מאין באה השעה

שתים עשרה שעות הלילה

המצרים מנו את הלילה לפי הדקאנים שעלו במהלכו, ולפי החשבון שנקבע אצלם, שנים עשר מהם ציינו את שעות החשכה. גם ליום נתנו שתים עשרה שעות, שנמדדו בצללים. השעות האלה התארכו והתקצרו עם העונות, עד שאסטרונומים יוונים באלכסנדריה קבעו להן אורך שווה. היממה בת עשרים וארבע השעות שעל כל שעון היא המניין המצרי בצורתו היוונית, מחולק לדקות לפי הדגם הבבלי.

שעות לילה
12
שעות יום
12
דקות בשעת לילה בתבאי
52–68

כיצד חולק הלילה

הכרטיסים עוקבים אחר השעה ממקורה האסטרונומי בדקאנים, דרך השעונים שמדדו אותה והטקסטים הדתיים שהעניקו לכל שעה משמעות, ועד השינויים היווניים והבבליים שיצרו את השעה המודרנית.

✨

שנים עשר דקאנים, שתים עשרה שעות

המקור מבערך 2100 לפנה״ס ואילך

טבלאות הכוכבים האלכסוניות שעל מכסי הארונות מימי הממלכה התיכונה מונות שנים עשר דקאנים לכל לילה, אחד לכל שעה. שעת הלילה התחילה כיחידה אסטרונומית: המרווח בין כוכב מציין אחד לבא אחריו, כפי שנקרא באופק המזרחי.

🧮

מדוע שתים עשרה ולא שמונה עשרה

החשבון הסבר מודרני

בלילה מלא בן שתים עשרה שעות עולים כשמונה עשר דקאנים. נויגבאואר ופארקר הסבירו את המספר שתים עשרה בדמדומים: סביב זריחת סיריוס באמצע הקיץ, כשהלילות קצרים ביותר, רק כשתים עשרה זריחות דקאנים חלות בחשכה של ממש.

⏳

שעות שמתארכות ומתקצרות

האורך בשימוש במשך אלפי שנים

שתים עשרה שעות מילאו תמיד את הלילה, יהיה אורכו אשר יהיה. בתבאי נמשכה שעת לילה כשישים ושמונה דקות בחורף וחמישים ושתיים בקיץ. השעות העונתיות, או הזמניות, האלה נשארו בשימוש יומיומי באירופה עד שהתפשטו השעונים המכניים.

☀️

שעות היום

המחצית האחרת שעוני צל מימי הממלכה החדשה

את אור היום מדדו בצללים. שעוני הצל המצריים הקדומים ביותר ששרדו הם מימי הממלכה החדשה, ולפי אחד השחזורים היום נמנה בתחילה כעשר שעות ועוד שתיים של דמדומים, כנגד שתים עשרה שעות הלילה.

💧

שעוני מים

כרנך בערך 1500–1350 לפנה״ס

כלי אבן ובו חור קטן סמוך לבסיס הניח למים לזרום החוצה בקצב קבוע. הדוגמה המשובחת ביותר ששרדה, מכרנך מימי אמנחותפ השלישי, נושאת בפנים סולם לכל חודש, משום ששעות הלילה שינו את אורכן, ודקאנים מבחוץ.

👁️

שומרי השעות

המקדשים מהממלכה החדשה עד התקופה הרומית

המקדשים העסיקו כוהנים שתוארם פירושו "זה שבשעה". הם צפו בכוכבים והכריזו על השעות לטקסי הלילה. כותבים יוונים קראו לכוהן כזה הורוסקופוס, שומר השעה, המילה שהאסטרולוגיה העניקה מאוחר יותר לאופק העולה.

🚣

שתים עשרה השעות של האמדואת

עמק המלכים הממלכה החדשה

"ספר מה שבעולם התחתון" מחלק את מסע הלילה של אל השמש לשתים עשרה שעות, וכל אחת מהן אזור בעולם התחתון עם שעריו, אליו וסכנותיו. בסוף השעה השתים עשרה נולדת השמש מחדש עם שחר. ההעתק השלם הקדום ביותר נמצא בקברו של תחותמס השלישי.

⭐

אלות השעות

קברים ומקדשים מהממלכה החדשה ואילך

לכל שעה של הלילה הייתה אלה, שתוארה לא פעם עם כוכב על ראשה, שהדריכה את ספינת השמש לאורך קטע החשכה שלה. האמדואת וספר השערים נוקבים בשמותיהן, והן מופיעות בקברים ועל קירות מקדשים.

🕯️

טקסים לפי השעה

המקדשים התלמיים דנדרה, אדפו, פילה

בטקסי אוזיריס של המקדשים התלמיים שמרו הכוהנים משמרת לאורך כל שעה של היום והלילה, עם מערכת לחשים ומנחות נפרדת לכל אחת. השעה כאן היא יחידה של פולחן לא פחות משהיא יחידה של זמן.

📐

שעות שוות באלכסנדריה

אלכסנדריה ורודוס המאה ה-2 לפנה״ס

אסטרונומים יוונים נזקקו ליחידות שאינן משתנות עם העונות. היפרכוס השתמש בשעות שוויוניות, כל אחת חלק אחד מעשרים וארבעה של יממה שלמה, ותלמי חישב בהן. המניין המצרי של עשרים וארבע שרד; האורך המשתנה לא שרד.

🔢

דקות מבבל

מסופוטמיה רובד בסיס השישים

שישים הדקות שבשעה ושישים השניות שבדקה באות מן החשבון הבבלי בבסיס שישים, שאסטרונומים יוונים השתמשו בו לכל השברים. יחידות הזמן של בבל עצמה היו שונות, שתים עשרה שעות כפולות ביממה, ולכן השעה המודרנית משלבת חלקים מצריים ובבליים.

🌅

ממציין השעה לאופק העולה

מצרים ההלניסטית מהמאה ה-2 לפנה״ס ואילך

דקאן עולה ציין את השעה, והמילה היוונית לנקודה העולה של גלגל המזלות, הורוסקופוס, פירושה שומר השעה. היסטוריונים רבים רואים באופק העולה של מפת הלידה צאצא של המנהג המצרי הזה, לקרוא את השעה מתוך מה שעולה במזרח.

שומרי השעות והיסטוריונים

פקידים וכוהנים מצרים שמדדו את השעות והכריזו עליהן, האסטרונומים היוונים שהשוו אותן, והחוקרים המודרניים שהתחקו אחר השעה עד הנילוס.

אמנמחת

פעל בערך ב-1500 לפנה״ס תבאי

פקיד מראשית השושלת השמונה עשרה, שכתובת קברו טוענת שהגה שעון מים בשביל המלך אמנחותפ הראשון, מותאם לאורכו המשתנה של הלילה לאורך השנה. זהו התיעוד הכתוב הקדום ביותר של מתקן כזה.

אמנחותפ השלישי

מלך בערך 1390–1352 לפנה״ס תבאי

המלך שבשמו נעשה שעון המים מכרנך, הקלפסידרה העתיקה ביותר שהשתמרה ברובה, עם סולם לכל חודש בפנים ודקאנים, כוכבי לכת וקבוצות כוכבים צפוניות חקוקים מבחוץ.

חרחבי

ראשית התקופה התלמיית מצרים התחתונה

כוהן שהכתובת על פסלו מתארת אותו כצופה בשמים שידע את זריחות הכוכבים ושקיעותיהם והכריז עליהן. זהו דיוקן עצמי נדיר של כוהן-אסטרונום מצרי בעבודתו.

היפרכוס

בערך 190–120 לפנה״ס רודוס

אסטרונום שפירושו לארטוס ולאודוקסוס מונה כוכבים המציינים כל שעה שוויונית של הלילה. השימוש שלו בשעות שוות מראה כיצד נעשה המניין המצרי של עשרים וארבע ליחידת חישוב.

קלאודיוס תלמי

בערך 100–170 לספירה אלכסנדריה

עבד לאורך כל ה"אלמגסט" בשעות שוויוניות המחולקות בבסיס שישים, ובה בעת הסביר כיצד להמיר אותן לשעות העונתיות של חיי היומיום, שתי השיטות זו לצד זו.

קלמנס מאלכסנדריה

בערך 150–215 לספירה אלכסנדריה

כותב נוצרי המתאר תהלוכה במקדש מצרי שבה נושא ההורוסקופוס מכשיר למדידת זמן וכף תמר, סמלי האסטרולוגיה, וחייב להכיר את ספרי הרמס על הכוכבים.

לודוויג בורכרדט

1863–1938 גרמניה ומצרים

אגיפטולוג שספרו "מדידת הזמן במצרים העתיקה" (Die altägyptische Zeitmessung, 1920) כינס את שעוני המים, שעוני הצל ומכשירי התצפית של מצרים למחקר השיטתי הראשון על האופן שבו מדדו המצרים את השעות.

הרמן יונקר

1877–1962 אוסטריה ומצרים

אגיפטולוג שפרסם ב-1910 את משמרות השעות של מסתורי אוזיריס מן המקדשים התלמיים, הטקסטים הפולחניים המקצים טקס נפרד לכל שעה של היום והלילה.

אריק הורנונג

1933–2022 גרמניה ושווייץ

אגיפטולוג שמהדורותיו ותרגומיו לאמדואת ולספר השערים הנגישו את שתים עשרה שעות מסע הלילה של השמש כטקסטים בעלי מבנה והיגיון משלהם.

גרהרד דורן-ון רוסום

פעיל משנות ה-80 גרמניה

היסטוריון שספרו "תולדות השעה" מתחקה אחר המעבר של אירופה מן השעות העונתיות שירשה מן העת העתיקה אל השעות השוות של השעונים המכניים בשלהי ימי הביניים.

מאין באו השתים עשרה

שעת הלילה המצרית התחילה כקטע של שמים. על מכסי הארונות של הממלכה התיכונה, בסביבות 2100 לפנה״ס, מונות טבלאות הכוכבים האלכסוניות שנים עשר דקאנים לכל שבוע בן עשרה ימים בשנה, וכל דקאן מציין שעה אחת של הלילה. בשיטה הזו, שעה הייתה המרווח בין הופעתו של כוכב מציין אחד להופעת הבא אחריו. איש לא בחר בשתים עשרה כמספר עגול ואז התאים לו כוכבים; המספר נבע ממספר הדקאנים ששימשו למילוי הלילה. הוא התקבע, ומשהתקבע האריך ימים אחרי שעוני הדקאנים עצמם, עבר אל האסטרונומיה היוונית ומשם אל כל שעון קיר ושעון יד שבשימוש היום.

מדוע שתים עשרה ולא שמונה עשרה

השמים מסתובבים פעם אחת ביממה, ולכן שלושים ושישה דקאנים הפזורים סביבם עולים במרווחים של כארבעים דקות, ובלילה מלא בן שתים עשרה שעות עולים כשמונה עשר מהם. המצרים מנו שתים עשרה. ההסבר שהציעו נויגבאואר ופארקר, ושהתקבל על דעת רבים, נשען על הדמדומים. שיטת הדקאנים הייתה קשורה לזריחה ההליאקלית של סיריוס, שחלה באמצע הקיץ, כשהלילות קצרים ביותר. הפחיתו את דמדומי הקיץ הארוכים, שבהם קשה לראות כוכבים סמוך לאופק, ושעות החשכה האמיתית מותירות מקום לכשתים עשרה זריחות דקאנים. המספר שנקבע בעונה הזו נעשה אחר כך התקן לכל השנה. הוצעו הסברים אחרים, אבל אף אחד מהם לא תפס את מקומו. השלכה אחת קל להחמיץ. אם כל שעת דקאן הייתה מרווח של ארבעים דקות בין שתי זריחות, שתים עשרה השעות של שעון הכוכבים כיסו רק כשמונה שעות בזמן השעון, הליבה החשוכה של הלילה. הרעיון של שתים עשרה שעות הממלאות יחד את הלילה כולו, מן השקיעה ועד הזריחה, שייך לשלב מאוחר יותר, כששעוני המים והשעה העונתית תפסו את מקומם של הכוכבים.

שעות שנושמות עם העונות

מאחר ששתים עשרה שעות מילאו תמיד את הלילה, לא היה לשעה אורך קבוע. לילה חורפי ארוך הוליד שעות ארוכות, ולילה קיצי קצר שעות קצרות. בקו הרוחב של תבאי ההבדל מורגש, כפי שמראים המספרים המשוערים שלהלן לפרק הזמן שמן השקיעה ועד הזריחה.

העונה בתבאי אורך הלילה שעת לילה אחת
היפוך החורף כ-13 שעות ו-40 דקות כ-68 דקות
נקודות השוויון כ-12 שעות כ-60 דקות
היפוך הקיץ כ-10 שעות ו-20 דקות כ-52 דקות

צפונה יותר ההבדל גדל. ברומא או באתונה שעת לילה חורפית נמשכת הרבה יותר משעה לפי החשבון של ימינו. השעות העונתיות האלה, הנקראות גם זמניות או לא שוות, היו הדרך הרגילה למנות זמן בכל אגן הים התיכון העתיק. אירופה של המנזרים שמרה עליהן בשעות התפילה הקנוניות שלה, והן פינו את מקומן לשעות שוות רק אחרי ששעונים מכניים בעלי קצב קבוע התפשטו בערי אירופה במאות הארבע עשרה והחמש עשרה.

שעות האור

כוכבים אינם יכולים למדוד את היום, ולכן פנו המצרים לצללים. שעוני הצל הקדומים ביותר ששרדו הם מימי הממלכה החדשה, וביניהם סוג בצורת האות L, שבו מוט רוחב מוגבה מטיל את צלו לאורך מוט מסומן, המופנה מזרחה בבוקר ומערבה אחר הצהריים. שחזור אחד רב השפעה, זה של פארקר, גורס שהיום חולק במקורו לעשר שעות של אור מלא ועוד שעה אחת של דמדומי בוקר ושעה אחת של דמדומי ערב, שתים עשרה בסך הכול, כנגד שתים עשרה שעות הלילה. יהיה הסידור הקדום ביותר אשר יהיה, עד ימי הממלכה החדשה היו ליום וללילה המצריים שתים עשרה שעות כל אחד, ולמחזור כולו עשרים וארבע.

מדידת השעה במים

תצפית בכוכבים מועילה רק בלילות בהירים, והמצרים בנו גם שעוני מים. כתובת הקבר של פקיד בשם אמנמחת, מראשית השושלת השמונה עשרה, טוענת שהגה בשביל המלך אמנחותפ הראשון שעון מים שהתחשב באורכו המשתנה של הלילה לאורך השנה. הדוגמה העתיקה ביותר שהשתמרה ברובה נעשתה בכרנך בימי אמנחותפ השלישי, בסביבות 1380 לפנה״ס. זהו כלי אבן, רחב יותר בחלקו העליון מאשר בתחתיתו, עם פתח יציאה קטן סמוך לבסיס. כשהמים זרמו החוצה, ירד מפלסם על פני סדרת סימנים בדופן הפנימית. יש שם שנים עשר טורי סימנים, אחד לכל חודש, משום שאורכה של שעת לילה השתנה במהלך השנה. מבחוץ חקוקים הדקאנים, כוכבי הלכת וקבוצות הכוכבים הצפוניות, כך שהמכשיר נשא על פניו את השמים שנבנה כדי להחליף.

האנשים ששמרו על השעות

המקדשים נזקקו לשעות מדויקות לטקסי הלילה, והם העסיקו כוהנים כדי לספק אותן. תואר מצרי אחד, המתורגם לרוב "זה שבשעה", שייך לשומרי השעות האלה, שצפו בכוכבים, נעזרו בשעוני המים והכריזו על כל שעה. כתובת על פסלו של הכוהן חרחבי, מראשית התקופה התלמיית, מתארת אותו כצופה בשמים שידע את זריחות הכוכבים ושקיעותיהם, אחת העדויות האישיות המעטות על העבודה הזו. כותבים יוונים קראו לכוהן כזה הורוסקופוס, שומר השעה. קלמנס מאלכסנדריה, שכתב בסביבות 200 לספירה, מתאר תהלוכה במקדש שבה נושא ההורוסקופוס מכשיר למדידת זמן וכף תמר, וחייב להכיר את ספרי הרמס העוסקים בכוכבים.

הלילה כמסע

הדת המצרית העניקה לשתים עשרה השעות משמעות נוספת. בקברי המלכים של הממלכה החדשה, "ספר מה שבעולם התחתון", הידוע בשם האמדואת, מחלק את הלילה לשתים עשרה שעות, וכל אחת מהן אזור בעולם התחתון שבו מפליג אל השמש בספינתו. הוא פוגש את המתים, עובר על פני סכנות, ובשעה השביעית ניצב מול הנחש אפופיס. בסוף השעה השתים עשרה הוא נולד מחדש עם שחר כחיפושית חפרי. האמדואת השלם הקדום ביותר נמצא בקברו של תחותמס השלישי. ספר השערים, שהעדות הראשונה לו היא בקברו של חורמחב, מחלק את אותו מסע לשתים עשרה שעות המופרדות בשערים שמורים. לכל שעה אלה משלה, שתוארה לא פעם עם כוכב על ראשה, המדריכה את הספינה לאורך קטע החשכה שלה. השעה האסטרונומית של מכסי הארונות והשעה הדתית של קברי המלכים הן אותן שתים עשרה חלוקות, הנראות משני צדדים.

טקסים לפי השעה

במקדשים התלמיים של דנדרה, אדפו ופילה ארגנה השעה את הפולחן כמו את המיתוס. משמרות השעות של מסתורי אוזיריס, שפרסם הרמן יונקר ב-1910, קובעות מערכת לחשים ומנחות נפרדת לכל שעה של היום ושל הלילה, כך שהכוהנים שמרו על האל המת לאורך כל עשרים וארבע השעות. שעות מדויקות היו צורך פולחני, וזה עוזר להסביר את ההשקעה בשעוני מים ובצופים מיומנים.

שעות עונתיות בעולם הרומי

היוונים והרומאים אימצו את החלוקה לשתים עשרה ושתים עשרה בצורתה העונתית. פליניוס הזקן מספר ששעון השמש הציבורי הראשון ברומא הובא מקטניה שבסיציליה ב-263 לפנה״ס והראה שעות שגויות במשך כמעט מאה שנה, משום שתוכנן לקו רוחב אחר. השעות הרומיות נמנו מן הזריחה, כך שהשעה השישית של היום הייתה תמיד הצהריים, בכל עונה; הסייסטה הספרדית קרויה על שם "השעה השישית" (sexta hora) הזו. מהנדסים באלכסנדריה, החל בקטסיביוס במאה השלישית לפנה״ס, בנו שעוני מים עם סולמות מתכווננים, כדי שזרימת המים תוכל לעקוב אחר שעות שאורכן משתנה במשך השנה, וויטרוביוס מתאר מתקנים כאלה בספרו על האדריכלות. הנוהג הנוצרי הקדום והמנזרי שמר על אותו חשבון: תפילות הפרימה, הטרצה, הסקסטה והנונה קרויות על שם השעה הראשונה, השלישית, השישית והתשיעית של היום העונתי. המניין המצרי של שתים עשרה נעשה לזמן המשותף של הים התיכון, עדיין בצורתו הגמישה.

שעות שוות באלכסנדריה

האסטרונומים היוונים אימצו את המניין המצרי של עשרים וארבע, אבל לא יכלו לחשב בשעות שאורכן משתנה. הם הגדירו את השעה השוויונית, חלק אחד מעשרים וארבעה של יום ולילה שלמים, השווה לשעה העונתית רק בנקודות השוויון. היפרכוס, במאה השנייה לפנה״ס, חותם את פירושו לארטוס ולאודוקסוס ברשימות של כוכבים המציינים כל שעה שוויונית של הלילה, צאצא יווני של שעוני הדקאנים. תלמי השתמש בשעות שוויוניות לאורך כל ה"אלמגסט" והסביר כיצד להמיר אותן לשעות עונתיות. מאז עבדו האסטרונומים בשעות שוות, ואילו חיי היומיום שמרו על הסוג העונתי עוד חמש עשרה מאות שנים.

שישים דקות מבבל

החלוקות שבתוך השעה הן בבליות. האסטרונומים של מסופוטמיה מנו בבסיס שישים וחילקו את היממה לשתים עשרה שעות כפולות, כל אחת של שלושים מעלות זמן בנות כארבע דקות. האסטרונומים היוונים אימצו את בסיס השישים לכל השברים שלהם, וכשחילקו את השעה המצרית, חילקו אותה לשישים חלקים, ואת אלה שוב לשישים. השעה המודרנית, בת שישים דקות ושישים שניות, היא אפוא כלאיים: מניין מצרי של עשרים וארבע, החלטה יוונית לעשות כל שעה שווה, ושיטה בבלית לחלק אותה.

משומר השעה לאופק העולה

השעה השאירה חותם גם על האסטרולוגיה. בהורוסקופים ההלניסטיים, הנקודה של גלגל המזלות העולה באופק המזרחי ברגע הלידה נקראת הורוסקופוס, שומר השעה, אותה מילה ששימשה לכוהן המקדש. המעלה העולה מגדירה את הבית הראשון ומעגנת את שאר המפה. היסטוריונים רבים רואים קו המוביל מן המנהג המצרי לקבוע את השעה לפי הדקאן העולה במזרח אל ההדגשה היוונית של המזל העולה, והדקאנים ההלניסטיים, שלושה לכל מזל, שמרו ברשימות אחדות על שמותיהם המצריים. האופק העולה המודרני הוא, לפי התיאור הזה, השריד העתיק ביותר של שעון הלילה המצרי בתוך האסטרולוגיה.

להמשך הקריאה

על טבלאות הכוכבים שחילקו לראשונה את הלילה, ראו את טבלאות הכוכבים האלכסוניות. על השעונים הרעמססיים שציינו את השעות לפי כוכבים החוצים את המרידיאן, ראו את שעוני הכוכבים הרעמססיים, ועל תפקידם המאוחר של הדקאנים כפָּנים של מזלות גלגל המזלות, את הפָּנים של האסטרולוגיה. תולדות הדקאנים והשעות הן חלק מן המאגר של Tarot Academy בחמישים ושתיים שפות.

שאלות נפוצות

מדוע יש ביממה 24 שעות?

משום שהמצרים חילקו את הלילה לשתים עשרה שעות, שכל אחת מהן צוינה בדקאן עולה, ואת היום לשתים עשרה שעות שנמדדו בשעוני צל. אסטרונומים יוונים באלכסנדריה שמרו על הסכום של עשרים וארבע והשוו את אורכן של השעות לצורכי חישוב. המניין של עשרים וארבע הוא מצרי; האורך השווה הוא יווני; הדקות והשניות הן בבליות.

מדוע מנו המצרים שתים עשרה שעות לילה?

בלילה מלא בן שתים עשרה שעות עולים כשמונה עשר דקאנים, אבל שיטת הדקאנים הייתה קשורה לזריחת סיריוס באמצע הקיץ, כשהלילות קצרים והדמדומים ארוכים. נויגבאואר ופארקר טענו שבעונה הזו חלו בחשכה של ממש רק כשתים עשרה זריחות דקאנים, והמספר נעשה לתקן. זהו ההסבר המקובל ביותר.

האם כל השעות המצריות היו באותו אורך?

לא. ללילה היו תמיד שתים עשרה שעות, ולכן אורכן הלך אחר אורך הלילה. בתבאי נמשכה שעת לילה כשישים ושמונה דקות בהיפוך החורף וכחמישים ושתיים בהיפוך הקיץ. השעות העונתיות האלה נשארו הנורמה בחיי היומיום עד ששעונים מכניים בעלי שעות שוות התפשטו באירופה של שלהי ימי הביניים.

כיצד ידעו המצרים מה השעה בלילה?

בתצפית בזריחת הדקאנים, ומימי הממלכה החדשה גם בעזרת שעוני מים: כלי אבן שהתרוקנו בקצב קבוע על פני סימנים בדופן הפנימית. לשעון המים מכרנך, שנעשה בימי אמנחותפ השלישי, יש סולם נפרד לכל חודש. כוהני המקדש שתפקידם היה לשמור על השעות השתמשו בשניהם.

מהו שעון המים העתיק ביותר?

העתיק ביותר שהשתמר ברובו הוא הקלפסידרה מכרנך שנעשתה בימי אמנחותפ השלישי, בסביבות 1380 לפנה״ס, והנמצאת כיום במוזיאון המצרי בקהיר. כתובת קבר מוקדמת יותר של פקיד בשם אמנמחת טוענת שהכין שעון מים בשביל אמנחותפ הראשון, אבל המתקן הזה לא שרד.

כיצד נמדדו שעות היום?

בשעוני צל, שהדוגמאות הקדומות ביותר מהם ששרדו הן מימי הממלכה החדשה. בסוג נפוץ אחד הטיל מוט רוחב מוגבה את צלו לאורך מוט מסומן, שהופנה מזרחה בבוקר ומערבה אחר הצהריים. פארקר הציע שהיום נמנה בתחילה כעשר שעות ועוד שתי שעות דמדומים.

מה הן שתים עשרה השעות שבאמדואת?

האמדואת, ספר קבורה מלכותי מימי הממלכה החדשה, מחלק את הלילה לשתים עשרה שעות, וכל אחת מהן אזור בעולם התחתון שבו מפליג אל השמש לפני לידתו מחדש עם שחר. לכל שעה אלים, סכנות ואלה ממונה משלה. ספר השערים מחלק את אותו מסע לשתים עשרה שעות המופרדות בשערים.

מי המציא את השעות השוות?

אסטרונומים יוונים של התקופה ההלניסטית. היפרכוס השתמש במאה השנייה לפנה״ס בשעות שוויוניות, כל אחת חלק אחד מעשרים וארבעה של יממה שלמה, ותלמי חישב בהן לאורך כל ה"אלמגסט". אסטרונומים בבליים כבר מדדו זמן ביחידות שוות, אבל ליממה שלהם היו שתים עשרה שעות כפולות, ולכן השעה השווה, עשרים וארבע ביממה, היא מבנה יווני על גבי מניין מצרי.

מאין באות הדקות והשניות?

מן החשבון הבבלי בבסיס שישים. אסטרונומים יוונים השתמשו בחלקי שישים לכל סוג של שבר, ולכן כשחילקו את השעה, חילקו אותה לשישים חלקים ואת כל אחד מהם לשישים נוספים. השעה עצמה מצרית במקורה; חלוקותיה הולכות לפי שיטת המספרים הבבלית.

מה הקשר בין האופק העולה לשעות המצריות?

המילה היוונית לאופק העולה, הורוסקופוס, פירושה שומר השעה, אותו תואר שניתן לכוהני המקדש המצרים ששמרו על השעות. במצרים נקראה השעה מתוך הדקאן העולה במזרח; באסטרולוגיה ההלניסטית המעלה העולה של גלגל המזלות מעגנת את מפת הלידה. היסטוריונים רבים רואים באופק העולה ירושה מן המנהג המצרי הזה.

פוסטים אחרונים

גלה את החוכמה העתיקה של קלפי הטארוט ופתח את סודות המסע הרוחני שלך. הבלוג שלנו הוא שערך להבנת הסימבוליזם העשיר, המשמעויות והיישומים המעשיים של קריאת טארוט.