רונות: יום רביעי, 23 בספטמבר

איהוואז היא עץ הטקסוס, מחוספס מבחוץ, קשה ומושרש היטב באדמה, אומר השיר, שומר האש ושמחה באחוזה. העץ חי מאות שנים וכל חלק בו הוא רעל. הרונה היא כושר עמידה שיש בו משהו קטלני, והציר בין מה שלמעלה למה שלמטה. היום, עמוד. לא משנה מה לוחץ, תפקידך להיות הדבר שאינו זז, עם שורשים למטה, והרעל הוא החלק בך שאינו זמין למשא ומתן. כושר עמידה כאן אינו פסיביות. זוהי עמדה מוגנת.

איר היא קשת הטקסוס: מתח אגור, דרוך ומוחזק ועדיין לא משוחרר. היום הוא הרגע שלפני ולא הרגע עצמו. משהו נמצא במתיחה מלאה, והחזקתו עולה לך בהתמדה. או שחרר אותו או הרפה אותו. מה שהרונה לא תתמוך בו הוא לעמוד במתח מלא בלי סוף ולקרוא לזה סבלנות.

איאו היא עץ הטקסוס באנגלית: מחוספס מבחוץ, קשה ומושרש היטב באדמה, שומר אש ושמחה על פני הארץ. השיר האנגלי משמר את התועלת ומשמיט את הרעל. היום הרונה היא כושר עמידה מושרש שדורש חיים שלמים כדי שיהיה שווה משהו, ושווה הכול ברגע שהוא כזה. אל תצפה מן היום להראות תוצאה. מה שאתה מחזיק היום מוחזק לזמן רב, והחספוס מבחוץ הוא מה שמגן על החלק שמחזיק מעמד.

נגיאדל היא פציעה והרג, והדימויים המסורתיים אומרים זאת ללא ריכוך: תחילת הקטל, לבושם של הרופאים. האות נושאת את הפגיעה ואת המערך שצומח סביבה, הפצע והמרפא במילה אחת. היום משהו נחתך. ייתכן שזה דבר קטן. הוראת הרונה היא הוראת הרופא: היה מדויק לגבי מה שנפגע, וחבוש אותו בלי הצגה. חתך שמטופל כראוי היום יהיה צלקת עד סוף החודש. חתך שנשאר פתוח לשם הדרמה הוא משהו אחר.