השטן

דימויים וסמליות

השטן של ריידר-ווייט-סמית הוא דמות חצי אדם וחצי תיש הרובצת על כן אבן שחור, לקוחה ישירות מציור הבפומט של אליפס לוי מ-1855. יש לו פנים מזוקנים ומפלצתיים, כנפי עטלף שמזכירות את הערפד המרוקן אנרגיה חיונית, רגלי תיש שעירות וטפרי הרפיה חדים במקום כפות רגליים. על מצחו פנטגרם הפוך, כוכב הרוח הזקוף השולט ביסודות שנהפך על ראשו, כך שחומר דחוס ואינסטינקט חייתי שולטים בהתעלות הרוחנית.

ידו הימנית מורמת בחיקוי לעגני לברכת הכוהן הגדול, ואילו שמאלו מפנה לפיד בוער מטה אל האדמה, ומלבה את אש התאווה והאובססיה החומרית. לרגליו עומדות שתי דמויות אנוש עירומות ומקורננות, כבולות לכן, ההמשך המושחת של הזוג התמים מהנאהבים. זנבו של הגבר מסתיים בלהבה לזעם ולתשוקה הרסנית, זנבה של האישה באשכול ענבים לשכרות ולהתמכרות להנאות.

הפרט המכריע הוא השרשראות. קולרי הברזל סביב צוואריהם רפויים, רחבים דיים להרים ולצעוד מהם בכל רגע. השעבוד של השטן הוא שעבוד עצמי, שמתקיים לא בכוחו של השד אלא בשאננות אנושית ובאמת הלא נוחה שבני אדם רוצים לעיתים קרובות בדיוק את הדברים שמעכבים אותם.

משמעות הליבה

השטן הוא מראה לצל האנושי, לא מפלצת שאורבת בחושך. הוא משקף חומרנות ארצית, תשוקה גופנית, התמכרות ושעבוד עצמי, הכוח הרדום של הלא-מודע שהופנה נגדכם. דימויו המרכזי מתעקש שהשד אינו חיצוני. הוא המפלצת שאתם מאכילים בפנים, והפחד מהדיו שעל הקלף רק מסיט את האנרגיה שצריכה ללכת אל ההרגלים והאמונות שבאמת כובלים.

הכול סובב סביב השרשראות הרפויות האלה. הקלף מכנה בשמו את הפרדוקס האנושי הגדול, שבני אדם רודפים אחרי מה שמעכב אותם מפני שההקלה המיידית של הסחת דעת קלה יותר מעבודת הריפוי האיטית. הוא אינו קורא לשואל רע. הוא מוסר לו אבחנה, ומתחת לפחד, תוכנית לצאת לחופשי ברגע שיחליט.

משמעות במצב ישר

במצב ישר, ולמרות הדימויים, השטן הוא קלף עצה מעצים. הוא מסרב לשפוט אתכם כרעים, ובמקום זאת מכריח אתכם לקחת אחריות על חלקכם, ולוחץ בשתי שאלות קשות: מה אתם מרוויחים מההישארות, ומה אתם מפחדים להפסיד אם תעזבו. בכסף ובעבודה הוא יכול להיקרא גם להפך, כרשות להיות שאפתנים, תחרותיים ובעלי גבולות בלי פשרות, להפסיק לתת לאנשים לרמוס את טוב לבכם ולתת לשטן את המגיע לו.

באהבה. מערכת יחסים שבנויה על תשוקה אך דלה בתוכן רגשי, או בן זוג אחד ששולט בשני, מתמרן אותו או מבצע בו גזלייטינג. כשהוא נקרא בקשר בריא ומוסכם הוא מתהפך למגנטיות גולמית, משיכה גופנית מספקת מאוד ותחושה משמחת של גורל ושל דבקות זה בזה.

בקריירה. תחושת לכידות בעבודה שפוגעת בערכים שלכם, או קיבעון על הצלחה חומרית שמותיר אתכם חלולים. כעצה הוא יכול לאשר שאפתנות אמיתית וגבולות נחושים.

בכספים. הוצאות כפייתיות, הימורים ומעגל החובות המחניק.

בבריאות. התמכרות והקהיה, ההרגל ההרסני שמשמש להימנעות מרגש במקום להתמודד איתו.

משמעות במצב הפוך

במצב הפוך האנרגיה הכבדה מתרוממת. הקלף מסמן שהשואל הכיר במגבלות שכפה על עצמו, השיב לעצמו את כוחו והתחיל להשיל את השרשראות הרפויות מצווארו. כישוף הכלוב נשבר לא בקסם אלא בהודאה כנה ואכזרית.

באהבה. זיהוי הדפוס הרעיל סוף סוף, סיום דינמיקה של תלות הדדית או התעללות, הצבת גבולות נחושים והליכה ממה שכבר אינו משרת אתכם.

בקריירה. מודעות עצמית גוברת לחלקכם בחוסר הסיפוק, פריצה מהקופסה וסירוב להישאר בני ערובה של משכורת.

בכספים. מעידות כספיות שנפתרות סוף סוף, גישה מתונה יותר לכסף ויציאה מתחת לחוב מוחץ.

בבריאות. תפנית חיובית, חזרה לפיכחות, שבירת התמכרות גופנית, או שחרור מחרדה ומדיכאון שסביבה לחוצה הולידה.

הערות היסטוריות

לשטן מוצא מוזר: הוא חסר. חפיסות ויסקונטי-ספורצה היסודיות ממילאנו של אמצע המאה החמש עשרה שרדו בלי השטן ובלי המגדל, וההיסטוריונים קוראים את הפער ברובו כמכוון ולא כאובדן של הזמן. באמצע שנות ה-1400 לא היה דימוי מתוקנן של השטן הנוצרי, והדמות המקודדת שתעגן את הקלף הגדול החמישה עשר לא התיישבה בייצור הקלפים האיטלקי עד כמעט מאה שנה מאוחר יותר, ולכן כנראה לא הייתה כלל חלק מרצפי הקלפים הגדולים המוקדמים ביותר.

משקיבל פנים, הקלף משך את תשומת לבו של הקסם העממי. רישומי האינקוויזיציה הוונציאנית מתארים את קלף השטן בשימוש בטקסי אהבה ותאווה כופים, נשים שפנו אל הדמות הפורצת ביותר בחפיסה לתשוקות שתפילה אורתודוקסית לא הייתה משרתת, מה שביסס את הקשר הארוך שלו לתשוקה ארצית ולחתירה תחת הסדר המוסרי. כשווייט ופמלה קולמן סמית קיבעו את הדימוי המודרני ב-1909, הם בנו את השטן שלהם ישירות מהבפומט של לוי, ונתנו לקלף את צורתו המוכרת ביותר והטעונה ביותר מבחינה מוסרית.

התאמות

מספר. XV, חמש עשרה, שמצטמצם לשש וקושר את השטן לנאהבים כמראת הצל הדחוסה שלהם, אותו זוג שנראה כבול במקום מבורך.

אסטרולוגיה. שבתאי ומזל גדי, מזל האדמה הקרדינלי של משמעת, שאפתנות ודחף חומרי. השטן עובד עם הצל של התכונות האלה, שם שאפתנות בריאה נרקבת לחמדנות, משמעת מתקשה לשליטה, והרצון לביטחון מחמיץ לחומרנות מוחצת, והכול תחת משקל ההגבלה של שבתאי.

יסוד. אדמה, שמעגנת את הקלף בגוף, בכסף, בתיאבון ובעובדה הפשוטה שאנחנו כבולים לבשר.

קבלה. האות העברית היא עי״ן, "עין", על הנתיב העשרים ושישה מהוד אל תפארת, קטע שמכונה לעיתים קרובות ליל הנשמה האפל, שבו ההונאות העצמיות של המחפש נגררות אל אור השמש הבוהק.

מיתולוגיה וכן/לא. מאחורי השטן הנוצרי עומדים פאן, דיוניסוס וקרנונוס הקלטי, אלים קדומים יותר שאצלם תשוקה גולמית הייתה טבעית ולא חוטאת, ורק נזקקה לאיזון. כתשובת כן או לא הקלף נקרא בדרך כלל כלא מזהיר, דחיפה לבחון מה באמת כובל אתכם לפני שתפעלו.

נקודת מבט פסיכולוגית

בפרקטיקה הטיפולית השטן הוא המנוע של עבודת הצל, העמל היונגיאני של התמודדות עם מה שהדחקתם ושילובו. הוא מגיע כהתערבות נגד המחבל הפנימי, הקול שמתעקש שאתם לא ראויים או פגומים מיסודכם, ושקרו הגדול הוא שהצל שלכם חזק מהרצון המודע שלכם.

שאלתו החדה ביותר היא מדוע שמישהו יבחר בכלוב בכוונה. התשובה היא התמורה, הרווח המשני שמחזיק אדם כבול. המציאות המוכרת מרגישה בטוחה יותר מבחינה נוירולוגית מהלא נודע, גם בזמן שהיא חונקת. זהויות נבנות סביב הפצע, הקדוש המעונה או העוזר הנצחי או הבת הטובה, כך שהשלת השרשראות מאיימת במות אגו של ממש. ולהישאר כבולים פירושו לעולם לא להסתכן בשיפוט שבא עם ההליכה או בחשיפה שבניסיון ובכישלון. המוח רושם כל מה שאתם נמנעים ממנו כמסוכן, וכך מזין בשקט את הדבר שאתם מפחדים ממנו. כל הלקח של הקלף הוא שהשרשראות תמיד היו אשליה והמפלצות תמיד היו פנימיות.

השטן בחפיסות שונות

טארוט מרסיי. העתיק מבין השלושה הוא המוזר ביותר, חיה כחולת עור והרמפרודיטית, מפוצלת לחלקים מודעים למחצה עם פנים שניים הבוהים מבטנה ועיניים קבועות בברכיה. היא אוחזת במטה בוער ושני שדונים קטנים ומקורננים עומדים כבולים לכן שלה. השטן הזה הוא הלא-מודע הכאוטי עצמו, כוח טבע עיוור שבבית בחושך.

קראולי-תות. קראולי וליידי פרידה האריס זורקים את המסגרת המוסרית. השטן שלהם הוא תיש מפואר בעל עין שלישית וענף של פרחים כחולים העומד לפני פאלוס עצום, והנשמות האנושיות אינן כבולות אלא מוחזקות כזרע בתוך האשכים, פוטנציאל הממתין ללידה. בעקבות הכלל ש"מילת החטא היא הגבלה", הקלף הזה מרומם את הדחף החייתי במקום להעניש אותו.

חפיסות מודרניות. גרסאות עכשוויות מעדכנות את הכלוב. סיי-פיי טארוט מציירת את השטן כמחשב וינטג׳ בגודל קיר ושתי דמויות לא כבולות צועדות לעברו מרצון, תמונה של תלות דיגיטלית ללא שרשראות, ואילו מיתיקל מיסטיק טארוט מציגה דמויות כחושות הקשורות לכיסא עם מספיק חבל רפוי כדי לשרוף אותו ולהשתחרר, שבוחרות בסבל המוכר על פני הלא נודע.

בשילוב ובהקשר

השטן קשור לנאהבים ביותר מנומרולוגיה. חמש עשרה מצטמצם לשש, ושני הקלפים נקראים כזוג של אור וצל, הזוג התמים של הנאהבים ששב ומופיע כאן בשרשראות. כששניהם מופיעים יחד הם מסמנים בדרך כלל מערכת יחסים של להבה תאומה או קארמה עזה, משיכה מגנטית גופנית ורוחנית שגם מכריחה כל אחד לשקף את הצל הלא מרופא העמוק ביותר של השני, והעבודה היא להבדיל בין אהבה שמרוממת לתאווה שכובלת.

המיזוג, שכנו ברצף, פועל כתרופת נגד: לצד השטן הוא טוען שהשרשראות רפויות ואפשר להשיל אותן דרך גבולות וריפוי. כשקוראים לאדם מתעלל באמת, קוראים מנוסים מושיטים לעיתים קרובות מעבר לשטן אל חמש החרבות, שכן טבעו האמיתי של השטן כפול ולא פשוט רע.

בעמדת עצה או תוצאה הקלף שומר על חדות האבחנה שלו. הוא מבקש מהשואל לכנות בשם את התמורה שמחזיקה אותו תקוע, ואז מזכיר לו שהקולר תמיד היה רפוי. האימה שהוא מציע אינה שאתם לכודים, אלא שיכולתם לצאת לחופשי בכל רגע.