פותורק
אר היא הקבר, ושיר הרונות האנגלו-סקסי מסתיים בה בלי להציע דבר אחריה. הבשר מתקרר בלי מנוס, הגופה החיוורת בוחרת באדמה כבת זוגה למשכב, והשורה האחרונה מבטלת שלוש מהרונות של השיר עצמו: הפירות נושרים, השמחות חולפות, הבריתות בין בני אדם נכשלות. כשקוראים אותה על יום בודד, אין זו אזהרה מפני מה שעלול לקרות. זה החלק שאחרי. משהו הסתיים, הסיום אינו הפיך, והיום נועד לטפל במה שנשאר ולא לפתוח את השאלה מחדש. אל תרכך אותה להתחלה; דאג כבר מכסה את נקודות המפנה.