שש חרבות

דימויים וסמליות

בדימוי של ריידר-ווייט-סמית דמות עטופת גלימה, שנקראת בדרך כלל כאישה, מצטנפת לצד ילד בסירת עץ שטוחה בעוד מעבורן דוחף אותה במוט על פני מקטע מים רחב. שש חרבות ניצבות בחרטום, נעוצות בחוד כלפי מטה דרך רצפת העץ. הסצנה כולה שקטה, אפורה וקודרת.

ההרכב מדבר דרך חלקיו. החרבות הן אוויר, המחשבה וחרדותיה, אבל המסע חוצה מים, יסוד הרגש והתת-מודע, ולכן השכל מנווט בתוך רגש עמוק. המים מספרים סיפור של התקדמות: גליים וסוערים מאחורי המוט של המעבורן, העבר הקרוב, וחלקים ורגועים לפנים לעבר חוף מרוחק. הנוסעים יושבים סבילים בראש מורכן, מרוקנים לגמרי, ונשענים על הזרם ועל המוליך שיישאו אותם, ומעלים בדעת את הפליט שלוקח רק את מה שאפשר להחזיק. החרבות שדרך הרצפה נושאות לקח קשה: משיישלפו באמצע החצייה תוצף הסירה, ולכן אותן הגנות כבדות ומנגנוני התמודדות הם גם המבנים שמחזיקים את הכלי צף עד שיגיע ליבשה. המעבורן הוא מוליך נשמות בדמותו של כארון, מטפל, בעל ברית או העצמי העליון שתופס את ההגה כשהאגו חבול מכדי לנווט.

משמעות הליבה

שש חרבות הן מעבר, המסע מתוק המרירות מן הסערה אל מים רגועים. הן באות אחרי התבוסה והאכזריות של חמש החרבות, והן המחשבה שמוצאת שוב את אחיזתה. בעץ החיים שייכות השישיות לתפארת, ההרמוניה, ולכן השישייה היא נווה מדבר נדיר בסדרה של אבל ועימות, השכל האוורירי שמובא לשיווי משקל זמני וצלול מספיק כדי לזוז.

הכותרת שנתן לה שחר הזהב היא "אדון ההצלחה הנרכשת". ההצלחה כאן אינה מזל אלא התקדמות שנקנתה במאמץ, בבהירות מחשבתית ובוויתור הכואב על תפיסות עולם שאינן משרתות עוד. הנוסעים אינם מפליגים אל מצעד ניצחון. הם נמלטים אל הבטחה, ואת חרבותיהם הם לוקחים איתם, נושאים את הזיכרונות ואת הלקחים אל החיים החדשים במקום להשאיר אותם מאחור. הקלף מכבד את המטען הכבד הזה ובה בעת מצביע אל החוף השקט שלפנים.

משמעות במצב ישר

במצב ישר שש חרבות מסמנות התרחקות מן העימות אל משהו שליו יותר, לא פעם מה שבא אחרי מצב רעיל. זהו ריפוי בתנועה: מעבר דירה, החלמה, יציאה שקולה ומאופקת ולא נפיצה. הקלף מבטיח הצלחה שנרכשת דרך מרחק אסטרטגי, ומבקש מן השואל לקבל הכוונה ולשאת את המעבר שעל הסף במקום להישאר תקוע בסערה.

באהבה. התרחקות ממריבה אל קרקע רגועה יותר, בני זוג שמשאירים טינות ישנות מאחור כדי להחלים יחד. זה עשוי לסמן גם אדם אחד שמחליט בשקט לעזוב קשר שאינו משרת עוד, או שמתנתק נפשית כדי למצוא שלווה.

בקריירה. עזיבת מקום עבודה רעיל או משרה ללא עתיד, או מעבר מלחיץ אך הכרחי. לא פעם הקלף מצביע על נסיעה ממשית, על מעבר מקום מגורים או על הגירה לטובת הזדמנות טובה יותר, ויציבות שנרכשת מהתחלה חדשה במקום שמתאים יותר.

בכספים. התאוששות יציבה והדרגתית ממצוקה. המשבר חלף, אבל הסירה עדיין דורשת ניווט זהיר: בריחה מחובות לא תעבוד, משום שהחרבות נוסעות איתכם, ואילו תקציב רגוע והגיוני מגיע לנמל מבטחים.

בבריאות. החלמה מחולי וסיומה של מחלה חריפה, החום שירד או הניתוח שמאחור. משום שהחרבות שולטות במערכת העצבים, העצה היא להרגיע את המחשבה ולהפחית חרדה כדי לעזור לגוף להחלים.

משמעות במצב הפוך

במצב הפוך תנועת הסירה קדימה נעצרת. הקלף מסמל חוסר יכולת או סירוב לעבור: הכלי מעוגן במים סוערים, או מסובב לאחור אל תוך הסערה. הוא חושף התנגדות לשינוי ופחד מן החוף הלא נודע, החרבות שנעשו כבדות מדי ומכבידות על הסירה. לא פעם הוא מראה אדם שחוזר אל זירת הפשע, שב אל אקס מתעלל, חוזר על הרגלי כסף הרסניים או נשאר במשרה ללא עתיד משום שהאומללות מוכרת, ובוחר בשד שהוא מכיר על פני המים הפתוחים. עם זאת, בקריאות על ניתוק קשר הוא עשוי לסמן דווקא יציאה שבוטלה או חזרה כדי לתקן קשר, ובלבד שהחזרה כנה ואינה פחד מלהיות לבד.

באהבה. סירוב לעזוב מצב שפוגע, או פיוס שצריך לבחון בכנות אם הוא סגירת מעגל או נסיגה.

בקריירה. היתקעות בתפקיד רעיל מתוך פחד, או מעבר מקום שנעצר בגלל חרדה מהתחלה חדשה.

בכספים. גלישה בחזרה להרגלים ישנים וחזרה על המשבר במקום ניווט אל התאוששות.

בבריאות. מתח כרוני שנאגר בגוף משום שהמקור הרגשי לא נבחן, וריפוי שנדחה מתוך חוסר נכונות להמשיך הלאה.

הערות היסטוריות

פמלה קולמן סמית ציירה את שש החרבות בשנת 1909 בהנחייתו של ארתור אדוארד ווייט, והסצנה שואבת מבאר מיתית עמוקה. המעבורן מזכיר את כארון שדוחף נשמות על פני נהר הסטיקס, וסירת הריפוי מהדהדת את המלך ארתור הפצוע שנישא על פני המים אל אבלון כדי להחלים ולשוב יום אחד. מסדר שחר הזהב נתן לקלף את הארכיטקטורה שלו, מיקם אותו בתפארת וכינה אותו "אדון ההצלחה הנרכשת".

המספר שש והסדרה קושרים את הקלף לאות ו״ו, מילת חיבור שמשמעה "וגם", שנגזרה מדימוי עתיק של משוט, הכלי שנושא נוסע מחוף אחד אל השני. בחפיסת התות של קראולי והאריס הקלף נושא כותרת חדשה, "מדע": שש חרבות נפגשות בחודיהן על צלב רוזנקרויצרי, ומייצגות את יכולת המחשבה לצעוד אחורה ולהתבונן במצב כאוטי באובייקטיביות. חפיסת Motherpeace של ויקי נובל אומרת את אותו הדבר עם שש נשים שהתרוממו באוויר כדי להשיג פרספקטיבה, וחפיסות מודרניות כמו זו של ניקולטה צ׳קולי קוראות את החצייה כאובדן מתוק מריר של תמימות הילדות בדרך אל עולם המבוגרים.

התאמות

מספר. שש, מספרה של תפארת: הרמוניה, איזון וסינתזה של ניגודים. בתוספת המישור המחשבתי של האוויר הוא מניב פרספקטיבה צלולה ולמידה גבוהה.

אסטרולוגיה. מרקורי במזל דלי, הדקאן השני של דלי, בערך מ-30 בינואר עד 8 בפברואר, סביב אימבולק, שיבתו הראשונה של האור. שבתאי מציב את הגבולות הכבדים של דלי ומרקורי השליח חוצה אותם, ולכן המילוט מן התבוסה נקנה בתושייה.

יסוד. אוויר, יסוד השכל והתקשורת, שנפרש כאן מעל מים כדי להראות מחשבה שמנווטת ברגש.

קבלה. הקלף יושב בתפארת, הספירה השישית והמרכזית שמיוחסת לשמש ולשיווי משקל, בתוך יצירה, עולם הצורה של המחשבה. זו נקודת השיא של הסדרה האווירית.

כבוד יסודי. כקלף אוויר מאוזן הוא מייצב ומבהיר את שכניו, והוא מתחבר באופן טבעי לקלפי נסיעה כמו שלושה מטות ומחזק מסע על פני מים.

נקודת מבט פסיכולוגית

שש חרבות הן ריחוק קוגניטיבי שנעשה גלוי לעין. קראולי קרא לקלף "מדע", מן הלטינית scientia, ידע, על שם יכולת השכל לצעוד אחורה מסצנה נפיצה רגשית ולהתבונן בה באובייקטיביות במקום להישאר לכוד ולא לראות את היער מרוב עצים. התרחקות פיזית מן הזירה מעניקה את נקודת התצפית שממנה אפשר לחשוב בבהירות, ולכן החצייה החיצונית משקפת חצייה פנימית.

לריחוק הזה יש צל. הישענות יתר על היגיון קר עלולה להפוך לפתח מילוט מהרגשת האבל האמיתי של העזיבה, מה שניתוחים שקשרו לוויליאם בלייק מכנים "שנתו של ניוטון", אובדן הנפש לטובת אמפיריציזם טהור. העצה העמוקה יותר של הקלף היא סבלנות כלפי השריון שלכם: החרבות שדרך רצפת הסירה הן הגנות שאי אפשר לשלוף בבטחה עד שהסירה מגיעה ליבשה. תגובות טראומה שהתפתחו כדי לשרוד משבר הן שמחזיקות את הכלי צף, ופירוקן שייך לביטחון של החוף הרחוק ולא לאמצע המים.

שש חרבות בחפיסות שונות

המסורות ממסגרות את החצייה אחרת. הגרסה של ריידר-ווייט-סמית היא הסיפורית וזו שהעמוד הזה הולך אחריה: הנוסעים העטופים, המעבורן, שש החרבות שניצבות בסירה, המים הסוערים שנכנעים לרוגע.

בחפיסת התות של קראולי והאריס הקלף נעשה מופשט ומקבל את הכותרת "מדע", שש חרבות שנפגשות בדיוק בחודיהן על צלב רוזנקרויצרי על רקע מאוזן, ומייצגות מיקוד מחשבתי מלא ומרחק אובייקטיבי. הכי קל להבין אותו מול בני דודיו ולא לבדו. בשונה משמונה גביעים, שם מחפש בודד פונה מריקנות רגשית ומשאיר את הגביעים מאחור, שש החרבות נמלטות אל הבטחה עם יקיריהן ונושאות איתן את המטען. בשונה מן המרכבה שמונעת בכוח רצון, התנועה כאן סבילה ומסורה בידי המעבורן. ובמקום ששישה מטות הם שיבה הביתה פומבית ומריעה, שש החרבות הן יציאה שקטה ובלתי חגיגית תחת שמיים אפורים, וניצחונן הוא ניצחון של עמידה.

בשילוב ובהקשר

שש חרבות שואבות את משקלן המדויק מן השכנים ומן המיקום בפריסה. אחרי חמש חרבות הן המילוט מן העימות אל מים רגועים יותר, הפעימה הטבעית הבאה של הסדרה. לצד שלושה מטות קריאת הנסיעה מתחדדת להגירה, למעבר מקום או להשקת משהו חדש מעבר לים. לצד המוות הן זוכות בגמר של אין דרך חזרה, מעבר גורלי משנה חיים עם הבטחה לשחר בהיר יותר בחוף הרחוק, משום שנתיב המוות בעץ החיים מוביל היישר אל תפארת, ששם שוכן הקלף הזה.

המיקום מדייק אותן עוד. במשבצת העבר הן שם החצייה שהביאה את השואל הנה. כמכשול הן הקושי לעזוב, המטען שמכביד על הסירה. כעצה הן אומרות לקבל את ההכוונה, לשאת את המעבר ולזוז. כתוצאה הן מבטיחות מים רגועים שמגיעים אליהם במאמץ. בקריאת כן או לא זהו כן מותנה, "כן שקט, אם אתם מוכנים להתקדם ולהשאיר את המצב הנוכחי מאחור".