הכוהן הגדול

דימויים וסמליות

הכוהן הגדול של ריידר-ווייט-סמית יושב על כס אבן בין שני עמודים אפורים. במקום שבו הכוהנת הגדולה ממוסגרת בעמודי בועז ויכין החדים בשחור ולבן, הזוג האפור שלו ממזג את הניגודים ומייצג את הארכיטקטורה המיושבת של החוק הממוסד. הוא חובש את הטיארה האפיפיורית בת שלוש השכבות, הנקראת כלפי חוץ כשילוש הקדוש וכלפי פנים כשלטון על התודעה המודעת, התת-מודעת והעל-מודעת, וצורתה מהדהדת את האות העברית ו״ו שעל שמה נתיבו הקבלי.

ידו הימנית מורמת לברכה, שתי אצבעות זקופות ושתיים מקופלות, הסימן שחלק מידיעתו מוצע בגלוי וחלק נשמר. המחווה עושה אותו פונטיפקס, בונה גשרים המחבר בין האלוהי לאנושי, אותו תפקיד שתוארו מציין. בידו השמאלית הוא אוחז בצלב המשולש, מטה בעל שלושה מוטות רוחב להעברה מסודרת של תורה מקודשת אל העולם.

שני מפתחות מוצלבים נחים על הרצפה לרגליו, האחד זהב והשני כסף, התודעה השמשית המודעת והתת-מודע הירחי שיחד פותחים תעלומות עמוקות יותר. לפניו כורעים שני שוליות מגולחי קודקוד, האחד בגלימה של ורדים אדומים לתשוקה ולרצון, השני בשושנים לבנים לטוהר ולבהירות המחשבה. הם הופכים את הקלף לראשון בארקנה הגדולה שמציג קהילה, זקן המעביר ידע מובנה לתלמידים שמבקשים אותו.

משמעות הליבה

הכוהן הגדול הוא מסורת אורתודוקסית, הוראה מוסדית וההיררכיה שנושאת אמונה מדור לדור. תפקידו העמוק יותר הוא תרגום: הוא לוקח את הכוח המסנוור והבלתי נתפס של החוכמה האלוהית והופך אותו לדוקטרינה שתודעה רגילה יכולה להחזיק ולהשתמש בה בבטחה. זה מה שעושה פונטיפקס, בונה את הגשר בין שמיים לארץ.

הוא יושב בין הקיסר, השולט בעולם החילוני באמצעות חוק, לבין הנאהבים, שעושים את בחירתם העצמאית. תפקידו ההתפתחותי הוא ללמד שייכות: המסורות, המוסר והמוסכמות שמאפשרים לאדם לפעול בתוך קהילה. לשלוף אותו פירושו להיות מופנים אל מבנה מבוסס, מנטור, אמונה או מוסד, ולהישאל מה עוד יש לכם ללמוד ממי שבאו לפניכם.

משמעות במצב ישר

במצב ישר הכוהן הגדול מעדיף מסורת, ערכים משותפים ולמידה בתוך מערכת מבוססת. הוא מייעץ לשחק לפי הכללים, לחפש מורה מוסמך ולשאוב מהחוכמה המצטברת של מוסד במקום לאלתר לבד. יש נוחות עמוקה במבנה ובטקס שלו, בביטחון של דרכים צפויות ומוכחות.

באהבה. מערכת יחסים הבנויה על אמונות משותפות ועל התאמה תרבותית או דתית, הנוטה ליציבות ארוכת טווח על פני תשוקה חולפת. בן הזוג נוטה להיות אמין ומסורתי, והקלף יכול לסמן אבן דרך רשמית כמו אירוסין או חתונה.

בקריירה. עבדו בתוך המערכת. מצאו מנטור, כבדו את התרבות הארגונית והשתמשו ברשתות מבוססות, כי ההצלחה כאן מגיעה מהתאמה למבנה מוכח ולא מפריצה ממנו.

בכספים. שמרני ולטווח ארוך. הקלף מעדיף בנקאות מסורתית, צבירה יציבה ותכנון זהיר, ומזהיר מפני מיזמים בסיכון גבוה.

בבריאות. סמכו על טיפול קונבנציונלי ומוכח. זה הקלף של המשטר המבוסס ושל איש המקצוע המוסמך, של מעקב אחר טיפול שדורות של תרגול כבר בחנו.

משמעות במצב הפוך

במצב הפוך הכוהן הגדול פונה אל הלא שגרתי. הוא יכול לסמן מרד בריא בתסריטים שעברו בירושה, החלטה ללכת אחרי המצפון שלכם, או חיים שדוחים את התבנית הסטנדרטית. פניו הקשות יותר הן דוגמה וצביעות, מסורת שהפכה לנשק כדי לשלוט או להדיר.

באהבה. מערכת יחסים מחוץ לתבנית המקובלת, בין אם פוליאמורית, קווירית או פשוט כזו שלא מתעניינת בנישואין ובמשפחה הגרעינית. בקריאות אפלות יותר הוא מזהיר מפני צביעות, בגידה או בן זוג שמשתמש בתפקידי מגדר נוקשים כדי לשלוט.

בקריירה. תחושת חנק מבירוקרטיה, מסרבול או ממקום עבודה לא גמיש. הקלף יכול לדחוף אתכם לעצמאות תעסוקתית, לאתגור של מדיניות מיושנת או לנתיבים שהמערכת אינה מאשרת.

בכספים. התרחקות מהמשחק השמרני, אל חוזים עצמאיים, נכסים אלטרנטיביים או הסדרים שהמוסדות הישנים מקמטים מולם את המצח.

בבריאות. פקפוק במרשם הסטנדרטי ובחינה של גישות פחות קונבנציונליות, או המלכודת ההפוכה של היאחזות כה חזקה בשיטה נוקשה אחת עד שהיא מפסיקה לשרת אתכם.

הערות היסטוריות

הוא התחיל כאיל פאפה (Il Papa), האפיפיור. בחפיסת ויסקונטי-ספורצה מסביבות 1450 הוא יושב על כס במלוא לבושו האפיפיורי עם הטיארה המשולשת, המפתחות ומטה הרועים, דימוי שנלקח היישר מכנסייה ששלטה אז במדינות האפיפיור ככוח פוליטי. יש חוקרים הסבורים שהדמות עוצבה על פי אמדאוס השמיני מסבויה, לזמן קצר האנטי-אפיפיור פליקס החמישי וחותנו של דוכס ויסקונטי.

כשתוקנן בטארוט מרסיי כלה פאפ (Le Pape), הוא הפך לזקן מזוקן באדום ובכחול המברך שני שוליות מגולחי קודקוד. דמותו הסתבכה לעיתים קרובות עם הצנזורה: אזורים פרוטסטנטיים ואנטי-קלריקליים החליפו אותו ביופיטר בחפיסת בזאנסון ובבאקכוס בחפיסת ונדנבור, ובבולוניה הכנסייה עצמה החליפה את ארבעת קלפי הסמכות במלכים מורים אחרי עלבון ב-1725.

שינוי השם הגיע עם התחייה האוקולטית הצרפתית. ב-1781 קור דה ז׳בלן ניסח את האפיפיור מחדש כלה גראן-פרטר, הכוהן הגדול, וקשר אותו לכהונה מצרית מדומיינת, וב-1856 אליפאס לוי כינה אותו ההיירופנט הגדול, בהשאלת תוארו של הכוהן הראשי של מסתורי אלאוסיס. ההיירופנטס היווני היה מי שהראה את הדברים המקודשים למתקדשים, ועם המילה הזו הקלף עזב את הוותיקן לטובת אסכולות המסתורין הקדומות יותר.

התאמות

מספר. הוא V, התמצית החמישית המתעלה מעל ארבעת היסודות, וגם מספר חוסר היציבות, הקונפליקט והחיכוך שבגישור בין חומר לרוח. חמישיות הארקנה הקטנה הנאבקות, של מטות, גביעים, חרבות ומטבעות, הן ההפרעות שהמבנה שלו קיים כדי להכיל.

אסטרולוגיה. מזל שור שולט בו, מזל האדמה הקבוע של סיבולת, סבלנות והתנגדות לשינוי פתאומי. שליטתו נוגה מרככת את הסמכות וקושרת את חוקיו וטקסיו לערכים משותפים, לנוחות ולהרמוניה חברתית, ולכן הוא מושל בנישואין ובמוסדות של לבנים וטיט כאחד.

יסוד. אדמה. שלו היא הקרקע היציבה והבלתי זזה ששומרת מערכות ושורדת אופנות.

קבלה. הוא מחזיק בנתיב ה-16, מחכמה אל חסד. האות העברית שלו היא ו״ו, המסמר, וכמו מסמר המחבר שני קרשים הוא מקבע אמת אתרית למישור החומרי, ומתרגם חוכמה אלוהית גולמית לדוקטרינה רחומה ושמישה.

כבוד יסודי. לצד מטבעות היציבות הארצית שלו משתרשת עוד יותר בכסף ובמוסדות; לצד הנאהבים הוא מצביע על מחויבות רשמית ומאושרת.

נקודת מבט פסיכולוגית

במסע השוטה, הכוהן הגדול הוא הצעד החוצה מבית הילדות ואל תוך החברה. אחרי שפגש בקיסרית המטפחת ובקיסר קובע הכללים כהורים ארכיטיפיים, השוטה ניצב עכשיו מול חינוך פורמלי, התניה תרבותית ומערכות האמונה של הקבוצה הרחבה יותר. כאן הוא לומד להשתייך, להכפיף את רצונותיו הכאוטיים לקוד משותף, לפני שהוא מוכן לבחירה העצמאית של הנאהבים שבאים אחריו.

יונג רואה בו את הזקן החכם, המנטור שמזקק ניסיון לשיעורים שאפשר ללמד, אם כי אותה דמות נושאת גם את הפרסונה ואת כל המנגנון של האמונה המוסדית. הוא הנתיב האקזוטרי, החיצוני, אל הקודש, זה שמציע טקס, כתבי קודש וקהילה, במקום שבו הכוהנת הגדולה היא הדרך הפנימית והאינטואיטיבית. הסכנה המרכזית שלו היא להיתקע: להפקיד את המצפן המוסרי שלכם בידי סמכות לנצח במקום לעשות את העבודה הבודדה של חשיבה עצמאית.

הכוהן הגדול בחפיסות שונות

טארוט מרסיי. לה פאפ שומר על צורתו האפיפיורית, זקן מזוקן באדום ובכחול שמרים את ידו מעל שני שוליות כורעים, הכנסייה כקלף טראמפ.

קראולי-תות. קראולי נוטע אותו בתוקף במזל שור, מגובה בשור ובפיל ומוקף בארבעת הכרובים של כוחות הספינקס. מטהו נושא שלוש טבעות שלובות לעידנים של איזיס, אוסיריס והורוס, הילד הורוס רוכב בתוך פנטגרם מעל לבו, ואישה חגורת חרב, הבבלון שלו, עומדת לפניו.

חפיסות מודרניות. הווילד אנקנואון של קים קראנס מצמצמת אותו לעורב היושב על מפתח בזמן שזרם משונן טוען אותו מלמעלה. מאדרפיס הופכת אותו לזקנה חכמה ומורה, ואילו חפיסות היירופניז וקוויר וויץ׳ מציגות אותו כזקן א-בינארי שמקדש אחרים לתוך משפחה נבחרת, תזכורת שגם קהילות מורדות בונות מסורות משלהן.

בשילוב ובהקשר

משקלו הקבוע והארצי של הכוהן הגדול צובע כל קלף לידו. לצד הקיסר הוא מכפיל את עצמו לשליטה מערכתית טהורה, סמכות מוסרית הממוזגת עם כוח חוקי, פני הכנסייה והמדינה יחד. עם הכוהנת הגדולה הוא מאזן את מסורתו החיצונית מול המסתורין הפנימי שלה, האקזוטרי והאזוטרי משלימים זה את זה.

עם הנאהבים הוא נקרא כנישואין רשמיים או כקשר המושרש במוסר משותף ובאישור חברתי. עם המוות הוא ההריסה הכואבת וההכרחית של מסורת ישנה, ועם המגדל הוא הופך לקריסה של מוסד שסמכו עליו או למשבר אמונה מלא. לצד השוטה הוא מתהפך לשיעור פרוע יותר: למדו את הכללים ביסודיות כדי שתוכלו לשבור אותם היטב.

כתשובת כן או לא ישירה הוא נשאר ניטרלי ושולח אתכם קודם להתייעץ. פנו לעורך הדין, לרופא או למנטור ובדקו את הפעולה מול הכללים המבוססים; אם היא מתאימה למערכת התשובה נוטה לכן, ואם היא שוברת את המערכת התשובה נוטה ללא.