שישה מטות

דימויים וסמליות

בדימוי של ריידר-ווייט-סמית חוצה רוכב על סוס לבן קהל של תומכים. הוא נושא מטה שראשו מוכתר בזר דפנה וחובש זר תואם על ראשו, בעוד הקהל מרים מטות משלו בחגיגה משותפת. הסוס הלבן הוא אצילות, תנועה קדימה וניצחון שהושג ביושר, והוא נתפס באמצע צעד, סימן שהתרועה הזאת היא מישור בתוך מסע שעדיין נמשך.

זוג זרי הדפנה הוא המפתח. במנהג היווני-רומי הוענק זר הדפנה למנצחי משחקים, תחרויות ומערכות, ולכן הזר שעל הראש מסמן הבנה פנימית ואילו הזר שעל המטה המונף מכריז על תשואות פומביות, יישור קו נדיר בין סיפוק פרטי להכרה חיצונית. הקהל, הנושא מטות משלו, הם הולכי דרך שמבינים שאפתנות ומאשררים את הניצחון. גם רקע התיאטרון של פמלה קולמן סמית ניכר כאן: הסוס מכוסה באופן מוזר כמו סוס במה מתחפושת, וכמו הסוס בקלף השמש הוא אינו נושא מושכות. הפרט הזה שותל שאלה שקטה, אם התרועה כנה לגמרי או שהיא בחלקה מופע שהועלה למען הקהל, ואם הרוכב הנחגג זוכר את העמל הסמוי שנשא אותו למעלה.

משמעות הליבה

שישה מטות הוא רגע הניצחון, אמונה עצמית שהתגבשה וזכתה להכרה מצד אחרים. בנומרולוגיה שש היא הרמוניה ואחריות, הסדר המייצב שבא אחרי הכאוס של החמש. אם חמישה מטות היו קבוצה שסועה שכולה נלחמת על עליונות, השישה הם דמות אחת שיוצאת מן המהומה כדי לתבוע את הפרס ולתת לקולקטיב כיוון.

הקלף יושב על נושא הניצחון שמשרת תכלית מעבר לאגו. הרוכב מביא לקהל השראה ותנופה, והצלחתו מראה מה רצון ממוקד מסוגל לעשות. אבל חוכמתו נמצאת גם בחלופיות שלו: זהו מישור יפה וחולף ולא כס קבוע. הוא מבקש מהשואל ליהנות מן המצעד ולשמור בו בזמן על ההבחנה בין ערך עצמי אמיתי לבין שאון התשואות.

משמעות במצב ישר

במצב ישר שישה מטות הוא אות חיובי במיוחד: תקופת מאבק הסתיימה בתרועה ראויה. נושאיו הם אישור, נראות והביטחון לתבוע את אור הזרקורים. בקריאת כן או לא זהו כן ברור, כל עוד המטרה בריאה, ועצתו היא לקבל את ההכרה ולנצל את התנופה למה שבא אחריה.

באהבה. שותפות הרמונית וגלויה שבה שני בני הזוג מריעים זה לזה ומתגאים בקשר בפומבי. לרווקים הוא אומר שביטחון עצמי והישג נראה הם מגנטיים ומושכים מעריצים שמכבדים כוח. האזהרה היחידה שקוראים מעלים היא קצה הגביע: בדקו אם בן הזוג מעריך אתכם או את המעמד שאתם מספקים לו.

בקריירה. קלף החתימה של הקידום, של הפרס, של החוזה שנזכה ושל ההשקה המוצלחת. מאמץ ארוך זוכה סוף סוף לתשומת לב מצד ממונים, עמיתים או השוק, והשואל נכנס למנהיגות עם רקורד ובהירות שגורמים לאחרים לרצות ללכת אחריו.

בכספים. הכרה שמיתרגמת ליציבות, אף שהדגש נופל על ההכרה יותר מאשר על הסכום. הוא מתגמל בנייה על מיומנות מוכחת ולא נוח על זרי דפנה של ניצחון בודד.

בבריאות. החלמה מוצלחת וחיוניות שחוזרת, ניצחון על מחלה ארוכה או על תקופה של רפיון. מאמץ יזום למען הרווחה מניב תוצאות נראות ומעודדות.

משמעות במצב הפוך

במצב הפוך סיפור הניצחון הנקי נסדק, והקלף הופך למראה לחרדות שמלוות הצלחה. בקריאת כן או לא הוא הופך ללא, ולא פעם הוא מזהיר מכישלון פומבי או מרכילות אם דוחקים את הדרך הנוכחית. הוא נוחת בדרך כלל באחת משלוש דרכים.

באהבה. מערכת יחסים שבה מאמצו של אחד אינו זוכה להכרה, או, בקריאות רגשות, לא חד: לקשר חסרה ההכרה הבסיסית שהוא זקוק לה כדי לגדול. לצד קלפים אפלים יותר הוא עשוי להראות מישהו שמחזיק את השואל בעיקר בשביל חיזוק האגו שהוא מספק לו.

בקריירה. הכרה שנשללה או התעכבה, פסיחה עליכם למרות עבודה חזקה או צפייה בעמית שגוזר את הקרדיט. הסכנה היא שמסרתם את תחושת ההישג שלכם לאחרים, וכך בלי מחיאות כפיים העבודה מרגישה חסרת משמעות. הוא עשוי להיות גם הניצחון הריק, הישג שהושג באמצעים לא אתיים או במחיר גבוה מדי, זר שנקטף אך עשוי אפר.

בכספים. הצלחה על הנייר שאינה מביאה ביטחון ממשי, או תגמולים שמגיעים מאוחר יותר וקטנים ממה שהמאמץ הצדיק.

בבריאות. התקדמות שאיש אינו רואה ושמכרסמת במוטיבציה, או המאמץ לדחוף לתוצאה נראית בזמן שאתם מרגישים מתחזים מתחת לפני השטח. התיקון הוא אישור פנימי: מצאו ערך בשליטה במלאכה עצמה, וזכרו את ה"ממנטו מורי" של התרועה העתיקה, שגאווה בלי בלמים מזמינה השפלה.

הערות היסטוריות

בחפיסות הקלפים המספריים העתיקות הקלף היה מבני ולא נרטיבי. טארוט מרסיי מציג שש אלות בסבכה נוקשה שפרחים פורצים דרכה, ונקרא כצמיחה אורגנית דרך מבנה מוצק וכתרועה יציבה ומאריכה. סולה בוסקה הסוריאליסטית מן המאה ה-15 העניקה לשש האלות אישה-עץ מוזרה תחת ירח אדום כדם, ואף שפמלה קולמן סמית ויתרה על הדימוי הזה, היא שמרה על החידוש של אותה חפיסה, איור מלא של הקלפים המספריים.

סמית וארתור אדוארד ווייט פרסמו את סצנת התרועה הרומית המוכרת ב-1909, והפכו דגם גאומטרי לנרטיב אנושי שאפשר להזדהות איתו. חפיסת תות (Thoth) המאוחרת של קראולי כינתה את הקלף "ניצחון" וויתרה על הדמויות לטובת שישה מטות מצטלבים שראשיהם לוטוסים, יצורי סת ודיסקוסים סולריים, ולהבות שעולות בכתום של אריה על סגול של צדק. במערכת שלו המשבר של החמש, שנקרא "מריבה", נכבש והומר לזהב יציב וזוהר, וניצחון נקרא כפתרון האלכימי של קונפליקט העבר.

התאמות

מספר. שש, הרמוניה ואחריות, שיווי המשקל שהושב אחרי השיבוש של החמש. הוא נקשר לנאהבים, הקלף הגדול השישי, ולנושא היישור בין מטרות אישיות לקהילה הרחבה.

אסטרולוגיה. צדק (יופיטר) באריה, הדקאן השני של אריה. צדק המתרחב מגדיל את האש התיאטרלית והגאה של אריה לכריזמה ולמנהיגות שאי אפשר להתעלם מהן, אלא שצדק מגדיל בלי הבחנה, ולכן אותה אנרגיה עצמה עלולה לתפוח ליהירות או לרעב חסר תחתית לתשומת לב.

יסוד. אש, בעולם האצילות, תחום הרצון הטהור וההאצלה.

קבלה. תפארת, הספירה השישית, במרכזו המדויק של העץ ובספירת השמש. זוהי נקודת שיווי המשקל והאגו המתוקן והמשולב, יופיו של המלך, מישור אמיתי אך זמני לפני שהאנרגיה יורדת אל אתגרים צפופים ומעשיים יותר.

כבוד יסודי. קלף אש שמתחזק לצד אוויר ופוגש מתח מול מים, ולכן שכניו מעצבים אם הניצחון זוהר או מחמיץ.

נקודת מבט פסיכולוגית

מבחינה פסיכולוגית שישה מטות נותן שם לצורך האנושי באישור ומתייחס אליו ברצינות. הכרה מצד עמיתים היא חלק ממשי מהגשמה עצמית, ובמצבו המואר הקלף נותן רשות לחגוג ניצחון שהושג בעמל ולהוביל בביטחון. הצרה מתחילה כשהתשואות הופכות לחמצן.

צלליו ממפים את הצרה הזאת במדויק. מצד אחד תסמונת המתחזה, קבלת השבחים לצד תחושת זיוף והתכווצות מפני הזרקורים, שנקשרת לעיתים לפחד עמוק יותר מן האחריות שהנראות מביאה. מצד שני צמיחת יתר של האגו, שבה המנהיג שנזקק למחיאות כפיים מתקשה לעריץ שרואה באחרים אבני דרך. תרופת הנגד העתיקה היא ה"ממנטו מורי" שנלחש לגנרל הרומי המנצח, זכור שאתה בן תמותה, והקלף נושא את אותה תזכורת: תיהנו מן המצעד, אבל הפיקו את ערככם מבפנים ולא מן הקהל.

שישה מטות בחפיסות שונות

הארכיטיפ נשמר בעוד הדימויים משתנים. בטארוט מרסיי אלה שש אלות בסבכה פורחת, תרועה מבנית מאריכה שנקראת לפי גאומטריה. בסולה בוסקה הסוריאליסטית זו אישה-עץ נסתרת תחת ירח אדום, מיסטית ומוזרה, אך מבחינה מבנית היא אבי הטיפוס של הקלפים המספריים המאוירים של סמית. בחפיסת ה-תות (Thoth) של קראולי זהו "ניצחון", מטות מצטלבים ומופשטים שבהם מריבת החמש נפתרת לזהב מרחף.

חפיסות מודרניות נוטות להפנות את הניצחון פנימה. ה-Wild Unknown של קים קראנס מציג פרפר זוהר שעולה מסבך אפל של מטות סבוכים, שחרור אישי והופעתו של העצמי האמיתי, שבהם מחיאות הכפיים של הקהל אינן העניין. גרסת ריידר-ווייט-סמית שהעמוד הזה הולך אחריה שומרת על התרועה הפומבית והפונה החוצה, הגיבור השב שהקהילה שראתה את הניצחון מכירה בו.

בשילוב ובהקשר

השישה מקבל את משמעותו ממקומו בקשת הסדרה. הוא הפתרון הישיר של החמישה, מנצח אחד שעולה מן המהומה, והוא שונה מארבעה מטות השוויוניים והמכילים בכך שהוא היררכי, דמות אחת שהורמה מעל האחרות. הוא גם מכין את שבעה מטות: משהרוכב נמצא בפסגה הוא הופך למטרה, והקהל שהריע אתמול עשוי להפוך למאתגרים שיהיה עליו להדוף מחר. בהמשך התשעה והעשרה מזהירים שהמנהיגות שנרכשה כאן עלולה להתקשות לנטל ולשחיקה.

מול קלפי ניצחון אחרים טעמו מסוים מאוד. המרכבה היא כוח הרצון של המסע עצמו, ואילו השישה הוא המצעד שאחרי קו הסיום. השמש היא שמחה קיומית רחבה שאינה זקוקה לתשואות כלל, ואילו השישה הוא הישג חברתי מסוים שנלחמו עליו. עם העולם הוא הופך לשיא מתמשך; עם השטן הוא מזהיר מהצלחה שלכדה את האגו; עם המגדל או חמישה גביעים הוא נקרא כמריר-מתוק או כבנוי על יסוד שברירי ויהיר. כעצה הוא אומר לתבוע את ההכרה, ואז להישאר כנים לגבי הסיבה שהניצחון היה חשוב.