הכוהן הגדול

דימויים וסמליות

פמלה קולמן סמית ציירה את הכוהן הגדול בשנת 1909 כזקן מברך היושב על כס המלכות בין שני עמודי אבן אפורים. בעוד שהיא מסגרה את הכוהנת הגדולה בין העמודים הבולטים בשחור ולבן של בועז ויכין, כאן העמודים הם באפור תואם: האיזון בין אור וצל, ארץ ושמיים, החומרי והרוחני, המיושב לתוך הארכיטקטורה הקבועה של חוק ממוסד. קיר מקדש חלק סוגר את הסצנה מאחוריו, ומשאיר את המבט ממוקד בדמות היושבת ובטקס שלפניו.

הוא חובש את מצנפת האפיפיור בעלת שלוש הקומות. בקריאה חיצונית, זהו השילוש הקדוש או שלושת עולמות הארץ, השמיים והגיהנום. בקריאה פנימית, מדובר בשליטה על רמות הקיום הפיזיות, הנפשיות והרוחניות. סמית עיצבה את פסגת המצנפת בצורה שאוקולטיסטים קוראים כאות העברית ו', האות שעל שמה נקרא הנתיב הקבלי שלו, והוסיפה שלושה מסמרים קטנים הבולטים ממנה, רמז לצליבה.

יד ימינו מורמת כברכה, אצבע מורה ואמה מורמות, קמיצה וזרת מקופלות, אותו סימן 'כמו שלמעלה, כך למטה' שעושה הקוסם. זה מסמן אותו כפונטיפקס, בונה גשרים בין האלוהי לאנושי, ואומר בבירור שחלק מהידע שלו מוצג בגלוי וחלקו נשמר בסוד. ידו השמאלית אוחזת בצלב משולש מוזהב, מטה בעל שלושה שלבים להעברה מסודרת של תורות מקודשות. הזהב מסמל את טוהר הסמכות הזו.

סמית הלבישה אותו באדום ולבן, גלימה חיצונית אדומה לשירות רוחני פעיל מעל בגד לבן לטוהר, בעוד שיערו וזקנו הלבנים מעידים על גיל, חוכמה וסמכות שנרכשה. שני מפתחות מוצלבים מונחים על הרצפה לרגליו בצורת X, אחד מזהב ואחד מכסף, התודעה המודעת השמשית ותת-המודע הירחי שפותחים וסוגרים יחד את המסתורין העמוק יותר. לפניו כורעים שני נזירים קירחים, האחד עטוי ורדים אדומים לתשוקה ורצון, והשני שושנים לבנות לטוהר ומחשבה צלולה. הם הופכים את זה לקלף הראשון של הארקנה הגדולה שמראה קהילה, זקן שמעביר ידע מובנה לתלמידים נכונים.

משמעות הליבה

הכוהן הגדול הוא מסורת אורתודוקסית, הוראה מוסדית, וההיררכיה שמעבירה אמונה מדור לדור. תפקידו העמוק יותר הוא תרגום: הוא לוקח את הכוח המסנוור של החוכמה האלוהית והופך אותו לדוקטרינה שמוח רגיל יכול להבין ולהשתמש בה בבטחה. בקריאת ריידר-ווייט הוא המנטור שעוזר לאדם למקם את אמונותיו הפרטיות בתוך מסגרת דתית רחבה יותר, שומר של ידע מקודש הקשור ליסודות החברה.

הוא יושב בין הקיסר, ששולט בעולם החילוני על ידי חוק, לבין הנאהבים, שעושים את בחירתם האוטונומית. המשימה ההתפתחותית שלו היא ללמד שייכות: המסורות, המוסר והמוסכמות שמאפשרים לאדם לפעול בתוך קהילה. לשלוף אותו פירושו להיות מכוון לעבר מבנה מבוסס, חונך, אמונה או מוסד, ולהישאל מה עוד עליכם ללמוד מאלה שבאו קודם.

משמעות ישרה

הכוהן הגדול של ריידר-ווייט במצב ישר מעדיף מסורת, ערכים משותפים ולמידה בתוך מערכת מבוססת. הוא מייעץ לכבד חוקים מוכרים, מורה מוסמך, ואת החוכמה הנצברת של מוסד, על פני אלתור לבד. יש נוחות אמיתית במבנה ובטקס שלו, בביטחון של דרכים מוכחות, ולרוב קריאה לעבור הכשרה או לקחת על עצמכם תפקיד רשמי.

באהבה. מערכת יחסים הבנויה על אמונות משותפות והתאמה תרבותית או דתית, הנוטה לכיוון יציבות ארוכת טווח על פני תשוקה חולפת. הוא מראה כבוד הדדי ונכונות לקבל אחריות רצינית, ויכול לאותת על ציון דרך רשמי כמו אירוסין או חתונה.

בקריירה. לעבוד בתוך המערכת. להתיישר עם תרבות החברה, לעקוב אחר נהלים מוכחים, למצוא מנטור, ולהשתמש ברשתות קשרים מבוססות. הקלף מצביע לעתים קרובות על השכלה פורמלית או הסמכה כדרך לקידום.

בכספים. שמרני וארוך טווח. הוא מעדיף בנקאות מסורתית, צבירה יציבה המנוהלת כאסטרטגיה שעוברת במשפחה, ותכנון קפדני, והוא מזהיר מפני מיזמים בסיכון גבוה.

בבריאות. משמעת וטיפול מסורתי. זהו הקלף של המאמן, התזונאי או המדריך, של משטר יציב ופרקטיקות פורמליות כמו יוגה או מדיטציה, התייחסות לגוף כמקדש שיש להגן עליו מפני חיים חסרי זהירות.

משמעות הפוכה

הפוך, הכוהן הגדול פונה לכיוון הלא שגרתי. זה יכול לסמן מרד בריא נגד תסריטים שעברו בירושה, החלטה ללכת אחר המצפון שלכם, או חיים שדוחים את התבנית הסטנדרטית. הפנים הקשות יותר שלו הן דוגמה וצביעות, מסורת שמשמשת כנשק כדי לשלוט או להדיר, וסירוב עקשני להסתגל.

באהבה. קשר מחוץ לתבנית המקובלת, בין אם פוליאמורי, קווירי, או פשוט חוסר עניין בנישואין ובמשפחה הגרעינית. בקריאות קשות יותר, הוא מזהיר מפני צביעות, חוסר נאמנות, בן זוג שמשתמש בתפקידי מגדר נוקשים כדי לשלוט, או שגרה שהפכה כה חונקת עד שהיא כובלת את שני האנשים.

בקריירה. תחושת מחנק מבירוקרטיה, סחבת או מקום עבודה לא גמיש. הקלף יכול לדחוף אתכם לכיוון עצמאות או לאתגר מדיניות מיושנת, למרות שהוא גם מזהיר כאשר היצמדות לשיטות שעבר זמנן היא זו שמעכבת את ההתקדמות שלכם.

בכספים. התרחקות מהספר השמרני, אל תוך עבודה כקבלן עצמאי או נכסים אלטרנטיביים. האזהרה היא שחוסר יציבות כאן נובע לעתים קרובות מהפרת כללים פזיזה או מעקשנות שמסרבת לכל מקור הכנסה חדש.

בבריאות. הטלת ספק במרשם הסטנדרטי לטובת גישה פחות קונבנציונלית, או המלכודת ההפוכה של אובססיה לכושר או גוף אידיאלי שמתקשה לידי פעילות גופנית מוגזמת, דיאטה חמורה, או שליטה המענישה את עצמה.

הערות היסטוריות

הוא הגיע לשולחן השרטוט של סמית בתור Le Pape, האפיפיור, קלף הטראמפ החמישי של החפיסות הצרפתיות הישנות יותר. בקלפי ויסקונטי-ספורצה מסביבות 1450 הוא יושב בלבוש אפיפיורי מלא עם המצנפת המשולשת והמפתחות, דימוי שנלקח היישר מכנסייה ששלטה אז במדינות האפיפיור ככוח פוליטי. לאחר שתוקנן בטארוט מרסיי, הוא הפך לזקן מזוקן באדום וכחול המברך שני עוזרי כמורה קירחים, והצנזורים לעתים קרובות הסתייגו ממנו: אזורים פרוטסטנטיים החליפו אותו ביופיטר בחפיסת בזנסון ובבכחוס בחפיסת ונדנבורה.

שינוי השם הגיע עם התחייה האוקולטית הצרפתית. בשנת 1781 קור דה ז'בלן שינה את האפיפיור ל-Le Grand-Prêtre, ובשנת 1856 אליפס לוי כינה אותו 'ההיירופנט הגדול' (The Grand Hierophant), ושאל את תוארו של הכוהן הראשי של המסתורין של אלאוסיס. המונח היווני hierophantēs היה זה שהציג את הדברים המקודשים ליוזמים. ארתור אדוארד ווייט לקח את המסגור מחדש הזה, ובהדרכת המסדר ההרמטי של שחר הזהב, ביקש מסמית לצייר את הדמות כחושף מסתורין אוניברסלי ולא כפונטיפקס הרומי, תוך שמירה על הצורה האפיפיורית תוך העמסתה במשמעות קבלית ואסטרולוגית.

הלוח של סמית מ-1909 הפך אז לתבנית שכמעט כל חפיסה מאוחרת מעתיקה. אספנים עוקבים אחר הדפסותיו החל מ'פאם א' (Pam A) המוערכת של 1910–1920 ועד למהדורות החתוכות מחדש של שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. לאחר שיו-אס גיימס סיסטמס רכשה את הזכויות ב-1971, הגרסאות הצבועות מחדש התרבו: אלבנו-ווייט החי מ-1968, יוניברסל ווייט הרך מ-1990, ריידר-ווייט הקורן הזוהר מ-2003, ומהדורת המאה של סמית-ווייט מ-2009, המשחזרת את הפלטה העמומה מ-1909 ושמה את שם האמנית בראש. דרך כל צביעה מחדש, תנוחתו של הכוהן הגדול, המצנפת, המפתחות והנזירים הכורעים נשארים קבועים; רק הצבע ועובי הקו משתנים.

התאמות

מספר. הוא קלף מספר 5 (V), התמצית (היסוד החמישי) שמתעלה מעל ארבעת היסודות, וגם המספר של חוסר יציבות והחיכוך בגישור בין חומר לרוח. חמישיות הארקנה הקטנה הנאבקות — של מטות, גביעים, חרבות ומטבעות — הן ההפרעות שהמבנה שלו קיים כדי להכיל: הדמות המתאבלת של חמישה גביעים מחפשת את עצתו, והמנודים של חמישה מטבעות מחפשים מקלט בכנסייה שלו.

אסטרולוגיה. מזל שור שולט בו, מזל האדמה הקבוע של סיבולת, סבלנות והתנגדות לשינוי פתאומי. השליט שלו, נוגה, מרכך את הסמכות, וקושר את החוקים והטקסים שלו לערכים משותפים, נוחות והרמוניה חברתית. זו הסיבה שהוא שולט בנישואין ובמוסדות פיזיים כאחד.

יסוד. אדמה. שלו היא הקרקע היציבה והבלתי זזה שמשמרת מערכות ושורדת מעבר למגמות זמניות.

קבלה. הוא מחזיק בנתיב ה-16, מחכמה לחסד. האות העברית שלו היא ו' ('וו'), וכמו מסמר המחבר שני קרשים הוא מקבע אמת שמימית למישור החומרי, ומתרגם חוכמה אלוהית גולמית לדוקטרינה רחומה ושימושית.

כבוד יסודי (Elemental dignity). לצד מטבעות, היציבות הארצית שלו מכה שורשים עמוקים יותר אל תוך כספים ומוסדות. לצד הנאהבים, הוא מצביע על מחויבות רשמית ומאושרת.

פרספקטיבה פסיכולוגית

במסע השוטה, הכוהן הגדול הוא הצעד החוצה מבית הילדות ואל תוך החברה. לאחר שפגש בקיסרית המטפחת ובקיסר קובע הכללים כהורים ארכיטיפיים, השוטה ניצב כעת בפני חינוך פורמלי, התניה תרבותית, ומערכות האמונה של הקבוצה הרחבה יותר. כאן הוא לומד להשתייך, לעדן את רצונותיו הכאוטיים לקוד משותף, לפני שהוא מוכן לבחירה העצמאית של הנאהבים שבאה לאחר מכן. המעבר מהקלף הזה לקלף הבא הוא המעבר מאימוץ ערכים חיצוניים להגדרת ערכים פנימיים.

קרל יונג מלהק אותו כזקן החכם, המנטור שמזקק ניסיון לשיעורים שניתן ללמד, אם כי אותה דמות נושאת גם את הפרסונה ואת המנגנון של אמונה מוסדית. הוא הנתיב האקזוטרי, החיצוני, אל הקדושה. הוא מציע טקסים, כתבי קודש וקהילה, בעוד שהכוהנת הגדולה היא המסלול הפנימי והאינטואיטיבי. הסכנה המרכזית שלו היא להיתקע: לבצע מיקור חוץ של המצפן המוסרי שלכם לסמכות לנצח, במקום לעשות את העבודה הבודדה של לחשוב בעצמכם.

הכוהן הגדול בין חפיסות

טארוט מרסיי. Le Pape הוא אביו הקדמון הישיר של הקלף של סמית. זהו זקן מזוקן באדום וכחול המרים את ידו מעל שני עוזרי כמורה כורעים, הכנסייה מוצגת בפשטות כקלף טראמפ. סמית שמרה על תנוחתו ועל שני תלמידיו, והחליפה את הקריאה הקתולית הגלויה בסמליות של שחר הזהב.

קראולי-תות. צוירו על ידי ליידי פרידה האריס בין 1938 ל-1943. כוהן גדול זה שובר בחדות את המראה של סמית. קראולי שותל אותו במזל שור, מגובה בשור ופיל ומוקף בארבעת הכרובים של כוחות הספינקס. מטהו נושא שלוש טבעות שלובות עבור האיאונים של איזיס, אוסיריס והורוס; הילד הורוס רוכב בתוך פנטגרם מעל לבו, ואישה נושאת חרב, בבלון שלו, ניצבת לפניו.

חפיסות מודרניות. חפיסת The Wild Unknown של קים קרנס מצמצמת אותו לעורב היושב על מפתח בעוד זרם משונן מטעין אותו מלמעלה. Motherpeace הופכת אותו לאישה זקנה ומורה, בעוד חפיסות Hierophanies ו-Queer Witch מלהקות אותו מחדש כזקן א-בינארי החונך אחרים לתוך משפחה מבחירה, תזכורת לכך שגם קהילות מורדות בונות מסורות משלהן. כל אחת מהן חורגת מהצורה שלוחה של סמית קיבע ב-1909.

בשילוב והקשר

משקלו הקבוע והארצי של הכוהן הגדול צובע כל קלף לידו. כשהוא ממוקם לצד הקיסר, הוא מכפיל את עצמו לשליטה מערכתית טהורה, סמכות מוסרית הממוזגת עם כוח משפטי, פני הכנסייה והמדינה יחד. כשהוא משולב עם הכוהנת הגדולה, הוא מאזן את המסורת החיצונית שלו מול המסתורין הפנימי שלה, כשהאקזוטרי והאזוטרי משלימים זה את זה.

עם הנאהבים הוא נקרא כנישואין רשמיים או קשר המושרש במוסר משותף ואישור חברתי. עם המוות, הוא הריסה כואבת והכרחית של מסורת ישנה. עם המגדל הוא הופך לקריסה של מוסד מהימן או משבר אמונה מלא. לצד השוטה הוא מתהפך לשיעור פראי יותר: למדו את החוקים ביסודיות כדי שתוכלו לשבור אותם היטב.

כ'כן או לא' ישיר, הוא נשאר ניטרלי ושולח אתכם להתייעץ תחילה. התייעצו עם עורך הדין, הרופא או המנטור, ובדקו את הפעולה מול הכללים המקובלים. אם זה מתאים למערכת התשובה נוטה ל'כן', ואם זה שובר את המערכת התשובה נוטה ל'לא'.