רונות: יום שישי, 9 באוקטובר

פהו היא בקר: עושר שהולך על רגליו, ויכול גם ללכת ממך. היום היא מצביעה על כל מה שבבעלותך שצריך להאכיל, בין אם זה כסף, רכוש, התחייבות או מוניטין. שום דבר מזה אינו פסיבי. שאל כמה עולה לך תחזוקת מה שבידך, ואם התשובה עדיין שווה את זה. ייתכן שמשהו שאתה מחשיב כנכס הפך בשקט לבהמת משק.

נאודר היא צורך, והשיר הנורווגי אומר זאת בפשטות: הצורך משאיר מעט בחירה, והאדם העירום קופא בכפור. זו רונה של מגבלה שהיציאות ממנה כבר נסגרו. היום, הפסק לחפש את היציאה. מה שהיום מציע אינו חופש אלא שאלה קטנה יותר: בהינתן המגבלה, מהו הדבר האחד שעדיין בהישג יד? עשה את הדבר הזה. אפשר לשרוד צורך כשעובדים איתו ולא מתווכחים איתו.

אר היא הקבר, ושיר הרונות האנגלו-סקסי מסתיים בה בלי להציע דבר אחריה. הבשר מתקרר בלי מנוס, הגופה החיוורת בוחרת באדמה כבת זוגה למשכב, והשורה האחרונה מבטלת שלוש מהרונות של השיר עצמו: הפירות נושרים, השמחות חולפות, הבריתות בין בני אדם נכשלות. כשקוראים אותה על יום בודד, אין זו אזהרה מפני מה שעלול לקרות. זה החלק שאחרי. משהו הסתיים, הסיום אינו הפיך, והיום נועד לטפל במה שנשאר ולא לפתוח את השאלה מחדש. אל תרכך אותה להתחלה; דאג כבר מכסה את נקודות המפנה.

איליאן היא מרפק, והיא האות היחידה באלפבית שנקראה על שם צורתה שלה ולא על שם דבר כלשהו שם בעולם. מרפק מתכופף לכיוון אחד ואז נעצר, וזו בדיוק הסיבה שהוא עובד. היום צפה לשינוי כיוון שהמבנה יכול לספוג בלי שדבר יישבר. שתיים משלוש רשימות הקנינגים מכנות את האות הזו אמה גדולה, האורך מהמרפק עד קצות האצבעות, והמשפט האירי הקדום מדד כך מבנים וקרקע. אז השאלה השנייה של היום היא מול מה אתה מודד, והאם אמת המידה היא שלך או של מישהו אחר.