רונות: שבוע המתחיל ביום שני, 28 בספטמבר

ירה היא השנה והקציר, הרונה של גמול המגיע לפי לוח הזמנים שלו ולא שלך. יחידת הזמן הטבעית שלה היא שנים-עשר חודשים ושבוע הוא חלק קטן ממנה, ולכן הקריאה ספציפית: זהו שבוע קציר, השבוע שבו משהו שנשתל לפני עונה מגיע ומבשיל. אסוף אותו פנימה. אל תעמוד בשדה ותחליט אם זה מספיק; השנה החליטה על כך, וההחלטה התקבלה באביב. השבוע אסוף את מה שבשל, דייק באחסונו, והשאר באדמה את כל מה שעדיין אינו מוכן, כי ירה היא גם ההבטחה שהמחזור מסתובב שוב. מה שתעשה השבוע עם הגמול הוא שיקבע אם זה של השנה הבאה יהיה גדול יותר.

אר היא שנה ברוכה בפוטהארק הצעיר, שפע, והשיר הנורווגי מוסיף את מה שהרונה העתיקה אינה אומרת: הוא מספר שפרודי היה נדיב. השפע כאן מגיע על פי לוח הזמנים של העונה ומחולק, והחלוקה היא מה שהשיר זוכר ממנו. השבוע נכנס משהו, יותר ממה שהיית צריך, וכל הוראתה של הרונה עוסקת בעודף. תן חלק ממנו, ביודעין ובכוונה, למי שלא זרע. שנה טובה שנאגרת היא שנה רעה עם אסם מלא, והשיר יודע איזה מלך הוא משבח.

גר היא העונה הטובה, שבה, כפי שמתאר השיר האנגלי, האדמה מעניקה פירות מאירים לעשירים ולעניים כאחד. הקציר אינו בודק למי זה הגיע. השבוע שלך מגיע וכך גם של מישהו אחר, והשני עשוי להיות אדם שהיית משאיר בשדה. הנח לזה. הרונה ברורה בכך שגמול העונה אינו שיפוט, ואת השבוע עדיף לבלות באיסוף של היבול שלך מאשר במדידת היבול שלהם. אסוף, אחסן, והיה אדיש כמו האדמה לגבי מי עוד קיבל פרי.

נגיאדל היא פציעה והרג, כדברי הדימויים המסורתיים, תחילת הקטל ולבושם של הרופאים: הפגיעה, והמערך שצומח סביבה. בטווח של שבוע האות עוסקת בחצי השני. משהו נחתך, השבוע או לפניו, ומלאכת השבוע היא החבישה ולא הפצע. היה הרופא. הבט במה שבאמת נפגע, נקוב בו במדויק, חבוש אותו בלי הצגה, ובדוק אותו בכל יום ולא פעם אחת. השבוע אינו עוסק במי שאחז בלהב. הוא עוסק בשאלה אם עד יום ראשון החתך בדרכו להפוך לצלקת, או שהושאר פתוח לטובת הסיפור.