רונות: שבוע המתחיל ביום שני, 19 באוקטובר

סובילו (Sowilo) היא השמש, והשירים מתייחסים אליה כאל כלי עזר ולא כאל ברכה גרידא. הבית באנגלית עתיקה מעניק אותה למלחים החוצים מים פתוחים ללא קו חוף נראה לעין; השיר האיסלנדי מכנה אותה צערו הנצחי של הקרח. השבוע נושא את שתי המשמעויות הללו: משהו שהיה קפוא במקומו מתחיל לנוע, ובו בזמן נקודת התייחסות מתבהרת דיה כדי לנווט לפיה. המשמעות השנייה חשובה יותר. אם שקלת החלטה מול מספר שיקולים משתנים, מצא את זה שאינו משתנה וכוון את נתיבך לפיו. הנח לשאר להיות מזג אוויר בלבד. סובילו אינה אומרת שהשבוע יסתיים בהצלחה. היא אומרת שאתה רואה טוב מספיק כדי לשמור על מסלול, ושמירה עליו לאורך שבעה ימים היא העבודה כולה.

פה (Fé) היא עושר, ושני השירים הנורדיים נפתחים באותו ביטוי ממש: מחלוקת בין שאר בשר. אחוזות בתקופה הוויקינגית חולקו בין יורשים, והסאגות גדושות במה שהתרחש בעקבות זאת. הבית הנורווגי מוסיף שהזאב גדל ביער: צרה הצומחת הרחק מן העין. השבוע כסף או משאב משותף מגיעים למוקד, והרונה מעוניינת פחות בכמה יש מאשר במי עוד מאמין שיש לו תביעה עליו. ציין את התביעות הללו מוקדם. העלה את ההסדר על הכתב, אפילו בין אנשים שבוטחים זה בזה, משום שאמון הוא שהופך ויכוח מאוחר למר כל כך. אם משהו נכנס, החלט כיצד הוא יחולק לפני שמישהו שואל. אזהרת הרונה ממוקדת: המריבה נוטה להגיע דרך הכסף ולא בגללו.

סיגל (Sigel) היא השמש, והשיר האנגלי העתיק מעניק אותה לקבוצה אחת בלבד: יורדי ים, שעבורם היא תמיד תקווה בעת שהם חוצים את מרחץ הדגים, עד שסוס הים מביא אותם אל היבשה. הפסוקית האחרונה הזו קובעת את תנאי השבוע. אתה נמצא בעיצומה של חצייה, כשהחוף הישן מאחוריך והחוף החדש עדיין אינו נראה לעין, ומה שיש לך הוא נקודת ייחוס אמינה אחת. השתמש בה. בדוק את כיוונך מולה פעם ביום ולא בכל שעה, משום שתיקון מתמיד הוא האופן שבו ספינה מסיימת בזיגזג. לא משנה מה ספרים מאוחרים טוענים, אין זו רונת ניצחון; סיגל פירושה שמש ואין לה כל קשר לניצחון. היא מציעה כיוון, לא הגעה ליעד. שמור על המסלול יציב ותן לירידה ליבשה להגיע כשתגיע.

אידאד (Idad) היא כמעט בוודאות עץ הטקסוס, וכינוייה עוסקים בגיל: העתיק שבעצים, היפה שבקדמונים. הביטוי השני משתמש במילה שמשמעה אנשים זקנים כשם שהיא מציינת דברים עתיקים, כך שהאות מושיטה יד אל שורשי העבר והאבות. השבוע דבר ארוך ימים ניצב לצד כל מה שמרגיש דוחק: דפוס משפחתי, הסדר ישן, מוסד, אדם שהיה כאן לפני הבעיה הנוכחית ויישאר כאן אחריה. תן להשוואה הזו לקבוע את קנה המידה. חלק ניכר ממה שנראה דחוף ייראה קטן לצידו, וזה מועיל ולא מרפה ידיים. אידאד היא גם האחרונה מבין עשרים האותיות, החריץ החמישי, הנקודה שבה רצף הושלם. אם משהו מגיע לסיומו, התייחס אליו כאל דבר שהושלם ולא כאל כישלון, ושאל מישהו מבוגר יותר מה הוא זוכר מן האופן שבו הכל התחיל.