רונות: יום שלישי, 22 בספטמבר

נאודיז היא מצוקה וצורך, והשיר הנורווגי אומר זאת בגלוי: המצוקה מותירה מעט מאוד ברירות, והאיש העירום קופא בכפור. הרונה מסמלת לחץ שאין מקום למשא ומתן מולו, ואת מה שהוא מאלץ אותך להוציא מתוכך. היום משהו לוחץ, ואין גרסה של היום שבה הלחץ הזה ייעלם. הצעד המועיל אינו להתווכח עם המגבלה, אלא לזהות את הדבר האחד שהיא עדיין מותירה בגדר אפשרות, ולבצע אותו. המצוקה מלמדת, אך רק את מי שמפסיק לשאול מדוע היא כאן.

נאודר היא צורך, והשיר הנורווגי אומר זאת בפשטות: הצורך משאיר מעט בחירה, והאדם העירום קופא בכפור. זו רונה של מגבלה שהיציאות ממנה כבר נסגרו. היום, הפסק לחפש את היציאה. מה שהיום מציע אינו חופש אלא שאלה קטנה יותר: בהינתן המגבלה, מהו הדבר האחד שעדיין בהישג יד? עשה את הדבר הזה. אפשר לשרוד צורך כשעובדים איתו ולא מתווכחים איתו.

ניד היא המצוקה בשיר האנגלי: לוחצת בחזה, אך לעיתים קרובות מביאה עזרה ומרפא לבני האדם אם הם שועים אליה בזמן. הרונה היא לחץ שמלמד רק אם תקשיב לו לפני שייאלץ לצעוק. היום הלחץ מוקדם. הוא עדיין בגדר מידע ולא נזק. טפל בו כעת, בעודו אזהרה, והוא יישאר אזהרה. אם תמתין עד שיהפוך לבלתי נסבל, הוא יהפוך למה שמתאר החלק הראשון של השיר.

סטראיף היא הגופרית, והדימויים המסורתיים מכנים אותה החזקה שבאדום והעצמת הסודות. היא מגיב כימי: החומר שמשנה את מה שהוא נוגע בו, אך לעולם אינו המטרה בפני עצמו. היום אתה המגיב, או שאתה נמצא בנוכחותו של כזה. משהו עובר שינוי בעקבות מגע עם דבר אחר, ומי שחולל אותו לא יהיה זה שיזכה בהכרה. חולל את השינוי וקח צעד לאחור. איש אינו מצפה מהגופרית להיות הצבע עצמו.