שני מטות

דימויים וסמליות

בדימוי של ריידר-ווייט-סמית עומד אדון עשיר על חומת האבן הגבוהה של טירתו שלו ומשקיף אל הים ואל החוף. הוא לובש גלימה אדומה, לתשוקה ולרצון פעיל, מעל טוניקה חומה של עיגון ומעשיות, ובידו הימנית הוא אוחז גלובוס קטן. הגלובוס הוא שאפתנות ארצית ופוטנציאל שהתממש, אבל הוא קטן בכוונה: האדון שולט בקרקע שלו עצמו, בעוד העולם הרחב נותר עצום ולא מוכר ברובו. ארתור אדוארד ווייט קשר את הדמות למלנכוליה של אלכסנדר מוקדון, שעליו מסופר כי בכה כשראה שלא נותרו לו עוד עולמות לכבוש.

שני המטות מעמידים את המתח המרכזי של הקלף. האחד מוחזק ברפיון בידו ונשען על החומה, והוא העתיד הפתוח והבחירה לנוע החוצה. השני מקובע לקיר מאחוריו בטבעת ברזל, קשור לעבר ולנוחות של מה שכבר נבנה. האדון תלוי בין השניים. בפינה התחתונה ורד אדום מוצלב עם שושן לבן, תשוקה שפוגשת מחשבה טהורה וממושמעת, אותו איזון עצמו ששני המטות מבקשים. הנוף שמתחת מערבב מים שקטים, הרים משוננים ועמקים פוריים: הדרך שלפנים פורייה אך אינה חפה מחיכוך.

משמעות הליבה

שני מטות הוא הרגע שבו הניצוץ הגולמי של האס לובש את צורתו המובנית הראשונה. אם האס הוא דחף טהור, השניים הם חזון ותכנון, ההחלטה המודעת להפנות את השאפתנות הלוהטת לאנשהו. המספר שתיים מביא איתו שניות ומתח, בחירה בין רצונות מתחרים, ולכן הקלף יושב בהשהיה האסטרטגית שבין ההגייה לביצוע.

הנושא החוזר בו הוא שליטה שנשמרת ממרחק. לדמות יש כוח ותצפית שולטת, אבל התצפית עצמה יוצרת בידוד וחוסר מנוחה. הוא טיפס על ההר וכעת עליו להחליט אם להישאר בפסגה או לחפש פסגה גבוהה יותר. הקלף מבקש מהשואל להכיר בכוח הבחירה שבידיו ולקבל שביטחון מתמשך וצמיחה אמיתית אינם יכולים לשבת יחד לנצח.

משמעות במצב ישר

במצב ישר שני מטות עוסק בראיית הנולד ובהחלטה שבאה אחרי הצלחה ראשונה. השואל עומד על קרקע מוצקה עם בחירה ממשית: לבסס את מה שכבר בידו, או לשחרר את המטה השני ולצעוד אל משהו גדול יותר. הקלף מתגמל תוכנית ארוכת טווח וברורה יותר מאשר היאחזות חוששת או הסתערות פזיזה. בקריאת כן או לא זהו כן מותנה, חיובי כל עוד השואל אכן מתחייב לכיוון.

באהבה. המטות מעמידים את המסלול האישי בראש, ולכן הקלף מעשי יותר מן המזיגה הרגשית של הגביעים. הוא שואל אם שני מסלולים ארוכי טווח מכוונים לאותו יעד. לרווקים הוא ממליץ להרחיב את החיפוש מעבר למעגל הרגיל, לשכונה או אפילו למדינה. לזוגות הוא עשוי לסמן מערכת יחסים מרחוק או החלטה משותפת על מעבר מקום.

בקריירה. קלף האסטרטגיה וההתרחבות. השואל שולט בתפקידו הנוכחי וחש בקיפאון שבו, והשניים דוחפים אותו לתכנן מהלך גדול יותר: פנייה חדה, הזדמנות בחו"ל, מיזם שמגיע מעבר למוכר. הוא מעדיף אדריכלות על אלתור, את השרטוט לפני הבנייה.

בכספים. רגע לשקול עמדה מוכרת ונוחה מול עמדה מסוכנת יותר עם תשואה גדולה יותר. הוא תומך במיפוי המשחק הארוך ובזריעה לצמיחה שטרם החלה, ולא בהחלטת בזק לכאן או לכאן.

בבריאות. זמן להציב כוונות ולעצב תוכנית במקום לכפות תוצאות מיידיות. הוא מתאים לצעד לאחור, למבט על התמונה השלמה ולבחירת כיוון שמתחייבים אליו.

משמעות במצב הפוך

במצב הפוך הדחף המכובד של מאדים בטלה נחסם או מתפזר, והקלף נופל בדרך כלל לאחת משתי דרכים. לרוב זהו הפחד מן הלא נודע: השואל רוצה לחקור אבל אינו מסוגל לעזוב את המבצר, נאחז במטה המקובע של הביטחון הישן ומניח לעולמו להתכווץ בשקט בעודו נשאר דג גדול בבריכה קטנה. בקריאת כן או לא הוא נוטה ללא, סימן שהתזמון אינו נכון או שחוסר ההחלטיות גובר.

באהבה. בן זוג שנרתע או משאיר רגל אחת בחוץ, בלי נכונות להתחייב לכיוון משותף. הוא עשוי גם להראות שואל שאחוז בהיסוס מכדי להרחיב את חיפושיו או לומר מה הוא באמת רוצה.

בקריירה. או שיתוק על החומה, או ההפך ממנו, כשאש טלה הפזיזה גוברת על התכנון ומישהו יוצא לדרך בלי מפה, בלי משאבים ובלי חזון ברור. שתי הדרכים עוצרות את ההתקדמות. העצה היציבה היא לסגת, לכייל מחדש ולבנות תוכנית מוחשית לפני שזזים.

בכספים. עומס מידע והחלטות תקועות, או קפיצה נמהרת בלי הכנה. כך או כך הוא מזהיר מפני פעולה לפני שהתוכנית מוצקה.

בבריאות. תחושת תקיעות בין אפשרויות וחוסר יכולת להתחיל, או פיזור אנרגיה על יותר מדי כיוונים בבת אחת. הקלף מבקש מהשואל להאט, לאסוף את מה שדרוש לו ולבחור נתיב אחד.

הערות היסטוריות

הקלף התחיל כקלף מספרי פשוט. בטארוט מרסיי, שני האלות (Deux de Batons) הוא שני מטות עץ מוצלבים השזורים במוטיבים פרחוניים, בלי סצנה אנושית, ומשמעותו נגזרה מסדרת העמל והאנרגיה בצירוף מספר השניות והאיזון. חפיסת סולה בוסקה הנדירה, משנת 1491 לערך, הטארוט השלם הקדום ביותר בן שבעים ושמונה הקלפים והראשון שאייר את הארקנה הקטנה במלואה, העניקה לשניים דמות חלומית שאינה קשורה לכך ואינה נושאת דבר מנושאי התכנון והשליטה המאוחרים.

הסצנה שרוב הקוראים מדמיינים היום נקבעה ב-1909, כשארתור אדוארד ווייט ופמלה קולמן סמית פרסמו את חפיסת ריידר-ווייט-סמית בהוצאת ויליאם ריידר ובנו. ווייט מנה עבורה פיצול משמעויות בולט, מ"עושר, מזל, הדר" ועד "סבל גופני, מחלה, עצב", והערתו ב"המפתח המצויר לטארוט" מ-1911 קשרה את הדמות לעצבותו של אלכסנדר בתוך כל עושר העולם. ציור המים המקורי של סמית התגלה מחדש ב-1964 במהלך שיפוצים בבית שבו התגוררה בקורנוול.

התאמות

מספר. שתיים, השניות והמתח הראשון שאחרי האס, פיצולו של ניצוץ יחיד לבחירה בין כוחות מתחרים.

אסטרולוגיה. מאדים בטלה, הדקאן הראשון של טלה במעלות 0 עד 10, בערך 21 עד 30 במרץ. מאדים מושל בטלה, ולכן כוכב הדחף יושב במזל ביתו, מיקום של שאפתנות גולמית ולוחמנית. האש הזאת מוחזקת בתוך "שתיים" מהורהר, וזו הסיבה שהקלף נקרא כל כך הרבה פעמים כתכנון ולא כעשייה.

יסוד. אש, בעולם האצילות, תחום הרצון הטהור וההאצלה.

קבלה. חכמה, הספירה השנייה, בעולם האצילות. חכמה היא השפיעה הפעילה הראשונה של אנרגיה מתוך הכתר שטרם התגלם, ולכן שני מטות הוא השרטוט הרוחני של הכוח לפני שהוא יורד אל עולמות צפופים יותר.

כבוד יסודי. קלף אש שמתחזק לצד אוויר ופוגש מתח מול מים, ולכן שכניו מכריעים אם השאפתנות נתפסת או מעומעמת.

נקודת מבט פסיכולוגית

מבחינה פסיכולוגית שני מטות הוא החיכוך בין שני דחפים פנימיים: הדחף המאדימי לכבוש והמשיכה המהורהרת של המספר שתיים, שרוצה לשקול ולהמתין. הפרדוקס הזה הוא כל הקלף. לאדם יש הכוח לקחת את העולם, והוא עומד על החומה ושוקל את הצעד הבא במקום להסתער על השדה.

קוראים ברשת מתווכחים בלי סוף אם הקלף מסמן פעולה או חוסר פעולה, והתשובה הכנה היא שהוא הדיאלקטיקה ביניהן. צילו הוא שיתוק מרוב ניתוחים, ייסורי הישיבה על הגדר והפחד מתוצאותיה של בחירה ממשית, שמכונים לעיתים בחצי בדיחה "גיל השנתיים הנורא". הצמיחה שהוא מצביע עליה היא ניצול מכוון של רגע יציב, כדי לשרטט את תוכנית הכיבוש הבא ולא כדי להתחבא מפני ההכרעה עצמה.

שני מטות בחפיסות שונות

הארכיטיפ נותר קבוע בעוד הדימויים משתנים. בטארוט מרסיי אלה שני האלות, שני מטות מוצלבים וזרעים פרחוניים של פוטנציאל, שנקראים לפי דגם ומספר ולא לפי נרטיב. בחפיסת ה-תות (Thoth) של קראולי הקלף נושא את הכותרת "שליטה" ומוותר לגמרי על הדמות האנושית לטובת שני דורג'ים טיבטיים מוצלבים המשליכים שש להבות. קראולי נשען על מאדים הלוחמני בטלה ומכנה את הדורג' סמל של הרס, ומוסיף שההרס הוא הצעד הראשון בתהליך היצירה, כך שהשניים שלו הם רצון טהור שמכלה מכשולים בעצם נוכחותו, בלי המלנכוליה של ווייט.

חפיסות מודרניות ממסגרות אותו מחדש. ה-Modern Witch Tarot של ליסה סטרלה מחליף את הסוחר הגברי באישה בת זמננו, וקוראים רבים רואים בגלובוס שבידה טלפון חכם, העולם כולו מוחזק ממש בכף היד לצד הסיכון לחפש ברשת במקום לחיות. ה-Wild Unknown מסיר את הדמות ומשאיר שני מטות מוצלבים מעל פסי צבע אופקיים, אנרגיה גולמית שממתינה לרצון שיכוון אותה.

בשילוב ובהקשר

שני מטות מקבל את צבעו מן הקלפים שסביבו, משום שהוא מתאר הכרעה ולא תוצאה מיושבת. אחרי קלפים כבדים הוא הופך לציר היציאה מהם: לצד המוות וחמישה גביעים, למשל, האבל והסיום מפנים מקום כשהשואל הופך את האובדן לדלק ומשרטט מסלול חדש ונועז. הכי מועיל לקרוא אותו מול שכניו בסדרה. אם השניים הם השרטוט, ההכרעה מה לעשות, הרי ששלושה מטות הם הנחת היסודות, ה"איך" והצעד הממשי הראשון, עם מטות נטועים בקרקע פתוחה וספינות שכבר מפליגות.

המיקום מחדד אותו. כעצה הוא אומר לעשות את התכנון, לשקול את הסיכון מול הביטחון ואז להתחייב. כמכשול הוא אזור הנוחות והפחד לצאת ממנו. כתוצאה הוא מבטיח בחירה ממשית שגמול ממשי צמוד לה, שרק השואל שיאזור אומץ לצאת מן הדלת יוכל לתבוע.