הירח

דימויים וסמליות

פמלה קולמן סמית קיבעה את הדימוי המודרני של הקלף הזה בשנת 1909. היא שמרה על המאפיינים המוכרים של טארוט מרסיי הישן יותר (הבריכה, הסרטן, שתי החיות, צמד המגדלים), אך הציגה אותם כסצנה אחת מאוירת במלואה בעלת משקל פסיכולוגי מכוון. היא גם שאלה את השביל המפותל שצייר אליפז לוי, שביל שרוסס בדם, והפכה אותו לדרך ארוכה.

ירח מלא חולש על השמיים, פרופיל אנושי חיוור נח בתוך סהר, ומטיל אור שאינו שייך לו. הירח פועל על הנוף כמו מגנט, מושך את לחות האדמה כלפי מעלה ומושך את המעמקים הקדמוניים שמתחת. למרגלות הקלף נפתחת בריכה קטנה, וסרטן זוחל ממנה אל היבשה. זוהי ההתעוררות העתיקה והפרימיטיבית ביותר של התודעה, המטפסת אל מחוץ ללא-מודע הקולקטיבי כדי להתחיל את מסעה.

על החוף, כלב מבוית וזאב פראי מייללים אל האור משני צידי הדרך. הם שני חצאי התודעה, האגו המתורבת המבוית והאיד הפראי הקדמוני, וסמית מציגה את שניהם אחוזים במידה שווה במשיכה הלא-רציונלית של הירח. השביל ביניהם מתפתל אל האופק ועובר דרך שני מגדלים גבוהים המסמנים את קו הגבול בין הארץ המוכרת של המוח המודע לבין הטריטוריה הלא-ממופית של הלא-מודע. טיפות טל צונחות מהירח לאורך הדרך, ריכוך של השביל זרוע הדם של לוי אל הקו של סמית. כל חלק בסצנה מואר רק בעקיפין על ידי אור מוחזר, ולכן אי אפשר לסמוך על שום דבר בה שיהיה בדיוק כפי שהוא נראה.

משמעות ליבה

בעוד שקלף מרסיי סיפק סמל חשוף לפירוש, חפיסת ריידר-ווייט-סמית מעלה את הדרמה הפסיכולוגית כולה כנוף שלם, כך שהמשמעות קריאה בתמונה עצמה. זהו הקלף של הלא-מודע והאינטואיציה, של האשליה והלילה האפל של הנשמה, המים העכורים של האינסטינקט והאמיתות הנסתרות שיושבות ממש מתחת למודעות ההכרתית.

בקריאת ריידר-ווייט הקלף מייצג את הלא נודע, את הסודיות והבלתי צפוי. הוא מצביע על זרם ידע נשי המגיע דרך תחושה ולא דרך ניתוח שכלתני. כשהוא מופיע הוא מתנהג פחות כתחזית ויותר כמראה, המשקפת מציאות שהשואל מעוות כרגע באמצעות פחדיו, השלכותיו ופצעים ישנים שלו. אזהרתו הקבועה היא שדברים אינם כפי שהם נראים ושחסר מידע חיוני. הזמנתו השקטה יותר היא להפסיק להילחם בחושך ולרדת לתוכו, בעקבות החלומות וחומרי הצל אל הדבר הקבור שיש לשחזר לפני שהערפל יתפזר.

משמעות ישרה

במצב ישר, קלף הירח מביא אשליה, חוסר יציבות וחוסר ביטחון. המצב אינו כפי שהוא נראה. זיכרון מודחק עשוי לעלות על פני השטח כעצב או חרדה. העצה המעשית הברורה היא לא לקבל החלטה קבועה כל עוד הדרך כה מעורפלת.

באהבה. מים רגשיים עכורים. הקלף יכול להצביע על הונאה, חיים כפולים או חוסר נאמנות, במיוחד לצד שבע חרבות או השטן. לעיתים קרובות לא פחות, מדובר בפרנויה פנימית, פצע ישן שמשליך כוונת זדון על בן זוג תמים וטועה לפרש תקופה של תנודות רגשיות ככישלון הקשר.

בקריירה. סביבה רעילה הבנויה על שקרים, סדר יום נסתר והבטחות שווא, בה החוזה החתום עשוי שלא להתאים למה שנאמר מאחורי דלתיים סגורות. סמכו על תחושת הבטן שלכם, הימנעו מכל הימור, והמתינו לשמש הבוקר שתשרוף את הערפל לפני שתתחייבו.

בכספים. מעט מדי מידע מכדי לפעול בבטחה. זהו אינו הזמן לספקולציות או סיכונים.

בבריאות. בריאות הנפש מעל לכל: דיכאון, חרדה, פרנויה, ועבור נשים קשר למחזורים הורמונליים ווסתיים. הקלף גם נקרא בעוצמה כהריון, חיים המתפתחים ללא ראות בחשכת הרחם.

משמעות הפוכה

במצב הפוך, הערפל מתחיל להתפזר והאשליות נעלמות. הקלף מסמן את שחרור הפחד, שחרור החסימה של רגש מודחק, וסיומה של תקופת בלבול. הבהירות היא משחררת גם כשהיא מגיעה באכזריות.

לעיתים קרובות ירח הפוך משמעו סוד, שקר, או אמת קשה שהייתה קבורה נגררים לבסוף אל אור היום. ההונאה העצמית כבר לא יכולה להחזיק מעמד. למרות שהחשיפה כואבת, קריסת האשליה מביאה הקלה אמיתית ומאפשרת לשואל להתמודד עם הבעיה על בסיס יציב ומקורקע.

באהבה. הונאה שמתגלה, או התפזרות של פרנויה שהרעילה מערכת יחסים בריאה.

בקריירה. סוף סוף בהירות. סדר יום נסתר נחשף כך שהחלטות בטוחות ומושכלות הופכות שוב לאפשריות.

בכספים. המידע החסר צף על פני השטח, ומצב שהרגיש מסוכן מדי לגעת בו הופך לברור.

בבריאות. הקלה בחרדה וקריאה ברורה יותר של מה שהגוף בעצם סימן, ברגע שהפחד מפסיק לעוות זאת.

הערות היסטוריות

הירח של ריידר-ווייט-סמית הוא נקודת הסיום של אבולוציה ארוכה, ו-ווייט וסמית בנו אותו על ידי סינתזה ולא המצאה מחדש. החפיסה, שפורסמה ב-1909 על ידי ויליאם ריידר ובניו, נהגתה על ידי ארתור אדוארד ווייט ואוירה על ידי פמלה קולמן סמית, שניהם חברים במסדר ההרמטי של שחר הזהב. מטרתו של ווייט הייתה לקודד את תורת המסדר בתמונות תוך התרחקות מסמלי הסדרות החשופים של מסורת מרסיי לעבר סצנות מאוירות במלואן.

עבור קלף זה סמית לקחה את התבנית הסטנדרטית של מרסיי (המים, הסרטן, שתי החיות המייללות, שני המגדלים) ועיצבה אותה בעומק פסיכולוגי, ואז שילבה את התוספת של אליפז לוי מהמאה התשע-עשרה של השביל המתפתל. מאחורי התבנית הזו הסתתרו התחלות מוזרות יותר. בחפיסת ויסקונטי-ספורצה מהמאה החמש-עשרה הקלף לא היה נוף כלל אלא האלה דיאנה עם קשת לא דרוכה ואבנט לבן, אלגוריה של צניעות עבור חצר מילאנו. חפיסות מוקדמות אחרות הראו אדם הכורע תחת משקל הירח כמו אטלס או אדם השר סרנדה לאישה לאור הירח. הנוף הלילי והפנייה ללילה והונאה הגיעו עם חפיסות מרסיי בייצור המוני של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, שמשמעותן המוקדמת ביותר שתועדה, בכתב יד משנת 1750, הייתה פשוט 'לילה'. סמית ירשה את הכל ונתנה לו את הצורה שהעולם המודרני קורא היום.

התאמות

מספר. XVIII, שמונה-עשרה, אשר מצטמצם לתשע (1 + 8) וקושר את הירח אל הנזיר. שניהם קלפים של בידוד והפניית המבט פנימה, אך הנזיר נסוג בכוונה לאור הפנס שלו, בעוד שהירח הוא טבילה כפויה ולא מודעת בחושך. הוא ניצב כמכשול הפסיכולוגי האחרון לפני ניצחון השמש.

אסטרולוגיה. מזל דגים, המזל השנים-עשר והאוקיינוס הרחב של הלא-מודע הקולקטיבי. נשלט על ידי נפטון, כוכב החלומות וממיס הגבולות שמטשטש את הקו בין מציאות לפנטזיה.

יסוד. מים, חסרי צורה ומשקפים, מדיום הרגש והאינסטינקט ומראה הולמת לירח שרק שואל את אורו.

קבלה. האות העברית היא קוף, המצביעה על החלק האחורי של הראש, על המוח הקטן וגזע המוח, החלק הקדום והאינסטינקטיבי ביותר במוח. נתיבו הוא התשעה-עשר, היורד מנצח אל מלכות. זוהי הירידה אל המציאות החומרית הצפופה שספר יצירה מכנה 'השכל הגופני'.

זמנים. עונת מזל דגים ושעות הלילה. כתשובה של כן או לא הקלף כמעט תמיד נקרא כלא. זהו אינו סירוב קבוע אלא סימן שיותר מדי ערפל ומעט מדי מידע עומדים בדרך.

פרספקטיבה פסיכולוגית

קלף הירח של ריידר-ווייט הוא הדיוקן הברור ביותר בחפיסה של הצל. אלו הם החלקים המודחקים והמנוכרים של העצמי, כל התשוקות והטראומות שהאגו המודע מוצא כמכאיבים מדי להכיל. האנליטיקאית היונגיאנית מארי-לואיז פון פרנץ קראה את הירח כאנימה, הזרם הנשי הקבור של מצבי רוח ואינטואיציה. זו הסיבה שהקלף של סמית משקף לעיתים קרובות כל כך את מזג האוויר הפנימי של השואל במקום לחזות אירוע חיצוני.

נתיב קוף עובר דרך גזע המוח, וזו הסיבה שההיגיון חסר תועלת כאן. לרדת בו משמעו להתעמת עם דחפים ביולוגיים, פחדי הישרדות ישנים והחלקים נטולי ההיגיון של הנפש. לחצות נוף הזייתי המסתמך על אינטואיציה בלבד מבלי לגלוש לפרנויה. הכלב והזאב מציגים את אותה הבעיה בזעיר אנפין: העצמי המתורבת והעצמי החייתי מייללים אל אור אחד. העבודה היא לא להשתיק אף אחד מהקולות, אלא ללכת בדרך ביניהם מבלי לאבד את היציבות.

הירח בין חפיסות שונות

בהשוואה לאחיו, הגרסה של ריידר-ווייט בולטת בכך שהיא מציגה את הנפש כנוף שלם במקום כסמל בודד או תרשים.

ויסקונטי-ספורצה. הגרסה העתיקה ביותר ששרדה היא אלגורית לחלוטין. הציידת דיאנה עם קשתה שאינה דרוכה ואבנט לבן לצניעות. אין זכר לסרטן, לחיות או למגדלים המאוחרים יותר.

טארוט מרסיי. כאן ננעלת התבנית שסמית עתידה לרשת: בריכה עם סרטן, שני כלבים נובחים אל ירח מרובה קרניים, ושני מגדלים על הדרך. זוהי סצנה של עיוות לילי שמשמעותה המוקדמת ביותר המתועדת הייתה פשוט 'לילה'.

קראולי-תות. אליסטר קראולי וליידי פרידה האריס משליכים את הנוף לחלוטין והופכים את הקלף לשער של תחייה. שני אלי אנוביס בעלי ראשי תן עומדים כפסיכופומפים (מלווי נשמות) השומרים על עמודים אפלים. תחתיהם אל החרפושית חפרי דוחף את דיסקת השמש מעלה דרך השאול לקראת השחר. תשע טיפות דם בצורת האות יוד יורדות לאורך השביל כזרעים מופרים, טרור ולידה מחדש בתמונה אחת.

בשילוב והקשר

קלף הירח מבולבל לרוב עם הכוהנת הגדולה. הבחנה ביניהם היא המפתח לקריאתו. שניהם קלפים ירחיים, נשיים, של סודות ואינטואיציה. אך הכוהנת הגדולה היא תת-המודע בצורתו השלווה והמרוממת, החוכמה שיוצאים לחשוף. הירח הוא הלא-מודע הגולמי, הסודות שמוסתרים מעצמכם מתוך פחד. הכוהנת מאירה בעדינות את האמת ומבקשת מדיטציה שקטה. הירח מעוות אותה ודורש עבודת צללים אמיתית.

הקלפים השכנים מחדדים את האזהרה. עם המגדל זה מצביע על הונאה עצמית או תרמית המעוררת קריסה פתאומית. עם הצדק, על האשמות שווא או הוצאת דיבה הבנויות על שקרים. עם הנאהבים, על אשליית אהבה או מאהב שקרי. לצד שבע חרבות או השטן הקלף נקרא כדגל אדום אמיתי להונאה, אם כי קורא מנוסה תמיד שוקל בגידה חיצונית אל מול הפרנויה של השואל עצמו.

יוצא מן הכלל בהיר אחד חותך דרך הקדרות. בשאלה על פוריות, הירח הוא סימן מובהק להריון. הוא יריב לקלף הקיסרית במובן זה: החיים הבלתי נראים הגדלים בחשכת הרחם. הטיפות הנופלות שלו נקראות כזרעי ההתעברות.