שתי חרבות

דימויים וסמליות

בדימוי של ריידר-ווייט-סמית אישה מכוסת עיניים יושבת על ספסל אבן אפור בקצה היבשה, ומאחוריה ים סלעי וחסר מנוחה. היא אוחזת שתי חרבות כבדות וזהות משוכלות על חזה, וסהר מתמלא תלוי בשמי בין ערביים. כל הסצנה יושבת על ספים: אפור בין שחור ללבן, בין ערביים בין יום ללילה.

כיסוי העיניים הוא הסמל השנוי ביותר במחלוקת בקלף. הוא עשוי לומר סגירת אוזניים לרעש דעותיהם של אחרים כדי לשמוע קול פנימי, ושיערה נפרד וחושף את מקום העין השלישית, כאילו היא רואה באינטואיציה ולא בעיניים. הוא עשוי לומר גם עיוורון מכוון, הכחשה וסירוב להביט בעובדות קשות, בהד לכיסוי העיניים של דמות הצדק. החרבות המשוכלות עושות עבודה כפולה: הן שוקלות שתי אפשרויות שוות, והן יוצרות מחסום מעל הלב, תנוחת הגנה שמונעת ממידע חדש להיכנס. מאחוריה המים הם עולמו המשתנה של הרגש והתת-מודע, ואיי הסלע שבהם הם המכשולים הנסתרים מתחת לפני השטח. הסהר קושר את הקלף לאינטואיציה ולכוהנת הגדולה. השכל, בדמות החרבות הנוקשות, מנסה להחזיק איזון מושלם בעוד הגאות הרגשית ממשיכה לנוע תחתיו.

משמעות הליבה

שתי חרבות הוא הקיפאון. במקום שבו אס החרבות היה משיחה אחת וברורה של שכל, השתיים מפצלות את הריכוז לכפילות: שתי אפשרויות, שני כוחות, שתי אמיתות במשקל שנראה שווה, קפואות זו מול זו. זו ההפוגה שעל הסף, שבה אדם שוקל חלופות ועדיין אינו מסוגל לזוז, דיוקן של ניטרליות מכוונת שמחזיקה מעמד תחת לחץ.

האיזון אמיתי אך שברירי. השכל חוסם את הרעש ומדחיק את הרגשות שהיו מטים את הכף, וקונה שלווה זמנית שהחרב, נשק פעיל מטבעה, תמיד מאיימת לשבור. במיטבו הקלף מבקש התבוננות אמיתית, חדר פנימי רחב דיו כדי להכיל דעות מנוגדות לפני התגובה. במצבו הגרוע זו הכחשה שהתחפשה לסבלנות, דרך לא להכריע שמוסרת בשקט את ההכרעה לידי מישהו אחר.

משמעות במצב ישר

במצב ישר שתי חרבות מסמן השהיה ופרשת דרכים. השואל תפוס בין שתי אפשרויות שוות משקל, והמחשבה המודעת, מוצפת או חוששת לבחור לא נכון, נסוגה אל עמדת הגנה: כיסוי על העיניים, רגשות מוחזקים למטה, ואיזון שטח שברירי שנשמר על כנו. המנדט הטוב יותר של הקלף הוא לשקול בכנות ולא לקפוא. הוא מבקש פרק זמן של הרהור בבדידות ושהראש והלב ייוועצו יחד לפני כל מהלך. הדרך עדיין אינה ברורה, ופעולה נמהרת תגבה מחיר.

באהבה. רגשות חסומים ולב שיושב על הגדר. בן זוג או מושא התאהבות עשוי להימשך באמת ובכל זאת להיאבק בכך, ולהימנע משיחה קשה כדי לשמור על השקט, ולכן הקריאה שואלת אם מתחמקים כאן מחיבור אמיתי.

בקריירה. נאמנויות חצויות או שני מסלולים שקולים. הקלף מראה לא פעם אדם שנתקע בין עמיתים שנוקטים צד, או תלוי בהמתנה להחלטה של מישהו אחר. ניתוק קריר דווקא עשוי לסייע כאן להכרעה הוגנת.

בכספים. הכחשה בנוגע למספרים. הקלף מזהיר מהתעלמות מחובות ומדחיית הכרעות כספיות קשות מתוך הצפה. העצה פשוטה: הסירו את הכיסוי מן העיניים, הביטו בחשבונות ופעלו לפני שהדברים מידרדרים.

בבריאות. רגש מודחק שגובה מחיר גופני. רגשות כבושים וחרדה נערמים וצפים בגוף, והקלף מצביע על טיפול בשיחה ועל הבעה כנה כדי לשבור את ההתנגדות ולהתחיל בריפוי.

משמעות במצב הפוך

במצב הפוך האיזון הדחוס של הקלף הישר נשבר. מקטע ארוך של חוסר החלטה מגיע לגבולו, הכיסוי נופל מן העיניים, והשואל רואה סוף סוף את המצב כפי שהוא. הבהירות הפתאומית הזאת מכריחה לא פעם תנועה, אך מכיוון שההכרעה נדחתה זמן כה רב, הפעולה עלולה להיות נמהרת ומונעת מחרדה ולא משיקול דעת מדוד. הקלף עשוי לסמן גם היתפסות בין הפטיש לסדן, מצב אמיתי שאין בו ניצחון, שבו לכל אפשרות יש מחיר ויש לבחור בדרך הפחות רעה ולקבל את נזקה. הוא מזהיר מפני המחיר הנפשי של הכחשה ממושכת ושל עומס מידע.

באהבה. אמת שכבר לא תישאר מוסתרת. ההימנעות נגמרת, הרגשות עולים, ומתקבלת החלטה על הקשר, לעיתים בפתאומיות ומתוך מתח.

בקריירה. הכרעה כפויה אחרי עיכוב ארוך מדי. ההמתנה הסתיימה והמצב ברור, אך המהלך עשוי לבוא בחיפזון ולא מתוך תוכנית מסודרת.

בכספים. המציאות שפורצת דרך ההכחשה. ההצפה מפנה מקום לראיית המצב הכספי האמיתי, לא פעם רק אחרי שהמצב כבר הידרדר.

בבריאות. עומס יתר שמגיע לנקודת שבירה. לחץ וחרדה שנכבשו מתפרצים, וזה עשוי להיות המשבר שדוחף אדם סוף סוף לבקש עזרה.

הערות היסטוריות

במסורת הישנה של טארוט מרסיי שתי חרבות (Deux d'Epees) הוא קלף מספרי לא סצני: שני להבים מעוקלים בסגנון חרב מזרחית שעוטפים מוטיב פרחוני, כפי שנראה בחפיסות כמו זו של ז'אן נובלה משנת 1650 בערך. קוראי מרסיי לקחו אותו כפשוטו, כמנוחה והקלה, הפסקה ממשית בלחימה ולא קשר פסיכולוגי עמוק, ובחלק מן המסורות הצרפתיות כסתירה מבנית או כראשיתו של מעגל הרסני כשהוא הפוך.

הדימוי הסצני שרוב האנשים מכירים הגיע בשנת 1909, כשפמלה קולמן סמית ציירה את האישה מכוסת העיניים בהנחייתו של א״א ווייט. הארקנה הקטנה שלה שאלה את רעיון הקלפים המספריים המאוירים במלואם מחפיסת סולה בוסקה האיטלקית מן המאה ה-15 ושכבה עליו את המערך האסטרולוגי והקבלי של שחר הזהב. המסדר ההוא כינה את הקלף "אדון השלום המושב". אליסטר קראולי חלק על כך: מכיוון שהקלף מושרש בחכמה, האצילות הראשונה ממש של הכוח, דבר עדיין לא הופר כדי שיהיה מה להשיב, ולכן הוא שינה את שמו ל"שלום" בלבד, תוך שהוא מציין שחרב עושה גם את השלום הזה מתוח וזמני.

התאמות

מספר. שתיים, מספר הכפילות, הקוטביות והשותפות. הוא מפצל את הריכוז היחיד של האס לזוג כוחות שיש לאזן או ליישב.

אסטרולוגיה. הירח במזל מאזניים, ובמדויק הדקאן הראשון של מזל מאזניים, 0 עד 9 מעלות. כניסת השמש לדקאן הזה מסמנת את שוויון היום והלילה הסתווי, היום שבו האור והחושך שווים בדיוק, דימוי הולם לקלף.

יסוד. אוויר, סדרת השכל, ההיגיון והתקשורת. האוויר פעיל והפכפך, ומשום כך ה"שלום" שלו לעולם אינו נח לגמרי.

קבלה. הקלף יושב בחכמה, הספירה השנייה, בתוך יצירה, עולם הצורה של האוויר והמחשבה. במקום כה גבוה בעץ החיים, המריבה הרגילה שלו מנוטרלת לאיזון שקודם לסכסוך.

כבוד יסודי. כקלף אוויר הוא מחזיק שני כוחות במתח במקום ליישב ביניהם, ונוטה לעצור את התנופה של הקלפים שסביבו עד שתתקבל הכרעה.

נקודת מבט פסיכולוגית

שתי חרבות הוא הפסיכולוגיה של הקיפאון. זו התחושה התקועה של מי שמנסה להחזיק את הכול באיזון בכך שהוא מסרב להתמודד עם החלק הקשה, ושומר על שלוות האס שקדם לו בכל מחיר באמצעות הכחשה. רייצ'ל פולק מסגרה זאת בדיוק כך בספרה שבעים ושמונה מעלות של חוכמה. המלכודת עדינה: דחיית הכרעה מרגישה כמעשה ניטרלי ובלתי מזיק, ולמעשה אי הבחירה היא עצמה בחירה, ובדרך כלל בחירה גרועה.

לסכנה יש שם, שיתוק מרוב ניתוח. הפוגה ראשונה לאיסוף עובדות היא חוכמה, אך המתנה ארוכה מדי בונה אינרציה, ואם הדמות תשב על החוף לנצח, הגאות תעלה ותסחוף אותה, ותיתן לכוחות חיצוניים להכריע במקומה ובתנאיהם. הקלף עולה לעיתים במקום שאין בו אפשרויות טובות כלל, דילמה של הרע במיעוטו, ושם החרבות שלו מזכירות שיש כוח פעולה ואחריות: להשתמש במחשבה כדי לחתוך את השקר מן האמת, לבחור בפחות רע ולשאת בכך בראש צלול.

שתי חרבות בחפיסות שונות

שלוש המסורות ממסגרות את אותו מתח אחרת. בטארוט מרסיי הקלף הוא קלף מספרי פשוט, שתי חרבות מעוקלות סביב מוטיב פרחוני מרכזי, ונקרא כמנוחה וכהפסקה בסכסוך ולא כמבוי סתום פנימי.

גרסת ריידר-ווייט-סמית היא הסצנית שהעמוד הזה הולך אחריה: האישה מכוסת העיניים, החרבות המשוכלות מעל הלב, הסהר והמים חסרי המנוחה, מחקר בשיווי משקל הגנתי ובהכחשה. בחפיסת התות (Thoth) קראולי והאריס מסלקים את הדמות האנושית לטובת גיאומטריה מקודשת: שתי חרבות מצטלבות במרכזו של ורד כחול בעל חמישה עלי כותרת, הירח מאוזן על פגיון מעליו ומזל מאזניים על פגיון מתחתיו. חמשת העלים עומדים לאות ה״א ולנשי האלוהי ומרככים את הסדרה הקשוחה, ואילו גלגלי רוח חיוורים מאחורי השלווה מזהירים שהמחשבה לעולם אינה נעצרת באמת. חפיסות מודרניות ממשיכות לעבד אותו: ה-Light Seer's Tarot מציבה דמות בפרשת דרכים ממשית עם שני עורביו של אודין, מחשבה וזיכרון, שמושכים לכיוונים מנוגדים.

בשילוב ובהקשר

האנרגיה הסטטית של שתי חרבות מתכופפת בקלות אל שכניו. עם העולם הוא מצביע על קשר בצומת גדולה שבה מחויבות עמוקה אפשרית אך אחד הצדדים או שניהם נסוגים, משותקים בשלב האחרון. עם שלושה מטבעות הוא מראה שותפות שמתפקדת על פני השטח בעוד חסם נסתר או הכרעה שלא נעשתה מונעים התקדמות אמיתית. לצד שמונה חרבות השניים מצטברים: אדם מרגיש לכוד לחלוטין ואינו מסוגל להחליט את דרכו החוצה, לא פעם מתוך תחושת מחויבות שאינה במקומה.

יש שכנים ששוברים את המבוי הסתום. עם השמש האמת יוצאת החוצה לא משנה כמה חזק מחזיקים את כיסוי העיניים, ותקופת ההכחשה אינה יכולה להימשך. בשאלות תזמון הקלף נשען על הסתיו ועל עונת מזל מאזניים. בקריאת כן או לא הוא ממעט לתת תשובה נקייה, והפסיקה הרגילה היא "עדיין לא", קריאה לצעוד אחורה ולאסוף את מה שחסר לפני ההכרעה, בלי לתת להמתנה להפוך להימנעות קבועה.