מלכת המטות

דימויים וסמליות

המלכה יושבת חזיתית אל הצופה, רגליה פשוקות בעמידה שתלטנית שתופסת מקום במקום להתקפל בצניעות. בידה הימנית היא אוחזת מטה כבד שמלבלב עלים, החיוניות המתמשכת של הסדרה, שהרי ווייט ציין שהמטות תמיד מלבלבים משום שזו סדרה של חיים. בידה השמאלית היא מחזיקה חמנייה גדולה ופורחת. החמנייה עוקבת אחר השמש בשמיים, וכאן היא עומדת לאמונה שאינה מתערערת ולקבלה עצמית רדיקלית, קריאה לפנות אל האור שבתוככם ולחייך אל החלקים שקשה לכם לחבב. שמלתה הצהובה מהדהדת את האופטימיות הסולרית הזאת, וכתר העלים שלראשה מזכיר את קלף העולם, סימן שהיא סיימה את דרכה אל שליטה עצמית מלאה.

לרגליה, בחזית ובמרכז, יושב חתול שחור פקוח עיניים ודרוך. חתולים שחורים נחשבו במשך דורות לאותות רעה ולחיות הלוויה של מכשפות, ולכן הצבת החתול שלה באור הזרקורים היא הצהרת התרסה. לא אכפת לה מה חושב הקהל האמון על אמונות טפלות. החתול הוא שילוב הצל, אותם חלקים אפלים ומוזרים של הנפש שהיא מחזיקה בלי בושה, וקוראים אזוטריים קושרים אותו לבאסטט ולסחמת לוחמת ראש הלביאה, הנשיות המגוננת והבלתי מאולפת.

כס האבן שלה מגולף בשני אריות הפונים לכיוונים מנוגדים. האריות נושאים גאווה, אומץ ותשוקה סולרית גולמית, וכתומכי מושבה הם מראים אישה שאילפה את צדה הפראי והאינסטינקטיבי ונחה עליו בנוחות. היא הלביאה האם, שקולה עד הרגע שבו אנשיה או אמונותיה מאוימים.

משמעות הליבה

שחר הזהב הגדיר את הקלף הזה כמים של אש, טבעה הרגשי והאינטואיטיבי של מלכה הפועלת בתוך תחום השאיפה והתשוקה. מים ואש יחד אינם מבטלים זה את זה, אלא מייצרים אדים, אותו לחץ שעולה, מתפשט ומעצב מחדש את החדר. היא לוקחת את ניצוץ היצירה הגולמי ומקרקעת אותו לחום יציב וקורן שמחמם את האח במקום לשרוף את הבית.

הביטחון הזה הוא הישג ולא זכות מלידה. מכיוון שהמטות הם סדרת הצמיחה, האמון שלה בעצמה נקרא כדבר שנרכש: היא עברה דרך הפחד מדחייה ודרך השיתוק של הדאגה למה יגידו, ויצאה מן הצד השני כעצמה האותנטית. היא החלוצה הכריזמטית, הרצון שנותן צורה לאש, וכל המסר שלה הוא קריאה להפסיק להסתיר את האור שלכם ולמשול בתחום שלכם בחום ובאומץ.

משמעות במצב ישר

במצב ישר מלכת המטות היא מימוש עצמי ומגנטיות חברתית, האדם שתאבון החיים שלו מושך אחרים אל מסלולו. קוראים בני זמננו מכנים זאת אנרגיה של דולי פרטון, קסם וחום, מסירות נלהבת למלאכה ופריחה על אף ספקנותם של אחרים. היא מבקשת מכם לגלם את אותו ביטחון בעצמכם.

באהבה. תשוקה בשלה ומייצבת. היא מחברת את הזוהר של השמש אל הקשב של הירח, ולכן אהבתה מכבדת, רצינית ומעוגנת בהבנה אמיתית. לזוגות היא מחיה את ההרפתקה ושומרת על הקשר בהיר, ולרווקים היא תזכורת לצאת החוצה באומץ ולהיות השמש של עצמכם, בלי צורך באישור חיצוני כדי להרגיש שלמים.

בקריירה. מנהיגה טבעית ומכובדת עם יעדים גבוהים ועם די אנושיות מקרקעת כדי להשיג אותם בעבודת צוות אמיתית. היא המנהלת שתרד לבוץ יחד עם האנשים שתחתיה כדי להראות שהיא מבינה את העבודה, ולא מונרכית מנותקת.

בכספים. סימן שהמחקר נעשה ושהגיע הזמן לעבור מתכנון זהיר אל פעולה מחושבת והחלטית, בביטחון שדי בו כדי לקחת סיכון שקול.

בבריאות. אנרגיה חיונית וחמה ואופטימיות, הדחף לטפל בעצמכם באותה עוצמה שבה אתם מטפלים באחרים.

משמעות במצב הפוך

במצב הפוך האיזון בין המים לאש נוטה מכיוונו והביטחון הבהיר מחמיץ. בלי הקרקע המייצבת של האדמה או ההיגיון הקריר של האוויר, מעמקיה הרגשיים עלולים להפוך ליהירות תובענית ולהתנשאות.

באהבה. מזג חם ונקמני, קנאה קיצונית ואחיזה בטינה עמוקה ולא רציונלית על העלבון הקטן ביותר, בלי לסלוח ובלי לשכוח דבר. היא עשויה להתהפך פתאום על חבר או על אהוב בלי סיבה ברורה, ובשאלות של נאמנות הקהילה קוראת אותה לא פעם כצד שלישי עז ומפתה שבן זוג סוטה נמשך אליו.

בקריירה. המכורה לעבודה חסרת הרחמים או המטפסת החברתית המניפולטיבית, שרודפת אחרי הפרס הגדול, מזניחה את יקיריה ומשתמשת בקסם שלה כנשק.

בכספים. בניית אימפריה שבסופו של דבר שולטת בכם, הקרבת יתר כדי להחזיק סטטוס קוו שכבר אינו משרת אתכם.

בבריאות. שריפת הנר משני קצותיו במרדף אחרי תדמית ומעמד, ריצה על טינה או על חרדה במקום על אש אמיתית.

הקריאה ההפוכה השקטה יותר היא הכישלון ההפוך בדיוק: ספק עצמי חריף וחוסר ביטחון, אדם שמעמעם כל הזמן את האור של עצמו כדי שאחרים ירגישו בנוח.

הערות היסטוריות

בטארוט מרסיי היא ריין דה באטון, דמות רגועה יותר שמביטה מטה, ידיה נחות על מותניה ובסיסו של מטה זהב עצום מונח בחיקה, סמל פאלי כבד של כוח מרוכז המוחזק בקלות ביד נשית. הדימוי הישן הזה נקרא כאישה שמדברת ברכות ומחזיקה מקל גדול. מעמדה בטוח עד כדי כך שאין לה צורך להתהדר בו, והיא משתמשת בנוכחותה ובמיניותה ככלי השפעה שקטים.

שחר הזהב העניק לה את התואר הרשמי מלכת כסאות הלהבה ומיפה אותה על האסטרולוגיה ועל עץ החיים. ווייט ופמלה קולמן סמית הפכו אותה בתחילת המאה ה-20 לדמות החזיתית והבטוחה של חפיסת ריידר-ווייט-סמית, וטענו את החמנייה, את החתול השחור ואת כס האריות במשמעות פסיכולוגית.

קראולי וליידי פרידה האריס העצימו אותה בחפיסת תות (Thoth). המלכה שלהם עטופה באש השאקטי, שערה מתמזג עם הלהבות סביב כסאה, וידה נחה על ראשו של נמר מכונף שמסמן את שליטתה בתשוקה הטורפת. נץ מכתיר אותה לראייה סולרית ולראייתו של הורוס, וראש מטה שלה הוא אצטרובל, רמז לבלוטה האצטרובלית ולאקסטזה הרוחנית. מנתחים קושרים את הגרסה הזאת לתוקפנות המתוקה, החפיפה העצבית בין הדחף לטפח ובין הדחף לכבוש, מתאים למזל שגלגל המזלות מכנה התינוק שלו.

התאמות

דרגה. מלכה, הכלי המקבל ונותן הצורה של קלפי החצר. כל מלכה נושאת את העיקרון המימי והמכיל, וכאן הוא מוחל על האש.

אסטרולוגיה. היא מושלת מ-21 מעלות במזל דגים ועד 20 מעלות במזל טלה, דקאן אחד של מים משתנים שנמשך אל שני דקאנים של אש קרדינלית. שלושת הדקאנים שלה מכסים את עשרה גביעים, שני מטות ושלושה מטות. הציר בין שני האחרונים יושב בדיוק בנקודת השוויון האביבית, נקודת מאדים הכפולה שבה אותו כוכב לכת שולט בשני דקאנים רצופים, וזה מעניק לה כוח חיים של לוחמת וזיקה עמוקה ללידה מחדש ולהצתה. זהותה הליבתית היא טלה: חלוצה, נדיבה ועצמאית בלהט.

יסוד. מים של אש, רגש ואינטואיציה הפועלים בתוך תשוקה ושאיפה, הצירוף שמייצר אדים וכוח עולה.

קבלה. המלכות שייכות לבינה, ההבנה, האם העליונה שלוכדת את הכוח הגולמי שמעליה ונותנת לו צורה. היא פועלת באנרגיית האם הזאת בתוך אצילות, עולם האש הארכיטיפית, ולכן היא אם יסוד האש, הגבול ששומר על הלהבה מחממת את האח.

כבוד יסודי. כמים של אש היא מתחזקת מאוד לצד מטות אחרים וקלפי חצר של אש, מחממת את החרבות האווריריות, ועלולה לגלוש על גדותיה או להיכבות מול מים כבדים ואדמה.

נקודת מבט פסיכולוגית

מלכת המטות היא הנפש שעשתה את עבודת הקבלה העצמית ויצאה ממנה קורנת. כוחה נשען על שילוב הצל ולא על דיכויו, וזה בדיוק מה שמכריז החתול השחור שלרגליה: החלקים האפלים, הלא שגרתיים והמסתוריים של העצמי מוחזקים בגלוי, והחזקה הזאת היא שמקשה לערער את ההערכה העצמית שלה. היא אינה זקוקה לרשות כדי להתקיים כפי שהיא.

הקהילה המקוונת קוראת אותה כארכיטיפ להתאוששות מדחייה, והפסיכולוגיה שם מדויקת. היא חשה את עקיצת הפצע לעומק, זו האש, ואז סולחת במהירות ומפנה את המיקוד להעצמה של עצמה. הלקח הוא להרים את הראש, לנוע בכיוון חדש ולהבין שאתם הפרס. פניה בחפיסת תות מוסיפים את הפרדוקס של התוקפנות המתוקה, רוך המטפחת ופראות הכובשת שזורים יחד, אישה שמשימתה הרוחנית היא לשלוט בעולם החיצוני ולשמור על ליבה הפנימי נקי. הצל שלה הוא האזהרה הבנויה בתוך העוצמה הזאת: אותה אש עצמה, בלי קרקע, הופכת לנרקיסיזם, לעריצות ולקנאה שמכרסמת בכל מה שהיא נוגעת בו.

מלכת המטות בחפיסות שונות

טארוט מרסיי. ריין דה באטון מאופקת ובטוחה בעצמה, מביטה מטה כשהמטה הגדול נח בחיקה. היא מגלמת ריסון בשל, אישיות חזקה שבטוחה בכוחה עד שאינה צריכה להרים את קולה כדי להוכיח אותו.

קראולי ותות. מלכת התות בוערת כולה, שערה נשפך אל האש סביבה, ידה על נמר מכונף, נץ מכתיר אותה ומטה שראשו אצטרובל דיוניסי. היא מקרינה כוח פנימי רגוע בתוך הבערה, וקוראים בקלפים בני זמננו קוראים אותה ככוח עצום של זעם צודק, כזה ששומר את יקיריו בתוך מעגל חמים ומשאיר את אויביו בחוץ בקור.

חפיסות מודרניות. גרסאות עכשוויות שומרות על החום הבטוח והמגנטי ומעצבות מחדש את הכס ואת חיית הלוויה בשפה שלהן, ולא פעם מדגישות את עצמאותה ואת סירובה להתכווץ. החמנייה, החתול והמטה המלבלב נשארים חתימותיו של עצמי אש משולב.

בשילוב ובהקשר

לצד מלך המטות היא משלימה מטוטלת סולרית. המלך הוא החום הצורב והפונה החוצה שמעורר אחרים ללכת אחרי תוכניותיו, והמלכה היא המרכז הממוזג וממומש העצמי ששולט בחדר בעצם נוכחותו. יחד הם נקראים כזוג כוח אמיתי, שני אנשים עצמאיים ונלהבים שמגבירים זה את תאבון החיים של זה במקום לרוקן אותו.

צירופים אחרים מושכים אותה אל הצל. עם השטן תשוקתה מושחתת לכבלים ולהדוניזם, קשרים לא בריאים וסודות הרסניים, אימפריה שבסופו של דבר מחזיקה בבונה שלה, והעובדה שמזל גדי של השטן הוא מקום רוממותו של מאדים השולט בה רק מחדדת זאת. עם שמונה מטות האש שלה מקבלת דלק: חזיונות יצירה שמגיעים במהירות מסנוורת, אף שברומנטיקה הקהילה קוראת את הצירוף בחשדנות כחום מהיר ולא מחייב.

מול אחיותיה המלכות מתחדדים קצותיה. מלכת הגביעים היא מים של מים, מופנמת ואמפתית, מוצאת את דרכה במעמקים הפנימיים, ואילו מלכת המטות מתענגת על כיבוש העולם החיצוני. מלכת החרבות היא מים של אוויר, אינטלקטואלית וישירה, שהבחנתה התחדדה בניסיון קשה, ואילו מלכת המטות פועלת על תשוקה בלתי פוסקת ועל אופטימיות כה שלמה שהיא ממשת מטרות בכך שהיא מסרבת להודות שכישלון אפשרי.