על פסק דין. הרוע של האות מתואר, טענותיו של האדם מושמעות, והאלים מתבקשים לשחררו מן התביעה. התפילות מנסחות זאת במפורש: שפוט את דיני, פסוק את פסק דיני, לבל יקרב אלי הרוע. החיזוי קרא את כוונות האלים; הנמבורבי הגיש עתירה בטרם הפכו כוונות אלו לחלוטות. שתי הפרקטיקות הן שני חצאים של מערכת משפטית אחת.
הנסיבות שחייבו טקס
הטקסים ששרדו משיבים לאנציקלופדיה שלמה של אותות מעוררי חרדה. אותות שמימיים, ובראשם ליקויים, יכלו לתבוע טקס התרה עבור המלך והארץ. אולם רוב טקסי הנמבורבי מטפלים באותות מחיי היומיום המקוטלגים בסדרות האותות הארציות: נחש על המיטה, שממית הנופלת על אדם, כלב המטיל עליו שתן, ציפורים הנוהגות באופן משונה, חוגלה בתוך הבית, עובש על הקירות, נמלים הנוהרות במקום לא צפוי, לידת בעל חיים בעל מום, או חלום מאיים. האופי השוויוני של הקורפוס ראוי לתשומת לב: אותה תאולוגיה שהגנה על אסרחדון מפני ליקוי מאורות הגנה על בעל בית מפני שממית, באמצעות אותו בעל מקצוע ומאותה סיבה: כל אות אמיתי היה ראוי למענה אמיתי.
מגרש השדים ומדריכו
הנמבורבי היה שייך לאשיפו, מגרש השדים, אחת מחמש הדיסציפלינות המלומדות שפעלו בחצר האשורית ובמקדשים ובערים ברחבי מסופוטמיה. קורפוס המקצוע שלו, שהמסורת מייחסת את עריכתו במתכונת קאנונית לחכם הקדום אסאגיל-קין-אפלי מבורסיפה, השתרע מאבחון ורפואה דרך השבעות ועד לטקסי התרה: מדע הגנה רציף אחד. ספריות העבודה של מגרשי השדים עצמם שרדו, ובאופן מוחשי ביותר בארכיון המשפחתי שנמצא בביתם של קיציר-אשור ובני משפחתו באשור, שבו לוחות נמבורבי שוכנים לצד מרשמים רפואיים ותפילות ככלי עבודה יומיומיים של בעל מקצוע פעיל.
מהלך הטקס, שלב אחר שלב
טקס הנמבורבי הקלאסי מתנהל כך: בימי הסכנה מכין מגרש השדים את הקרקע. האדם מיטהר, האתר מנוקה ומותזים עליו מים, ומזבח קנים קטן מוקם על גדת הנהר לפני עלות השחר. מנחות נערכות עבור בית הדין האלוהי: לחם, תמרים, קמח, שיכר וקטורת. עם זריחת השמש מברכים את שמש כשופט, כשאיאה ואסלוחי לצידו. לאחר מכן ניתן לרוע גוף ממשי: צלמית של נושא האות, נחש או כלב מטיט, או החפץ המאיים עצמו, העובש שגורד או השממית המתה. תפילות ומחוות מטילות את הרוע המבשר על גבי התחליף, האדם משמיע את טיעוניו לפני בית הדין, והתחליף מושלך אל הנהר. זרם המים נושא אותו במורד הנהר, הרחק מעולם בני האדם, אל עבר המעמקים שהם משכנו של איאה. הקשר הותר; התיק נסגר.
לאחר הטקס
להתרה נאותה היו כללי השגחה שלאחר הטקס. האדם עזב את גדת הנהר בנתיב שונה מזה שבא בו ולא הביט לאחור; הוא ענד קמיע מוגדר, לעיתים מחרוזת של אבני מגן; ולמשך מספר ימים קבוע שמר על התנהגות מיוחדת ונמנע ממקומות או ממאכלים מסוימים. ההיגיון עולה בקנה אחד עם המכלול כולו: בית הדין דחה את התביעה, וכללי ההתנהגות הבטיחו כי לרוע שסולק לא תימצא כל עילה לשוב ולהיצמד. טקסים מסוימים הוסיפו טיהור של הבית, כך שאתר התרחשות האות יהיה טהור כמו האדם שנחשף אליו.
התרה כנגד כל רוע
הקורפוס החזיק גם בכלים כלליים: טקסי נמבורבי אוניברסליים הפועלים כנגד "כל רוע", אותות מוכרים ושאינם מוכרים כאחד. סופר לא יכול היה לחבר טקס ייעודי לכל אירוע מאיים שהעולם מסוגל לייצר, והמסורת ידעה זאת היטב. ההתרות האוניברסליות הן סעיף החנינה הכללי שלה, ועצם קיומן מלמד דבר חשוב על רוח המערכת כולה: המטרה מעולם לא הייתה האותות כשלעצמם, על כל עושרם הממיין, אלא הזמינות המובטחת של מענה.
השעון של האות המבשר
איומו של אות לא היה בלתי מוגבל בזמן. החכמים הקצו לאותות מועד קצוב, אדאנו (adannu), פרק זמן שבתוכו עמד הרוע בתוקפו, ודוחותיהם למלך מציינים בדייקנות כמה זמן נותר אות מסוים פעיל. הנמבורבי ניהל מרוץ נגד השעון: ההתרה נדרשה להתבצע בעוד התיק פתוח, בטרם הפכה האזהרה למאורע ממשי. האיגרות מחצר המלוכה ממחישות את לחץ הזמנים: טקסים שהוזמנו מיד לאחר תצפית, ותנועותיו של המלך שהוגבלו עד להשלמת ההתרה. חיי הפולחן הבבליים התנהלו לפי לוחות זמנים, משום שגם הגורל הבבלי התנהל כך.
נמבורבי בחצר המלוכה
בתכתובת הארמון מופיעים טקסי ההתרה כעניין מדיני שגרתי. לאחר ליקוי מאורות או מכת ברק כותבים מגרשי השדים: יבוצע נא טקס הנמבורבי המתאים; על המלך להישאר ספון בביתו עד להשלמתו; הכלים והחומרים הוכנו. מרדוך-שאכין-שומי והדד-שומו-אוצור, מגרשי השדים הראשיים בחצר אסרחדון, ניהלו לוח זמנים זה באיגרותיהם, ומר-איסר דיווח על טקסי התרה שבוצעו בדרום. בקצה המרוחק של אותה לוגיקה ניצב טקס המלך המחליף, המתואר בעמוד המסורת ובעמוד לוחות הליקויים: כאשר האות בישר על מות המלך עצמו, שום צלמית טיט לא הספיקה, והמחליף שנטל את כס המלכות, ויחד עימו את האות, היה למעשה נמבורבי שבוצע בחיי אדם. רציפות זו היא ההדגמה החותמת של התאולוגיה: משממית ועד ליקוי מאורות, לכל רוע שבישרו האלים היה נוהל התרה משלו.
הקורפוס ועורכיו
לוחות נמבורבי שרדו מספריית אשורבניפל בנינווה, מבית מגרשי השדים באשור ומאתרים נוספים, בסך הכול כמאה וארבעים טקסים. ריצ'רד קפליס ההדיר חלק ניכר מן הקורפוס והציג אותו לקוראים מודרניים בשנות ה־1960 וה־1970; מהדורתו המונומנטלית ומחקרו של שטפן מאול שחזרו את ההעמדה הטקסית, המבנה המשפטי והתאולוגיה של הטקסים, ונותרו החיבור התקני בתחום; ספרה של אריקה ריינר Astral Magic in Babylonia מיקם את ההתרות בתוך המערכת הרחבה של כוכבים, אבנים וצמחים שבתוכה פעלו; ואיגרות החצר שההדיר סימו פרפולה מציגות את הטקסים כשהם פועלים בתיקי ממשל פעיל. באמצעותם ניתן לקרוא, נוהל אחר נוהל, את המענה המתועד ביותר שהעניקה תרבות עתיקה כלשהי לחרדותיה שלה.
כיצד לקרוא פרק זה
הכרטיסים שלעיל עוקבים אחר מסלולו של אות יחיד מן ההכרזה ועד לסילוקו: השם והרעיון המשפטי, הנסיבות, בעל המקצוע, בית הדין של שחר, התחליף, הנהר, ההשגחה שלאחר מכן, ההתרה הכללית, מועד הפקיעה, תיקי הארמון והקורפוס ששרד. להכרת האותות שעליהם השיבו הטקסים, ראו את עמודי אנומה אנו אנליל ולוחות הליקויים; להכרת המסורת השלמה, עיינו בעמוד אסטרולוגיית האותות הבבלית. הנמבורבי ועולמו הם חלק מקורפוס האקדמיה לטארוט בכל חמישים ושתיים השפות.
שאלות נפוצות
פוסטים אחרונים
גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.